שופריה דיעקב חלק א קלז

תתבע ממנו מזונות וכתובה. אם אין בידה ממה ליפרע זהו הנלע"ד בכ"ז אם יסכימו עמנו ב' או ג' מבעלי הוראה. וצויי"מ וימ"ן אכיר מרדכי בירדוגו ס"ט יעקב בירדוגו ס"ט סימן ע"ה. טופס של קב"ע וז"ן ע"ן. טופס שק"ע שהוצרכו בעליו להעתיקו לשולחו לבדי"ץ. וז"ן מוע"ן. במותב ג' כחדא הוינא כד אסהיד קדמנא החה"ש כהה"ר איש ימיני נרו'. והעיד בתע"ג וברורה. איך מקדמת דנא כשהיה במתא לארזי יע"א נושא ונותן אזי באותו זמן מכר איזה סחורה לב' אנשים אברהם ן' זקן ויצחק בן ואעיש. ובאותו שבוע שמכר להם הסחורה ביקש אותם לגבות מהם דמי סחורתו ולא מצאם. ואמרו לו היהודים שכבר הלכו להם למ"ה. ולאחר כמה שנים הוצרך העד הנז' לחזר בעיירות לקבץ נדבה. ובכ"מ שהיה הולך היה שואל בם אולי ימצאם ויגבה מהם חובו. והנה במתא אספ'י יע"א באו איזה יהודים ממ"ה ושאל אותם עליהם והשיבו אותו היהודים הנז' שהם יודעים בטיב הידיעה את שני האנשים הנז' אברהם ויצחק הנז'. איברא שלא נשאר חי מהם כ"א אברהם הנז' לבדו. ויצחק הנז' כבר מת וחל"ש. והוסיף החכם העד הנז' לשאול ליהודים הנז' באיזה מיתה מת הרי"ץ הנז'. והישיבו לו היהודים הנז' שהיה יצחק הנז' קונה תמיד מאדומי א' זהב אלמעד"ן. הן אמת שבמדינה ההיא יש להם חוק שהאדומי המוכר זהב הנז' עושה עם הקונה איסטנק"י. דהיינו שהמוכר לא ימכור הזהב הנז' לזולת כ"א לקונה שעשה עמו הקו"ע וגם הקונה יהיה בידו כל סכום הזהב שימכור לו המוכר מזומנים לפרוע לו לאלתר מידי יום ביומו. והנה יום א' לא נמצאו הדמים מזו' ביד הרי"ץ הנז' וקם עליו האדומי והרגו וחל"ש. עכס"ע העד הנז'. ולראיה שכך העיד בפנינו ח"פ תמ"ת בג' בשבת כ"ד יום לתמוז יה"ל הגידו השמי"ם צדק"ו לפ"ק. פה לקצר יע"א והשו"ב וקיים. ע"ך נמ"ך. וחתו' אנו הבאים בחיתום. ולראיה שעמדנו על ההעתק וח"פ בא' בשבת כ"ח לאב"ר מ"ש הנ"ל מתא הנז'. ושו"ק ע"ך. וחתו' כהר' יודא סאנאנים וה"ר יודא פורת י"ץ: לכאורה נר' שאין עדות זו מספקת כיון שלא הזכירו המגידים שם עירו. שמ"ש בהצעת הקב"ע דמתו' מחז"ק אין זה כ"א מקבלי העדות או העד הב'. וכן תי' הנז' ואי' שהשואל לא שאל אלא הידעתם ב' אנשים ששמם כו"ך והמשיבים השיבו כן ידענו בטיב ב' אנשים ששמם יצחק ואב'. ונהרג א' מהם ששמו יצחק. וא"כ אתאן לפלוגתא דהרא"ש ומהריק"ו והריב"ש ודעמייהו. דלהרא"ש סגי בשמו וכינויו שהוא במקום שם אביו ולכך התיר בעד שהעיד שמכלוף מלול נהרג סמוך לפאס דמדמי לה לההיא דיצחק רג'י. ולההיא דהרמב"ם דיצחק בן מיכאל דס"ל דבהנהו טעמא דהיתירא היינו משום שמו ושם אביו לחוד. דכל שלא הוחזק לנו אחר ששמו כך אשת זה מותרת. ולמהריק"ו והריב"ש ודעמייהו לא סגי בלא שם עירו. וההיא דיצחק רגי' היינו טעמא משום דהיכירו דהוה אזיל מקורטובא לאספמייא. וכן ההיא דיצחק בן מיכאל משום שאמרו לו כשתלך לעיר פ' וכו'. והיא המחלוקת שהביא מור"ם סי"ח ע"ש. ולא ידעתי מ"ש הח"מ והב"ש דלא נזכרה דעה זו דמהני שמו ושם אביו בלא שם העיר שהרי בב"י מפו' שזו היא דע'ת הרא"ש ושכן סובר כדעת הרמב"ם בההיא דיצחק בן מיכאל. ומ"ש כשתלך לעיר פ'. לאו דוקא. ואיך שיהיה לדעת רוב הפוס'. שהביא בב"י לא סגי בלא שם עירו. ולפחות שיהיה שום סרך שזה הוא בעלה של זו כההיא דאזל מקורטובא לאספמייא וההיא דאשר בן סיני שהלך ללמוד בטוליטולא לפני הרא"ש ז"ל. אבל באומר יוסף ן' שמעון נהרג לחוד לא מהני דכמה יב"ש יש בעולם. ואפי' יאמר דממלכות פ' לא מהני דכמה יב"ש יש במלכות פ'. עד שיזכיר שם הפרטי של העיר. ע"ש בב"י. וכן העלה הח"מ שם. ע"ש. וכיון שכן בנד"ז שלא נתבאר אם הזכירו המגידים שם העיר נר' שאין היתר זה ברור. וההיא דיצחק בן מיכאל שאעפ"י שאין השליח יודע מי הוא מותרת. שאני שהמיגידים יודעים ואומרים שהוא מאותה העיר כמו שרמזו באומרם כשתלך למקום פ'. אבל בנד"ז מאן לימא לן שהיו המגידים יודעים שהוא מאותה העיר. וכן ההיא דמר"ן דשלמה כרוב היו הנשים מאותה העיר ועומדים בגבול העיר. וממה שלא אמרו המשיבים מנו שלמה כרוב. בודאי שלא היה שלמה כרוב אחר באותה העיר וידעו המשיבים שעל שלמה שמאותה העיר הם שואלים כיון שהם עומדים בגבולה. משא"כ בנד"ז שהשואל והמשיבים היו עומדים במקום אחר ואין השואל מאותה העיר של הנהרג. מהיכן ידעו המגידים שעל יצחק שמאותה העיר הם שואלים. אם לא פירשו להם השואלים דממקום פ'. ואדרבא אית לן למי' שמא על יצחק וא"כ שמאותה העיר שהם עומדים בה השיבו. או על יצחק ואב' שמהמערב ואי' אחרים יש במערב ששמם כשמם: אלא שיש לצדד ולהתיר ממ"ש בק"ע סי' שע"ה בשם הרב המביט' וז"ל. עוד יש טעם להתיר הואיל ואיש הזה ששלח הכתב היו דבריו עם האשה עצמה. הרי מוכיח שעל בעלה היה העדות אלא שלא פירש. ואנו תולין שהעד שבא משם פירש דבריו יפה אלא שהב' קיצר וסמך על המבין שמשיחתו עם האשה ניכר שעל בעלה הוא אומר. וזה דומה למ"ש האחרונים דבעד מפי עד לא דייקי' כולי האי. ע"ך. ובנד"ז ג"כ שבא העד הב' הנז' לעירו של יצחק הנז' שיש בה אלמנתו והעיד שבעלה של האשה הזאת הנצבת בזה הוגד לו שנהרג אנו תולין שהמגידים לו ג"כ פירשו לו שם עירו של זה שמזה ידע שהוא בעלה של זו. אלא שקיצר וסמך על המבין שמעידותו שהעיד על בעלה של זו שמעיר זו ניכר שעל בעלה הוא אומר שהגידו לו. ועוד יש להוכיח זה שהרי עכ"פ כששאל להם העד הב' הידעתם את פ' ופ'. מוכרח הוא שפי' להם מעיר פ' כדי שתהיה תשובתם תשו' מספקת למה שצריך שידע. אם אותם שמעיר פ' שהקיף להם עדיין קיימים. שאם לא אמר כ"א הידעתם שני אנשים ששמם פ' ופ' מה יועיל כשישיבוהו ידענו ושמא אחרים הם שלא הקיף להם. הא ודאי שהשאלה היתה פ' ופ' שממקום פ' וא"כ כשהשיבוהו ידענו הוברר הדבר שעל פ' ופ' שמעיר פ' שעליהם שאל השיבו. וה"ז דומה להוכחה שהוכיח הרב"י בההיא דשלמה כרוב שכיון שהנשים שאלו ליהודים הידעתם את שלמה כרוב. ולא השיבו על מי אתם שואלים. כמה שלמה כרוב איכא בשוקא. ש"מ שהיו יודעין על מי הם שואלות כי לא היה שלמה כרוב אחר באותו המקום זולתי אותו שהנשים הללו