שופריה דיעקב חלק א קלו

אחר. וגם משה זייני הנז' רצה לילך עמו ולא אסתייעא מילתא. ויצא ר' יהושע הנז' עם גוי א' זטאט שנתפשר עמו תחלה בשכרו בסך 'ו ח"י ושוב מצא גוי אחר בזול בסך 'ו ד"י. ורצה ללכת עמו וחזר הגוי הא' ואמר לו גם אני לא אקבל ממך כ"א סך 'ו ד"י בא ותלך עמי. והלך עמו הגוי ויהודי אחר מהכפר. ולא עבר שעה קלה עד שחזר הגוי והיהודי שעמו לעיר. ובגדי ר' יהושע הנז' ומלבושיו ביד הגוי למוכרן והכירו כל בני העיר שהם בגדיו של ר' יהושע הנז'. ויצא קול צווחה בעיר שנהרג קרוב לעיר. ונקבצו כל בני הכפר על היהודי. ואמרו לו מה זה עשית כי שמעו שבעצתו נהרג. והוא חלק שללו עם הגוי. ובראות כן היהודי הלך והחביא את ההרוג הנז' בא' הפחתים להסתיר הענין. ואחר ימים חיפשו בני הכפר ומצאוהו והביאוהו וקברוהו. ואמרו החכמים העדים הנז' למשה זייני הנז' ואולי אינו ר' יהושע מרדכי הנז' אשר אנו ואתה מכירין. והשיב להם וכי איני יודעו בטיב בהיותו בכאן ומתפלל עמי בבה"כ שלכם וצועק בתפלותיו וטליתו בלג'אלין דסק'לי. ועוד היה מודה ומשבח משה הנז' בפני הח' העדים הנז' על אשר הצילו ה' מלצאת עמו באותו היום. שאם יצא גם הוא היה נהרג כר' יהושע הנז'. ועוד בירר בעדותו כההרש"ל הנז' שכן שמע ג"כ מכמה עוברים ושבים מהם תח' שספרו לו ששם היו ושם נמצאו באותו כפר די מנאס מסא ר' יהושע הנז'. ונהאר די מסא בו ביום נשמע הקול שהחכם אשכנזי שיצא באותו יום נהרג הוא ומשרתו שהלך עמו. ואח"ך זא לגוי זטאט די מסא מעאהום הווא וואחד ליהודי די מסא מעאהום ג"כ. וכאנו יקולו בני הכפר באיין בעצת היהודי הנז' נהרג ע"י זטאט הנז'. וכאן לגוי זטאט הנז' יביע סי חפצים ומלבושים של כההרימ"ה הנז'. והכירו הם המלבושים שהיה מוכר הגוי שהם של כההרימ"ה הנז'. ועוד נשמע הקול באותו כפר פה א' ושפה אחת. באיין לגוי זטאט וליהודי שהרגוהו קסמו בונאתהום חמש מאות בנדק'י שמצאו באמתחות כהרי"מ הנז' מלבד החפצים והמלבושים. ואחר ימים חיפשו בני הכפר אחר הנהרג ומצאוהו וקברוהו. עכס"ע החכמים הנז'. ולראיה ח"פ תמ"ת בארבעה ימים לאדר נשמר"ו לפ"ק ושו"ב וקיים. מתתיה בירדוגו ס"ט שוב בג' כחדא הוינא ואסהיד קדמנא כהה"ר יצחק הכהן בתוע"ג וברורה. ובירר בעדותו באיין הווא כאן פ'אספי פאלול אשתקד עם כהה"ר רפאל טייב שמעיר תונס יע"א. ויום א' היה מדבר עמו ר' רפאל הנז'. ואמר לו יודע אתה ר' יהושע מרדכי אשכנזי דמצפת. אמר לו רי"ץ הנז' שמענו שנהרג. השיב ר' רפאל הנז' אני אגיד לך עניינו. שכך היה מעשה שאני והוא היינו בא' מהכפרים דבין דרע"א ובין סו"ס. וואחד נהאר חבנא נמסיוו בזוז מן דאך לכפר לכפר אכור. ואני לא אסתייעא לי מלתא באס נמסי באותו יום. והרי"מ אשכנזי מסא באותו יום. ובו ביום נשמע הקול באותו כפר באיין לחכם די מסא ליום נהרג. ואחר ימים זאבוה וקברוהו. ואני יודע נאמנה שבאותו יום מא מסא חתא ת"ח אכור מאותו כפר זולת כהרי"מ אשכנזי הנז' זהו מה ששמע מההר"ף הנז'. עכס"ע. ולראיה ח"פ תמ"ת בד' באדר נשמר"ו לפ"ק. ושו"ב וקיים: נדרשנו לחוות דעתינו בענין האשה הנ"ל אם היא מותרת עפ"י העדויות הנ"ל והכ"ב. והנר' בעינינו שהיא. מותרת שהנה הדברים הצריכים להתיר אשה לשוק הם ב' א' שיודע לנו מתוך העדות שזה בעלה של זו ע"י שיזכיר העד שמו ושם אביו ושם עירו. ב' שיעיד העד בדבר ברור עד שיודע לנו מתוך עדותו שבודאי מת או נהרג. ובנד"ז אנו רואים שנשלמו הב' דברים. שהרי המגידים הנז' כולם הזכירו בדבריהם יהושע מרדכי אשכנזי דמצפת. וכבר ידוע מ"ש הריב"ש ושאר פוס'. דכינוי פאר"ח או אשכנזי הוא במקום שם אביו. א"כ הרי לפנינו שמו ושם אביו ושם עירו. וכיון שכן רואין שאם לא הוחזק שם אחר כזה בצפת או אף אם הוחזק אחר ועדיין הוא חי. אשתו של זה מותרת. ולא עוד אלא שהמגיד משה זייני נתן בו סימנים שהיה מכת החסידים. והיה צועק בתפלותיו בכל לב. וכל שיש סרך שזה הוא כההיא דיצחק הנז' שהיה אזיל מקורטובא לאספמייא. או כגון ההיא דאשר בן סיני שהלך לטוליטולא ללמוד בישיבתו של הרא"ש ז"ל הוי במקום שם עירו. ואפי' לא הזכיר שם עירו אשתו מותרת כמבואר בפוס'. הרי נשלם תנאי א'. תנאי ב' שיעיד העד בדבר ברור. הרי המגידים מעידים שהם היו מצויים בכפר שממנו יצא וביום שיצא בו. ולשעה קלה משיצא חזרו הגוי והיהודי שהלכו עמו וכליו ומלבושיו בידם. והכירום כל בני העיר שהם שלו והקול נשמע שנהרג קרוב לעיר. ושחברו בני הכפר על היהודי ששמעו שהוא היה בעצה עם הגוי להורגו. ולחלוק את ממונו. ושהלך היהודי והסתירו למעוטי בתיפלה לומר שלא נהרג אלא שנשלל וברח למרחוק. ואח"ך חיפשו בני הכפר ומצאוהו והביאוהו וקברוהו. וזה בודאי עדות ברורה שנהרג. שאין לספק ולו' אולי הקול שאמרו שנשמע בעיר שנהרג קול הברה היה ורוח שקר היה ולא היה הענין אלא ששללוהו והביאו את כליו והוא לבדו נשאר במדבר. ורוח ה' נשאתהו אל ארץ גזרה. או שבאו עליו לסטים ושבו אותו והוליכוהו אל ארץ רחוקה. ומה שחברו בני הכפר על היהודי הוא עפ"י הקול ששמעו שנהרג. ומה שחיפשו ומצאו וקברו. אחר הוא שבא ממקום אחר לגבול הכפר. או שיצא מן הכפר ולא ידענוהו ונהרג שם. ומה שאמרו שהביאוהו לזה וקברוהו הוא לפי דמיון בני הכפר שזהו שיצא עליו קול שנהרג. שכל זה לא מן השם הוא. שהרי כתב הרמב"ם שאם אמר העד שמעתי שמת פ' משיאין את אשתו ואין אנו תולין שמא קול הברה שמע. ודברי האומר דבעינן שיאמר שמע כבר דחאן מר"ן בתשו'. וכמ"ש בשמו בק"ע סי' קמ"ח. וכל שכן בזה שאומר ששמועתו היתה לפי שהיה עמו ויצא מן העיר. ובצאתו חזר הגוי והיהודי וכליו בידם. והקול נשמע שנהרג שבודאי יש לנו לתלות שהקול הנשמע שהגיע לאזני העד היה ע"י שבא הגוי ההורג מסל"ת בשאט בנפש ביד רמה ברחובות קריה ואמר הרגתי את פ' ואלו כליו וממונו. וכבר כתב בק"ע סי' תי"ו בשם הרב צ"ץ. דאם אמר גוי הרגתי את פ'. לא אמרי' דאומר בדדמי. ע"ש. ועי' בק"ע סי' שע"ה בשם מהרי"ט שהואיל והאיש ששלח הכתב היו דבריו עם האשה עצמה. הרי מוכיח שעל בעלה היה העדות אלא שלא פי'. ואנו תולין שהעד שבא משם פי' דבריו יפה. אלא הב' קיצר וסמך על