שופריה דיעקב חלק א קלה

לי בן במ"א ומת ואח"ך מת בעלי נאמנת. מת בעלי ואח"ך מת בני אינה נאמנת וחולצת ולא מתיבמת אם היא פסולה לכהונה. ואם היא כשרה לכהונה וגם שיכול להיות שיתברר הדבר ע"י עדים כדבריה אפי' חליצה אינה חולצת. ובנד"ז שאמרה האשה שאמר לה העד שמת בעלה אחר שנשא גויה והוליד ממנה בנים אם נניח שלא נתגיירה הרי היא כאומרת מת בני ואח"ך בעלי ונאמנת. ואם נניח שנתגיירה הרי היא כאומרת מת בעלי ואח"ך מת בני שאינה נאמנת לא לינשא לזה ולא להתיבם. ואפי' חליצה אינה חולצת כיון שהיא כשרה לכהונה ויכול הדבר להתברר בעדים שנתגיירה ואם יתברר כן החליצה אינה כלום. ואתה מצריכה כרוז לכהונה. וכיון שדבריה מסופקים נקטי' לחומרא ותולין שנתגיירה ואינה מתיבמת ולא חולצת עד שיתברר הדבר. זה תורף דברי חכמי פאס הא' הנז' והסכימו עמהם חכמי צפרו. וגם אנחנו הסכמנו עמהם כמשו"ח במ"א ביד היבם. ויען שכבר כתבנו וחתמנו ע"ז כנז' לכן עיכבנו מליזקק לפסק החכמים הנ"ל וחשבנו להחמיץ את הדין אולי יתברר הדבר ביני ביני בשכבר ראינו שכבר השתדלו החכמים ישצ"ו ושלחו אגרת ללונדון לחפש על אמתות הענין ובאה התשובה שהנה הם מחפשים ובהוודע להם האמת יודיעום. והן היום בא לפנינו עוד ההעתק מהפסק הנז' כנ"ל עם אזהרות מהחכמים הנ"ל ישצ"ו למהר להשיב עפ"י הקב"ע שביד האשה כעת אולי יש תקוה להתיר את האשה הנז' שהיא שכולה וגלמודה זה כמה שנים מכבלי העיגון עפ"י הקב"ע הנ"ב כי ידעו שאין תוחלת לאיזה בירור אחר. ובכן דקדקנו בעדויות הנ"ב והתבוננו בתשובת החכמים הנ"ל ישצ"ו מה שהשיבו על פיהן. וראינו שכל דבריהם אמת וצדק בין על עיקר המיתה בין על היתר האשה ליבם להתיבם או לחלוץ. שעל עיקר המיתה בודאי שיש די והותר בעדויות הנ"ב להתירה וכמו שהאריכו החכמים ישצ"ו א"צ להאריך עוד. וגם על היתר האשה ליבם להתיבם או לחלוץ בודאי שראוי לסמוך על עדות העד שאמר שנשארה גויה עד יום מותו. שהרי הוא הוא שאמר שהניח בנים והוא האומר שנשארה גויה עד יום מותו ולא נתגיירה כלל. והחששא שהיתה בתחלה כמש"ל הוא קודם שנתקבלה העדות הנז' בב"ד הנ"ל אלא שהאשה שמעה מהעד ובאה והגידה ושאלה שכך היתה השאלה לחכמי פאס הנז'. וגם שלא פירשה האשה בדבריה שא"ל העד שנשארה גויה. אבל עכשיו שפירש העד שנשארה גויה אפי' אם לא שמענו מהעד עצמו כ"א מהאשה ששמעה ממנו נאמנת להתיבם או לחלוץ. דהוי כאומרת ניתן לי בן במ"א ומת ואח"ך מת הבעל דנאמנת ותתיבם או תחלוץ כיון שאינה מוציאה עצמה מחזקתה הא'. וכ"ש שאנו שומעין מפי העד. ועד א' נאמן אפי' להוציאה מחזקתה ולהתירה בין ליבם בין לזה. וכמ"ש בסי' קנ"ח ס"ג דנאמן ע"א להעיד ליבמה שמת בעלה ומתיבמת או שמת יבמה שתנשא לשוק. או לו' מת בעליך ואח"ך מת בנך. וכתב הרב ב"ש ס"ק ב' וז"ל וכשיש לה בן ועד א' מעיד דמת הבן ואח"ך מת הבעל נאמן אפי' שהוציא אותה מחזקתה וכו'. ע"ש. באופן שע"פ עדות העד שאומר שהבנים שהניח הם מגויה שנשארה גויה עד יום מותו פשוט הוא שמותרת האשה הנזכרת ליבם להתיבם או לחלוץ. ועל שאר החששות שחששו החכמים הנ"ב ישמרם צורם אפילו בעדות העד. כבר השיבו הם עצמם די והותר. ובאמת לפי הנשמע ממהות המקום ההוא כולם חששות רחוקות מאד. ואדרבא נראה שיש ספק אחר בעדות הבנים לסייע בהיתר האשה ליבם לשלא יפטרוה הבנים. יען קרוב מאד לומר שמה שאמר העד שנשא גיוה לא שלקחה לאישות אלא שלקחה לשירות וכמו שהעיד העד השני שנשאר ממונו אצל המשרתת שהיתה אצלו. ואומרו העד השני שנשא גויה כלומר שהיתה מצויה אצלו כאשתו עד שנולדו לה בנים ממנו. והיו נקראים על שמו לרוב רגילותה אצלו. וכיון שלא היתה אפילו מיוחדת לאישות אלא לשירות ודרך זנות היה בא עליה אין מקום לכל הספקות שנסתפקו הח'. ואדרבא יש לספק שמא הבנים אינם שלו כמו שהוא הדין אפי' בזונה ישראלית וכמ"ש בסי' קנ"ז ס"ט. דכי היכי דדימה מיניה דימה מעלמא. באופן שהד"א כמ"ש החכמים הנז'. שהאשה הנ"ב מותרת ליבמה הנז' לחלוץ או לייבם ועד"א ח"פ מקנאסא יע"א בטבת מג"ן לפמ"ה וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ע"ד. להיות שזה שבע שנים בחורף תקפ"ט בא למחז"ק ת"ח א' מעיה"ק צפת תוב"ב שמו ר' יהושע מרדכי האשכנזי מכת החסידים אשר בק"ק אשכנזים אשר בעה"ק הנז'. ושהה כאן מקצת ירחין ויצא ממחז"ק ע"ד ללכת מכאן לסבוב ערי המערב תיטוואן ורבא"ט ומראכ"ש ואגפיה. ואח"ך זה כשתי שנים נשמע הקול במחז"ק שנהרג בדרך בא' הכפרים אשר סביבות מראכ"ש הוא ומשרתו אשר היה עמו. והן היום בא למח"ז ת"ח א' שמו ר' יהודה ליב אשכנזי וכתבים בידו שהוא בנו של החכם כמהרימ"ה הנז' לחפש אחר ממון אביו הנז' שהניח בפקדון בערי המערב. גם שלחו מתם חכמי ורבני אשכנזים אשר בעה"ק הנז' אגרת לרבותינו בד"ץ שבמחז"ק. ושם נאמר כי גם ביניהם נשמע קול זה שנהרג כמהרימ"ה הנז' מפי בני אדם שבאו ממראכ"ש לשם ושהניח פקדונות במערב ומבקשין לשולחן להם לפרנסת אשתו ובניו. וגם לחפש עדות היתר לאשתו העגונה. ובכן נקרוא נקראנו אחו"מ בהיותינו בג'. ובאו לפנינו החה"ש כהה"ר שמואל הלוי וכהה"ר ידידיה הכהן והגידו בתוע"ג וברורה שהם מכירין את הח' ר' יהושע מרדכי אשכנזי שמצפת הנז' בהיותו במחז"ק שהיה מיודעם ומתפלל בבית תפלתו של כהרי"ד הנז' ומתנהג בחסידות כמנהגי החסידים הנז'. ובאותו זמן כאן נמצא וכאן היה ג"כ נבון א' שמו משה זייני מצפרו. והיה רגיל כ"ך עם ר' ידידיה הנז' ועם החכם כהרי"מ הנז' שהיה מתפלל עמו בבית תפלתו של רי"ד הנז' ובקי בו ובמדותיו הנז'. ובחורף צ"ד בא למחז"ק משה זייני הנז' והגיד לר' ידידיה הנז' ולר' שמואל הנז'. איך הוא הלך בשליחות החכם ר' חיים אשכנזי לכפרים של מראכ'ש ודרע'א וסו'ס. ובהגיעו לא' הכפרים מצא שם את ר' יהושע מרדכי אשכנזי שמצפת היה שהיה מכירו בכאן יפה שהיה מתנהג בחסידות וצועק בכל לב בתפילותיו. ויום א' רצה ר' יהושע הנז' לצאת מאותו כפר ללכת לכפר