שופריה דיעקב חלק א קלג

ועל זרעם ואין פוצה פה וח"פ בכסליו שנת כ"י ישרי"ם דרכי ה' לפ"ק וקיים: שמואל הלוי אבן יולי ס"ט יצחק אבן צור ס"ט סימן ע"א. שאול שאל האיש יצחק בר יעקב אזולאי מתו' סאלי אם יוכל לישא א"א על אשתו הנשואה לו בעירו הנז' זה שמה מרים בת שלמה אדרעי כי הוא אמר שזה כי"ד שנה משנשאה לו ולא נבנה ממנה בזרע זכר כ"א בנות. ונוספה נחלת'ה. נחלה מכתה. שמיום שנשאה והיא מטורפת בדעתה. כי יד אלוה נגעה בה בחולי הנופל רח"ל. ומדי שנה בשנה מכביד חוליה ונלאה מהרפואות ומההליכה על קברות הצדיקים זי"ע ולא עלתה לה ארוכה קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה. ונמשך מזה זו פרישות דרך ארץ אם מפחדו לישב עמה אפי' בבית. וכ"ש לשכב אצלה להיות עמה במטה א' ועוד שאינה ראויה לעשות צרכי ביתה מפני הטירוף. וגם משברת כלי הבית ומאבדת את האוכלין. גם מתאכזרת על בנותיה ומכה אותם מכות מות וכמעט שרוצה לחנוק אותם לפעמים מפני הטירוף. וזה כמה. גלגל עמה בעוד אמה קיימת שהיתה משגחת עליה. ומיום רוטשה האם מעל בנים נשארה נטושה אין מנהל לה ואין מחזיק בידה ותקצר נפשו בעמלה. ולגרשה אינו יכול משום אשת נעורים כי תמאס. וגם מפני בנותיו שממנה שישארו אצלה למקרה ופגע ואין משגיח וגם לישא א"א עליה בעירו אינו יכול כי לא תניחנו האשה הקושי'ת השב רוחו. ואין שום אשה בעירו הוגנת לו שתרצה להיות צרה לה עמה בעיר. כי מחמת טירופה תבא לרדותה בתוך ביתה ואין אומר השב. ולכן הוא רוצה לישא א"א עליה בעיר אחרת מהערים הקרובים אליהם פאס ומכנאס ושאר כנייתהון, ולישב עם הב' זמן מה. ולשוב לביתו אל הא' זמן מה. דבלא"ה זה דרכו שרוב ישיבתו בחוץ באהלי קדר ואינו בא לביתו כ"א לפרקים ובחגים ובמועדים. ואם מפני שאר וכסות הרי שלה לפניה כי חננו ה' וכי יש לו כל להניח לה טרף לביתה וחוק לנערותיה די והותר. כאשר בהיותו עמה לבדה. ולזה שאל מלפנינו אם הדין עמו אם לאו: ונומינו לו שהדין עמו לכשיבחנו דבריו מפי חכמי עירו יש"ץ דודאי על עיקר הדבר אם יוכל לישא א"א עליה פשיטא דיכול. אם מצד שאין לו ממנה זרע זכר וכבר עברו י"ש משנשאה. ואם מצד האונס שאירע בה שאפילו היה לו זרע זכר ממנה יכול הוא לישא כמפו' בתקנות. שאם היה אונס ניכר לב"ד כגון חולי המונע לידה או תשמיש. ועוד הוסיפו עליהם ב"ד הגדול שלפנינו ז"ל. וה"ה אם הזקינה ואפשטה יצר לכל רואיה וכ"ש נכפית ומצורעת בכל אלו מתירין לו לישא. ובנד"ז כולהו איתנהו בה שמחמת חוליה וטירופה אינו יכול לקרב אליה. ובפרט שתגבורת חולי זה בלילה ובפרט בשעת תשמיש כידוע. וגם שמחמת טירופה אינה יודעת ומבחנת לבדוק עצמה לטהר ולטמא. וכיון שכן שהוא יכול לישא עליה אפי' אם הוא יכול למצוא בעירו אלא שאינו הגון בעיניו ובעיר אחרת הוא מוצא. יכול הוא לישא בעיר אחרת ובלבד שלא יבטל משארה כסותה ועונתה כלום ממה שראוי כפי ראות עיני ב"ד שלא אמרו שיכולה האשה לעכב על בעלה שלא יצא בסחורה אלא למקום קרוב שלא ימנע מעונתה ולא יצא אלא ברשותה וכמ"ש בסי' ע"ו. וסיים מור"ם ואפי' נותנת לו רשות אין לו להתאחר אלא חדש בחוץ וחדש בביתו ע"ך. אלא באשה הוגנת לו וכיוצא לשוט אחר פרנסתו. אבל באשה שאינה הוגנת ורוצה לישא בעיר אחרת אשה הוגנת להקים זרע כי אינו מוצא בעירו אשה הוגנת בעיניו וזו אינה רוצה ללכת אחריו למקומו בזה ודאי אינה יכולה לעכב ורשאי להתעכב אצל כל א' כפי ראות עיני ב"ד. מידי דהוה הנושא בעירו דקי"ל נושא אדם כמה נשים אפי' מאה וכו' ובלבד שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה כראוי לכל א' כיצד פועל שהיו לו ב' נשים ע"ש. וזה אפי' בנושא לרצונו וכ"ש בזה שאנוס הוא מפני שלא נבנה מהא' בזרע זכר. וגם שהיא חולה ומטורפת ואינה ראויה לאישות וכמ"ש דודאי שאינה יכולה לעכב כלום. אלא שב"ד יפסקו לו כמה ישב בכאן וכמה בכאן כפי ראות עיניהם. וכ"ז ביכול לישא בעירו וכ"ש בזה שאומר וניכרין דבריו דברי אמת שאינו יכול לישא בעירו כלל כי האשה המטורפת לא נתנתו השב רוחו וכמ"ש: גם מה שאמרו לא ישא אדם במדינה זו וילך וישא אחרת במדינה אחרת שמא יזדווגו הבנים זל"ז וכו' אין זה כ"א ברוצה לישא לרצונו מפני הרהורי עבירה וכעובדא דרב. ולא ברוצה לישא מפני שאין הא' בעלת בנים או חולה וכנד"ז ואינו מוצא בעירו אשה הוגנת לו. או שאינו יכול לישא בעירו מחמת סיבה וכנד"ז דכגון זה אנוס הוא ומה בידו לעשות ומה גם בעיירות קרובות וכנד"ז דהו"ל כאדם גדול שזרעו מפורסם דאמרינן דשרי. דה"נ זרעו שבעיר זו מפורסם בעיר זו כי קרובים הם וקלא אית ליה דשיירות מצויות תמיד מכאן לכאן: באופן שלענ"ד הדין עם הבעל לישא א"א עליה באשר ימצא: ומ"מ הואיל ויצא מפי רז"ל שלא יצא אלא למקום קרוב ראוי הוא שלא ירחיק לעיר רחוקה יותר משלשה ימים. זכר לדבר דרך שלשת ימים נלך במדבר וגו' ויאמר אנכי אשלח אתכם וגו' אך הרחק לא תרחיקו וגו' למדנו שדרך ג"י נק' מקום קרוב ולא רחוק. זהו הנלע"ד וצוי"מ וע"ד אמת ח"פ בער"ח שבט יפה פרי תא"ר לפ"ק והשו"ב וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ע"ב. בענין היקר יחייא אדרעי בר מסעוד. שזה קרוב לב' שנים משנשא לו לאשה בתו של אברהם אסולין ולא עברו ימים מועטים משנשאה עד שקרה מקרה בחולי הנופל רח"ל. והלכה האשה לבית אביה. ולפרקים היה בעלה עמה. ונלאו בית אביה לעשות לה תרופות ותחבושות סגוליות כוסות וקמיעות וכתיבות. גם הוליכה להשתטח על קברי הצדיקים פעם וב' וג' ולא עלתה לה ארוכה. ובראות כן הבעל הלך לבית אביו. ונשארה האשה בבית אביה וקוו לעת מרפא והנה בעתה שהולכת ומשתקעת ביון מצולה ואין מעמד עד היום שנתכווצו רגליה ואינה יכולה לעמוד