שופריה דיעקב חלק א קלב

גוזרים עליו שלא ישא א"א ע"ס עשר שנים ויארע הדבר שלא יבנה גם מהשנייה נמצא שיוצאין רוב שנותיו והוא חשוך בנים. ומה גם אם הוא נושא הב' על אשתו הא' לפי ששלמו לה עשר שנים לא' ולא נבנה ממנה שהדבר תפל מאד להתנות עליו עוד בנישואי השנית שלא יוכל לישא עליה ע"ס עשר שנים והוא נושא כדי ליבנות ממנה מיד. לכן ראינו אנו ב"ד לתקן המעוות ולקיים המנהג ההוא בזיווג א' דוקא. אבל בזיווג ב' דהיינו שנתאלמן הבעל או גירש או ששהה עם הא' עשר שנים ולא נבנה ממנה בזרע זכר. ורוצה לישא א"א עליה בכל אלו לא יזכר ולא יפקד מנהג זה כלל אפי' אם הוא נושא את הב' בתולה בוגרת: אך המנהג שיהיה נוהג באלו הוא שאם נתעברה וילדה זכר ש"ק בתוך שלש שנים לנישואיה לא יוכל לישא א"א עליה כל עוד שהזרע קיים. ובהעדר הזרע יוכל לישא מיד. ואם ילדה נקבה יוכל לישא מיד כשתלד ואם הגיעה סוף שלש שנים ולא נמצאת מעוברת כלל. יוכל לישא אחרת מיד בסוף הג"ש. ולא בחשוכי בנים בשעת זיווג ב' לבד אנו אומרים זה אלא אפי' במי שהיו לו בנים וגירש או נתאלמן ונשא אחרת ושוב מתו הבנים הא' ואין לו בנים מהשניה יכול הוא לישא מיד כשמתו אם לא נבנה לסוף ג"ש מהשניה כנז'. ואפי' אם נשארו הבנים הא' קיימים אם שהה עם הב' עשר שנים ולא נבנה ממנה בזרע זכר של קיימא יוכל לישא א"א עליה שעם היות שלשעבר בימי ב"ד שלפנינו זלה"ה נפל ספק אם מה שאמרו בתקנה ולא נבנה ממנה הוא בדוקא ואפי' היו לו מאשה אחרת שמתה או גירשה. או דילמא ממנה לאו דוקא וכשלא היו לו כלל הוא שתיקנו שיכול לישא בסוף העשר. ויש פנים לכאן ולכאן מלשון התקנה. מ"מ לעת עתה ראינו לתקן ולפרש לשון התקנה דמ"ש ממנה הוא בדוקא שאם היו לו מהב' הוא שאינו יכול לישא כלל. אך אם לא נבנה מהשניה בזרע ש"ק או שנבנה ממנה ומתו. הגם שיהיו לו מאחרת יכול הוא לישא בסוף העשר לנישואי השנייה. ומנהג זה אנו קובעים ומתקנים אותו בין בעתידין בין בחולפין כבר בכל זיווג ב' שהיה ע"י מיתת אשה א' או גירשה או שנשא עליה לפי שלא נבנה ממנה בזרע זש"ק והתנו בכתובת השנייה ג"כ שלא ישא א"א עליה וכו' כמו שהיה המנהג מקודם שבכל אלו התנאי ההוא בטל ויכול הוא לישא א"א עה"ד שנתבאר. והגם שבחולפין כבר קע"ע הבעל בש"ח בשי"ת להתנהג עפ"י המנהג הקדום. מעתה אנו מתירין אותה השבועה התרה גמורה וגם החיוב שנתחייב שאם ישא שלא כפ"ה שיפרע וכו' אנו מפקיעין ומבטלין אותו ביטול גמור בכח הפקר ב"ד בשכבר עשו כיוצא בזה קדמונינו נ"ן בתקנה החדשה האחרונה ש"ש אורה ושמח"ה לפ"ק לענין מה שחידשו בה שאפי' שהיה לו בת יכול לישא א"א בשביל הזכר שלא כפ"ה החדשה האחרונה שלא התירו לו כ"א בשאין לו אפי' בת. וסיימו וז"ל ואפי' מי שקע"ע התנאי הנז' בשבועה אנו פוטרין אותו מהשבועה ומתירין לו היתר גמור שמעכשיו אנו מפקיעין שעבוד הכתובה לגבי החיוב הנז' מטעם הפקר ב"ד. הואיל והוא לדבר מצוה ע"כ. וכך אנו אומרים גם לענין זה. והואלנו לבאר שאפי' אם יתחכמו הנשים להתנות על הבעלים בשעת זיווג ב' לקבוע איזה זמן יותר מג"ש הן יהיה התנאי מצד אשה א' שיש לו והוא נושא עליה א"א מחמת שלא נבנה ממנה בזרע זש"ק הן יהיה התנאי מצד השנייה שנושא. בכולם תנאם בטל ויכול הבעל לחזור ולישא עוד אחרת על השנייה אפי' בחיי הא' עה"ד שביארנו שידענו כי כאנוס הוא הבעל לזה. ואין החיוב באונס מועיל כלום ואפי' ע"י שבועה דהאדם בשבועה פרט לאנוס: עוד ראינו לבאר ענין העשר שנים שבתקנה הקדומה כי לשעבר היה ספק אם מונין אותן משנשאה ואפי' היא קטנה. או אם מונין אותן משתהיה ראויה להיריון דהיינו בת י"ג. וכבר בא מעשה לידינו ופסקנו שמשנשאת מונין לה ואפי' היא קטנה. ולבל ישאר מקום לבע"ד לחלוק אנו עושים תקנה מפירוש התקנה שהעשר שהם מונין לה משנשאת ואפי' היא קטנה. שכל שעברו עשר שנים משנשאת ולא נבנה ממנה בזרע זש"ק יכול לישא א"א עליה שלא עפו"ר: עוד ראינו לתקן שמהיום הזה והלאה לא יזכירו סופרי הכתובה בתנאי שלא ישא אשה א"א עליה שום שבועה כלל. יען ראינו שהיא כמעט שבועת שוא. כיון דבלא"ה הוא מתחייב שאם ישא שיפ' לה כמ"ש וכו'. וה"ז ככל חיובי ממון שבין אדם לחבירו. ומה מקום להרבות בשבועות חנם. וכבר ראה והתקין זה הרב זצ"ל בחייו בשנת תקנ"ט לפ"ק הלא היא כתובה בס' התקנות אלא שלא פשטה כ"כ. ועתה ראינו להחזיר עטרה ליושנה למען קדושת שמו הגדול שלא יצא לבטלה. ועוד בר מן דין טעם גדול יש שכמעט היא עדות שקר שעינינו הרואות וגלוי הוא לכל שאין החתן מוציא שום שבועה מפיו ולא אפי' דבר המורה שקיבל השבועה. ובשבועה כתיב לבטא בשפתים שצריך שיוציא שבועה מפיו. ואם השביעו אחר אינה נקראת שבועה עד שיענה אמן או דבר שנשמע ממנו שקיבל שבועתו כגון שאומר הן או קיבלתי דבריך דאז הוי כאלו נשבע בעצמו כמ"ש בי"ד סי' רל"ז וסי' רל"ט ע"ש. ובשבועות החתנים אנו רואים שמפני הבושה אין החתן מנענע שפתיו כלל ולא אפי' מרכין בראשו אלא יושב ודומם וא"כ היכן היא השבועה שמעידין עליו שנשבע. ולכן אנו אומרים שב ואל תעשה עדיף. ומה גם שהיה ללא צורך שכל מה שמתחייב ע"י שבועה מתחייב ע"י קנין. ומהיום הזה והלאה לא יזכירו הסופרים לא בשעת הקנין ולא בכתובה שום שבועה כלל. רק יכתבו וקע"ע החתן שלא ישא וכו' ובסוף וקנינו וכו' בקש"מ בדל"ב ותו לא מידי. כל זה ראינו ונראה בעינינו טוב וישר בעיני אלהים ואדם לתקן בעירנו זאת מקנאסא יע"א עוד כל ימי הארץ עד יערה עלינו רוח ממרום ויביא לנו משיח צדקינו שיגלה ב"ב אכי"ר. והאל המלמד לאדם דעת יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי"ר. ולראיה ח"פ בחשון שנת זרח בחושך אור לישרי"ם לפרט האלף הששי ליצירה והכל שו"ב וקיים: שלמה טולידאנו ס"ט מרדכי בירדוגו ס"ט יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל דוד בוסידאן י"ץ. מרדכי משאש י"ץ. שלמה מאימראן י"ץ. יוסף חלואה י"ץ. אברהם בירדוגו יש"ץ. עזריה אסבאג. יחייא לכרייף. יצחק בן לחסין. מימון בוסידאן. שלמה אלבאז ישצ"ו. זאת תהיה לעדה שכבר הוכרזה התקנה הנ"ב בכל הב"כ ביום שב"ק בחשון הנ"ל וקיבלוה עליהם