שופריה דיעקב חלק א קכח

שהרי היא מותרת לו. וכמ"ש מר"ן שם בי"ד סי' קפ"ז ס"ח. אבל לאחר שתתחזק. יש מסתפקין אם מותר לסמוך על הרפואות לשמש אח"כ. ויש מי שמתיר אם אמר לה רופא ישראל שנתרפאת. ואם תראה האשה שפסק דם וסתה וראייתה ע"י הרפואות וניכר שהועילו יש לסמוך אף על הגוים ע"כ. הרי שאפי' על פי הרופא לבד שאו' שנתרפאת. אע"פ שאין ניכר שהועילו הרפואות יש מי שמתיר. ובודאי שעל המתיר יש לסמוך. דלא שבקינן פשיטותיה מקמי ספיקייהו דיש מסתפקין. וכ"ש אם פסק וסתה וראייתה וניכר שהועילו הרפואות וכנד"ז. דלכ"ע היא מותרת בלי ספק ולכן חזר הדין בנד"ז שאינו יכול לישא א"א עליה. ומה שטוען הבעל שכבר קידש אשה בעיר ארבאט ע"פ הפסק שפסקנו לו אף אם אמת כדבריו נר' לי שכיון שעדיין לא כנס לא יכנוס ודוקא אם כבר כנס בהיתר איכא למימר כיון דאשתרי אשתרי דומייא דאיברי בשר נחירה שנכנסו לארץ. ואין להכריחו לגרש. אבל כ"ע שלא כנס אע"פ שקידש נר' שאין יכול לכנוס שעיקר שבועת אלהים שנשבע לאשתו היא שלא ישא א"א עליה דהיינו שלא יכנוס ובזה שעדיין לא כנס אינו יכול לעבור על שבועתו ולכנוס: וחוץ מכל זה נר' דבנד"ז גלוי הוא דלא יכיל למיקם לסיפוקייהו של שתי נשים וא"כ אפילו אם היה הדין עמו כיון דלא מצי למיקם בסיפוקייהו אין יכול לישא עד שיגרש את זו. ועוד נראה דאפילו אם היה בדין שיוכל לישא א"א אין יכול לישא במדינה אחרת מהלך ג' ימים שהרי אין יכול לקיים עונתה של זו וגם ממעט שארה וכסותה. כיון שאינו מצוי עמה בעיר. באופן שמכל צד נראה שאין רשאי מכלוף הנז' לישא א"א על אשתו הנז' עד שיגרש את זו. ולראיה ביד האשה ח"פ: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ס"ו. שאלה מכפר קצר סוק יע"א. ראובן שנשא אשה ושהתה עמו יותר מעשר שנים ולא נתעברה הימנו. וטען ראובן ואמר אשא אשה אחרת עליה ואבדוק את עצמי. וטענה האשה ואמרה הרי קודם שנשאני נשא ב' נשים זאח"ז ושהתה עמו הא' כמה שנים ולא נתעברה וגירשה והלכה והיתה לאיש אחר וילדה. וכן הב' שהתה עמו כמה שנים ולא נתעברה הימנו וגירשה ונישאת לאיש אחר וילדה. ואף גם זאת אמרה האשה הנז' אם רצה לישא שום אשה ישאנה. אבל ישא אשה הבדוקה לילד דהיינו שכבר ילדה מעיקרא. אבל לא בתולה ולא שלא ילדה מעולם כדי שלא יטעון זאת אינה ראויה לילד עד שאשא אשה אחרת הראויה לילד. אשע"כ לא ישא כ"א אשה שכבר ילדה ויקבל ע"ע בקוש"ח תנאי גמור שאם לא ילדה לזמן קצוב שיקצבו ב"ד הזמן שתשהה עמו כדי לבדוק עצמו. יגרשני בגט מפני שגם אני חפצי לילד כדי שיהיה לי בן להשען עליו. ואין לי כבר שום בן. ואומרת שהוא גורם שאינו יורה כחץ. זאת ועוד טענה האשה ואמרה שלא ילך ראובן הנז' לשום כפר אחר או עיר או מדינה וישא עליה רק בעיר הדרה בו משום שארה וכו' ואם ירחיק נדוד וישא בעיר אחר וכו' אין גם אחת משלש אלה. וראובן הנז' השיב ואמר לא אשא כ"א בעיר אחרת מפני המחלוקת האשה עם צרתה ואתן לה ערב בעד שארה כסותה. עוד טען ראובן ואמר הלא האשה הנז' היתה נשואה מקודם שאשאנה אני לאיש אחר. ונלב"ע וחל"ש. ולא נתעברה הימנו. והחזירה היבם ג"כ ולא נתעברה ממנו. והשיבה האשה ואמרה שהפילה בת כשהיתה נשואה לאותו איש אחר והרי הנשים יעידו. והיבם לא שהתה עמו כ"א יו"ד חדשים או י"א ולא יותר. אשע"כ יורו המורים. צדק ומשפט ומישרים תשובה נצחת על כל פרט ופרט. ע"ע אם נשא עליה א"א ובדק עצמו ולא ילד. אם יגרש זאת האשה בטענתה הנז' שאמרה שחפיצה לילד כדי שיהיה לה בן וכו' או אין שומעין לה. ומה יהיה בענין הכתו' והתוס' אם חייב בהם ראובן הנז' אם גירשה או לאו. וע"ע מה שנתן לה במתנה גמורה אם יכול לחזור בו א"ל. ואנן הב"ח חקרנו בדברי האשה ואמרה שאינו יורה כחץ. ותשו' רבותינו מהרה תצמח יפה שא"ח קודם. ורו"ש לרבותינו: תשובה אם ידוע לכם שהוא עקר והיא באה מחמת טענה יוציא מיד כמבואר באה"ע סי' קנ"ד ס"ו. אך אם אין ידוע לכם שהוא עקר. יכול לבדוק עצמו באשה שהיא בת בנים. ואם לא ילדה יוציא ויתן כתובה מאחר שבאה מחמת טענה דבעינא חוטרא וכו' וחייב לתת גם המתנות שנתן לה כמבואר בסי' צ"ט דהנותן מתנה לאשתו אעפ"י שמגרשה כגון שסרחה עליו אפ"ה מתנתו שלה כמבואר בדברי מור"ם שם. גם מה שטענה שלא ילך למ"א וישא. גם בזה צדקה בטענתה. ולא שייך בזה ערב כי חפיצה היא להיות עמה בעיר לקיים מצות עונה האמורה בתורה דבר בעתו. ולאכול עמה מע"ש לע"ש. ולברך קדושא ואבדלתא כללא דמלתא צדקה האשה בטענתה. ולראיה ח"פ. והשו"ב וקיים: יהונתן סירירו סי"ט רפאל אהרן מונסונייגו סי"ט מדברי השאלה הנז' מבואר שראובן הנז' נש"ח שלא לישא א"א על אשתו הנז' כ"א עפו"ר או כפה"ת כפי מנהג נ"ן הנהוג בינינו. ועכשיו עברו יו"ד שנים והותר לו לישא. וא"כ טענתו אשא אשה אחרת ואבדוק את עצמי היא טפילה דודאי שיכול לישא. ומי ימנענו. ותשו' האשה שכבר נשא ב' נשים קודם לה ולא נבנה. היא ג"כ תשו' הבל. ואלו נשא אלף נשים מי ימנענו מלישא עוד ויקוה רחמי שמים אמת שטענתה שלא ישא כ"א אשה הראויה לבנים טענה צודקת. וכן כתבו הראשונים ז"ל שלא התירו למי שאין לו זרע לישא על אשתו אפי' אחר עשר שנים כ"א אשה בת בנים דהיינו ילדה שראויה לילד בתולה אלמנה וגרושה לאפוקי זקנה ועקרה. וכן מה שטענה שלא ישא כ"א בעירה ומקומה האמת אתה. שבעיר אחרת עכ"פ ממעט שארה כסותה ועונתה של זו. וכן פסקו ג"כ ז"ל. אבל טענה שכבר נשא ב' נשים אינה טענה כלל. ואמנם טענת הבעל ותשו' האשה שנזכרו בשאלה היו ראוים ליאמר אם האשה התחילה לתבוע הגירושין מעצמה בטענת בעינא חוטרא לידא וכו' ושאינו יורה כחץ שהדין נותן שכופין אותו לגרש ולפרוע כתובה אחר שתקבל האשה חרם שאינה טוענת שקר. ושבודאי אינו יורה כחץ. שבזה הוא שראוי הבעל לטעון לא אגרש אבל אבדוק את עצמי כי איני מאמינה שאיני יורה כחץ. וגם ראוי לאשה להשיב שכבר הוא בדוק שנשא ב' נשים קודם לה ושהה עמהם כמה שנים ולא נתעברו כלל ונתגרשו וילדו. וזה יורה על אמיתות טענתה שאינו יורה כחץ דבתלת הוי חזקה. והן הן דברי מר"ן סי' קנ"ד