שופריה דיעקב חלק א קכז

ולא ע"ד כן נשבע כלל. ומינה נלמוד לשבועת שלא יוציאנה שאה היה לו צד אונס שלא יוכל לישב עמה במקום שנשאה שיוכל להוציאה כמו שהוא הדין דממדינה למדינה באותה הארץ יכול להוציאה ואין לו לחוש לשבועה באופן שהד"א שיכול הוא הבעל הנז' להכריח את אשתו לבא אחריו לפאס. ואין עליו לא חומר שבועה ולא חיוב ממון. ואם לא רצתה לבא אחריו יש לה דין מורדת. ועל בדה"ץ שבפאס לשלוח ולהתרות בה מפיהם ומפינו שאם תבא אחר בעלה מוטב ואם לאו איבדה כתו' ואין לה על הבעל לא גט ולא מזונות ורשאי הבעל לישא אחרת במקום שהוא והיא תשב עד שתלבין ראשה. וע"ד אמת ח"פ שנית בזמן הנ"ל והשו"ב וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל הלכות מי שרוצה לישא א"א על אשתו סימן ס"ד. ראובן רצה לישא א"א על אשתו שיש לו ממנה בנים ועכבה עליו אשתו מפני התנאי שבכתובה. ומפני כן הוכרח לרצותה כשנתחייב לה תוס' על כתו' סך מה ועוד חיובים אחרים. ובזה נתנה לו רשות לישא א"א עליה. ולא הספיק לישא עד שמתו בנים שיש מהא'. והותר לו מה"ד לישא בלי נטילת רשות. ועמד ושאל אם עדין החיובים שנתחייב לאשתו הא' קיימים גם לע"ע שמותר לו מן הדין בלא נתינת רשות או לא: תשובה דלכאורה נראה שכיון דבשעת החיוב לא היה יכול לישא כ"א ברשותה ומפני הרשות שנתנה לו נתחייב א"כ כבר נתחייב והחיוב במקומו עומד אעפ"י שאח"כ נולד היתר לפוטרו וה"ז כאלו חזר בו מלישא דפשיטא שאין חזרתו פוטרתו כיון שכבר נתחייב בשביל הרשות שנתנה לו בשעה שהוא רוצה. אך אחר ההתבוננות נר' דלא היא. וקושטא הוא דכיון דעתה לא הוצרך לנתינת רשות החיובים בטלים וראיה לזה מההוא דזבין ולא איצטריכו ליה זוזי וזבין אדעתא למיסק לא"י ולא איתדר ליה לעלות דקי"ל דהוי כמוכר ע"ת אם הוצרך למעות או אם איתדר ליה לעלות אז כיון דלא הוצרך למעות או לא איתדר ליה לעלות מחמת דבר שנתחדש אחר המכר. המכר בטל וכמפורש בדברי הטור ומר"ן סי' ר"ז ע"ש. וה"נ שנתחייב בשביל שלא היה יכול לישא מן הדין הו"ל כמחייב ע"ת אם לא יוכל לישא בדין. וכיון דלא הוצרך לנתינת הרשות מחמת דבר שנתחדש והוא מיתת בניו שמפני כן הותר לו מן הדין לישא בלא רשות החיוב בטל. ואעפ"י שכתב שם הטור ומור"ם דדוקא במוכר קרקעותיו אמרו ולא במוכר מטלטלין הכא למוכר קרקעות דמי. דמדי הוא טעמא משום דאין אדם מוכר קרקעותיו שמתפרנס מהם כ"א מפני סיבה שהוצרך למעות או מפני שהוא רוצה לעלות. משא"כ מטלטלין שעשוי אדם למוכרם בלא סיבה ע"ש. וה"נ אין אדם עשוי להתחייב חיובים גדולים כאלה לאשתו בלא סיבה. ומאן דמדמי לחזר בו מלישא ליתא. דהכא לא דמי אלא לחזרה בה אשה שרצה לישא או לנאנס ואינו יכול לישא מחמת שלא השיגה ידו וכיוצא. דבכל הני כיון דהוי באונס המעשה בטל דהו"ל כמוכר על תנאי. וזה ברור והסכימו וחחמו על זה בדי"ץ. וע"ד אמת ח"פ בשבט ש' שערי"ו לפ"ק: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל ועוד יש לדמות זה. לפועל ששכרו ובא מטר בלילה סי' של"ד ס"ב: סימן ס"ה. היקר מכלוף בר אברהם ן' שלוש טען על אשתו שרואה דם מחמת תשמיש והוחזקה בכך יותר ויותר משלש פעמים רצופות וגם האשה הודית לדבריו ולכן רצה לישא אשה אחרת עליה. ונפסק הדין שרשאי הוא לישא א"א עליה כמפו' בתקנו' שאם יהיה אונס הניכר לב"ד רשאי לישא ופי' הראשונים ז"ל כגון חולי המונע לידה או תשמיש. ואין לך מונע תשמיש יותר מזה שהרי אסורה ליבעל לו כמ"ש בי"ד סי' קפ"ז. ומפורש עוד שם שצריך לגרשה ותנשא לאחר וכן בא"ה סי' קי"ז הנושא אשה ובדקה עצמה ונבעלה ובעת שקנחה וכו' אסורה לישב עם בעלה וכו' אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנשאת נסתפחה שדהו וכו' יוציא ויתן כתובה כולה ולא יחזיר עולמית ע"כ. וכתב הרב ב"ש וז"ל וכתב הר"ן הא דקאמר יוציא לא שיכפוהו הב"ד לכך אלא כיון שאין יכול לשמש עמה מוטל עליו להוציאה ונר' דמ"ש שהב"ד כופין היינו על הגט אין כופין אבל כופין אותו שאל ידורו יחדיו. דהא אסורה לו ע"כ. וכדברי הרב מפורש בדברי הרב בי"ד שם סי"ב ע"ש: ולכאורה נראה דאפי' עליו אין מוטל לגרש אם לא ישא א"א אבל אם ישא א"א אין מוטל עליו להוציא וכמ"ש בסי' קנ"ד גבי נשא אשה ושהה עמה י"ש ולא ילדה יוציא ויתן כתובה. או ישא אשה הראויה לילד ע"ש. אלא שראיתי להרב ח"מ וב"ש שם בשם תשובת מהר"ם דבהא דרואה מחמת תשמיש אם רוצה לישא א"א צריך לגרש את זו כדי שלא יאמרו זו אשתו וזו זונתו. וכתב הב"ש דל"ד לההיא דסי' קנ"ד דהתם שהיא ראויה ליבעל לו מהיכא תיתי שיאמרו זו זונתו. משא"ך בזו שאינה ראויה ליבעל שיאמרו שזו זונתו. ע"ש. וא"כ בנד"ז אם ישא א"א צריך הוא לגרש את זו שלא יאמרו זו אשתו וזו זונתו. וכמ"ש: ולענין הכתו' הרי מפורש בדברי מר"ן שצריך לפרוע את כולה וכמ"ש. וכלומר אפי' תוס' וכמ"ש הב"ש דכל שהיא רוצה להיות עמו ע"י שליש אע"ג דבדין מוציאה יש לה תוספת: אלא שבנד"ז לעת עתה באה האשה בטענה שכבר נתרפאת ע"י רפואות שעשתה. וחקרתי בה ע"י נשים היאך היא יודעת שנתרפאת. ואמרה ששאלה לנשים הבקיאות בחולי זה מהיכן בא ואמרו לה שהוא נמשך מחולי הרוח שעל ידו הדם נעצר ברחם האשה. ובעת תשמיש מתנועע ויוצא. ואמרו שאם תעשה רפואות שעל ידם יצא הדם העצור תתרפא. וכן היה שעשתה רפואות שהראו לה ועל ידם היתה שופעת זמן רב בלא הפסק. ושוב פסק. ומזה אמרו לה שנתרפאת בודאי שכן אירע לכמה נשים וכשעשו רפואות ויצא הדם נתרפאו ואומרת שתברר כל זה ע"י נשים בקיאות שיעידו שנתרפאת: ונראה שאם יעידו נשים הבקיאות שכבר נתרפאת. חזר הדין שאין הבעל יכול לישא א"א עליה