שופריה דיעקב חלק א קכה

דרבותא. יעו"ש בד"ק. וכיון שהוא אפוקי ממונא והבעל מוחזק בנכסים יכול למי' ק"ל וכו'. וגם דברי מר"ן ז"ל אפשר לפרש דלא איירי אלא שאינו יכול להכריחה בע"כ מחשש סכ"ן. אבל לענין חיוב כתו' לא איירי וקמ"ל מר"ן בזה דאין על האשה חיוב ללכת אחריו בע"כ מחשש סכ"ן של הבעל וכו'. וכבר הארכנו בזה במ"א. ובנ"ד שאין הבעל רוצה להוציאה כ"א מעיר צפרו לפאס יע"א. דעתינו מסכמת בנד"ז דוקא שעינינו הרואות שאין קפידא לנשים כלל מצפרו לפאס. ואדרבא רובם ככולם בהכי ניחא להו לקבוע דירתם בפאס בכמה אנפי אי משום ישוב העיר או משום רוב טורחם בצורכי הבית בצפרו כידוע. ובכגו"ד דעת האדם תשפוט בצדק דבכג"ד לא איירי הרא"ש ז"ל. ומה גם דאפשר דלא פסיק אלא ממלכות למלכות דוקא וכו'. כאשר כתבנו במ"א. והדר דינייהו דהני כההיא דסי' ע"א דיכול להוציאה ממדי' למדי' וכו' באותו מלכות וכמ"ש מר"ן ואי משום השבו' כיון דאיכא אונס לא חלה השבו'. ואדעתא דהכי לא נשבע וכמ"ש הפוס': באופן שבנד"ז שכל מי שעיני בשר לו עיניו תחזינה שאין לנשים בזה קפידא כיון שהוא מקום קרוב. ואפי' צער הפרידה מקרוביה אין לה. כיון שהוא מהלך ד' שעות ושכיחי שיירות דבר יום ביומו. בודאי הגמור האשה הזאת שרצונה לעכב אין רצונה כ"א לעגן הבעל. או להפסידו ממון. והתורה דרכיה דרכי נועם. ומצוה בכג"ד לכוף את האשה הנז' לבוא אחרי בעלה הנז' אם יברר בעדים שיש לו סכנה סכ"ן דוקא. ולראיה ביד הבעל בנד"ז שהוא מצפרו לפאס שידענו שרוב הנשים ניחא להו להסיע דירתם מצפרו למחז"ק. וכמו שעינינו הרואות שבאים לקבוע דירתם הרבה נשים עם בעליהן מרצונם הטוב. ואדרבא הם כופים לבעל ע"ז. ח"פ פאס יע"א והשו"ב וקיים: ידידיה מונסונייגו ס"ט יעקב אבן צור ס"ט וזה מה שהשבנו. קודם שנבא לענין שלפנינו ראוי להבין דברי הרא"ש ז"ל בתשו' שהביא הטור ז"ל בסי' קנ"ד וגם מר"ן ז"ל הביאו בקצרה שם. וז"ל התשו' שבטור. וששאלת מי שטוענת שיכפוהו לבעלה לגרשה מפני שהוא מוכתב למלכות והוא בורח ממקום למקום. ואינו רשאי לעמוד במקום א' מפני סכ"ן. תשו' דבר זה תלוי בחקירת הדיינים אם הדבר ידוע שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאה מפני סכ"ן אין לך טענה גדולה מזו כיון שאינו רשאי לישאר אצלה והיא אינה חייבת לילך אחריו לארץ אחרת וכופין אותו לגרשה. ואם רשאי להיות בעיר אעפ"י שהוא מוכתב למלכות בעיר אחרת אין כופין אותו לגרשה. עכ"ל. ול' מר"ן ז"ל שם ס"ט אם הדבר ידוע וכו' שאינו רשאי לעמוד במקום שנשאה מפני סכ"ן כופין אותו לגרשה. וסיים מור"ם כי היא אינה צריכה ללכת אחריו. ע"כ: ודבריו ז"ל צריכין ביאור דלכאורה נר' במקום שנשאה דקא' היינו העיר שבה נשאה. שכל שאינו יכול לעמוד בה מפני ששם הוא מוכתב למלכות אעפ"י שיכול לעמוד בעיר אחרת כופין אותו לגרש. ומסוף דבריו שסיים ואם רשאי להיות בעיר אעפ"י שהוא מוכתב למלכות בעיר אחרת. משמע שכל שהוא רשאי להיות בעיר שקיט אעפ"י שאינו מקום שנשאה דמסתמא שם הוא מוכתב אין כופין. מדלא קא' ואם רשאי להיות במקום שנשאה כדקא' ברישא: ועוד קשיא דאי במקום שנשאה דקא' היינו העיר אעפ"י שיכול לעמוד בעיר אחרת מאותה הארץ. אמאי אינה חייבת ללכת אחריו. והלכה רווחת בסי' ע"ה. אבל הנושא אשה באחת מהארצות והוא מאנשי אותה הארץ אינו יכול להוציאה לארץ אחרת. אבל מוציאה ממדינה למדינה ומכפר לכפר באותם הארצות. ע"כ. ורבינו עצמו בפיו ובשפתיו הוא או' והיא אינה חייבת ללכת אחריו לארץ אחרת דייקא. אבל לעיר אחרת ודאי חייבת וא"כ הא גופא קשיא: ועוד יש להבין בדבריו ז"ל דלכאו' על מה שנשאל לא השיב. שהשואל שאל על שאינו יכול לעמוד במקום א' אלא שהוא נודד ממקום למקום לברוח ולהתחבא. ועיקר שאלתו אם האשה חייבת ללכת אחריו לכל מקום שהולך אעפ"י שהוא נודד ואינו יכול לקבוע מקום כלל. וממילא אין כופין אותו לגרש על שאינו יכול להיות עמה במקומה שהרי הוא אומר לה בואי אחרי ואהיה עמך. או שאינה חייבת וממילא כופין אותו לגרש כיון שאינו יכול להיות עמה במקום שהיא. ורבינו משיב על שיכול לעמוד במקום שהיא חייבת ללכת אחריו או במקום שאינה חייבת. ועל מה שנשאל אם היא חייבת ללכת אחריו בנדוד ממקום למקום אפי' אם הם מקומות שחייבת ללכת אחריו לא' מהם לדור בו בקביעות לא השיב כלום: לכן נראה כוונת הרב דודאי מקום שנשאה דקא' היינו הארץ שבה נשאה דהיינו שאינו יכול לעמוד בשום אחת מהערים שבאותה הארץ שבה נשאה. ולאפוקי אם הוא יכול לעמוד בשום א' מהערים האחרות שבאותה הארץ. והיינו דמסיים והיא אינה חייבת ללכת אחריו לארץ אחרת דייקא. והיינו נמי דמסיים אבל אם רשאי לעמוד בעיר אעפ"י שהוא מוכתב בעיר (אחרת. כלו' באיזה עיר שתהיה מאותה הארץ אעפ"י שהוא מוכתב וכו' בעיר אחרת מאותה הארץ ג"כ. והיא העיר שבה נשאו או זולתה. ובאומרו אעפ"י שהוא מוכתב בעיר אחרת רמז לשואל על הנדו"ד שעליו שאל וכלו' אעפ"י שהוא מוכתב בעיר אחרת באותה הארץ שעל כולה שולטת אותה מלכות שהוא מוכתב לה. והכרח הוא שיהיה בורח ממקום למקום כשירגיש שהכירה המלכות איה מקומו ששם הוא בורח ומתחבא כענין דוד עם שאול. עכ"ז כיון שיכול לעמוד זמן מה בעיר מהעיירות האחרות שאינן עיר המלוכה שבה נכתב למלכות כאן חדש וכאן שנה אין כופין לגרשה. וטעמו של רבינו ז"ל בזה נראה שכל שאינו יכול לעמוד בכל אותה הארץ אפי' זמן מועט ופניו מועדות לברוח ומרדף ללכת ממקום למקום עד שיצא מכל אותה הארץ אל ארץ אחרת ומלכות אחרת כופין אותו לגרש כיון שאין האשה חייבת ללכת אחריו לארץ אחרת אשר הוא מתכוין ללכת אליה. ומה"ד אין יכול להוציאה ממקומה לדעת כן. אבל אם יכול לעמוד זמן מה בעיר מהעיירות ואין דעתו בבורחו ממקום למקום ע"ד לצאת מכל הארץ אלא להתחבא באותה הארץ עצמה חדש כאן וחדש כאן. בזה אין כופין לגרש כיון שמה"ד חייבת היא ללכת אחריו לא' מאותן המקומות ויכול להוציאה ממקומה בדין ע"ד להוליכה לא' מהם. וכיון שתחי' יציאתה ללכת למקום מהמקומות ההם בדין וידעי' ביה שיכול לעמוד באיזה מהם זמן מה כ"ע שלא הרגישה בו המלכות. היאך נכוף אותו לגרש. ומי יודע שבעיר הא' אשר ינוס שמה תהיה לו פליטה ולא ירגישו בו לעולם ושקט ושאנן ואין מחריד. ולכן בכ"מ שילך יכול לו' תבא אחרי ואהיה עמה: