שופריה דיעקב חלק א קיט

הלכות הבן אצל אמו עד שש שנים והבת לעולם סימן נ"ט. שאלה מכפר גרים מהחכם כהה"ר משה אביכזיר נר"ו. ראובן נשא אשה וגירשה ויש לו ממנה בן א' קרוב לשתי שנים. והאשה אמו של הבן כהו מאוריה בשתים זו שמענו. ותען האשה ותאמר שבנה ישב עמה וראובן אביו מעלה לו מזונות כפי שומת זט"ה והחכמים והשיב ראובן ואמר כי לא דברו חכמים הבן אצל אמו עד שיהיה בן שש שנים משום דניחא ליה בצוותא דאמיה דוקא באשה שלא כהו מאוריה כי לא דברו חכמים אלא בחיים ולא במתים. וסומא חשוב כמת לכל דבריו והתורה דרכיה דרכי נועם. ואם בנו ישב אצל אמו הסומא ימשך ממנו כמה נזקים וחבלות משום שאין לה כח לגדל אותו כפי טבע אביו. וגם אינה יכולה להאכיל אותו אלא דבר מאוס וסרוח כדרכם של הסומים. וגם דרכם של תינוקות לטייל ולשחק בשווקים וברחובות דרך עוברים ושבים ואמותיהם משמרות אותם שמירה מעולה משום עוברי דרכים ובהמות וכיוצא וזה לא חזייא למידי כלל ועיקר. ויענו קרובי האשה ויאמרו שאמה של האשה זקינתו של הבן היא מטפלת בצרכיו לכל מידי דמיטב ומגדלת אותו ומשמרת אותו. והשיב ראובן אבי הבן שזקינתו היא מטופלת בבניה ובבנותיה הקטנים ואינה יכולה להטפל עוד בזה. וטובי העיר והחכמים מגידים ואומרים שטוב לבן לישב אצל אביו יותר מאמו מכמה טעמים. ועוד שהבן רגיל ביותר אצל אביו וזקינתו של אביו לפי שהיא גדלה אותו כאמו. גם טוען האב הגם שכתב מר"ן שהבן אצל אמו שש שנים וכו' יהיה בנו סועד אצלו ואח"ך מוליכו לאמו או שולח לו מידי דמיכל בבקר ובערב ובכל עת הצריך לאכול ויהיה אצל אמו ולא שיהיה מעלה מזונות ויבוזו זרים יגיעו בשומה ששמין ליתן מעות בעין. עה"כ יורנו המורה דין אמת לאמיתו וכתוב וחתום בג' דגמירי וסבירי ושכמ"ה: תשובה פשוט בעינינו שהדין עם האב אחר שנר' לחכמי העיר ולטוביה שטוב יותר לבן עם אביו שכבר כתב מור"ם בהג"ה באה"ע סי' פ"ב ס"ז לענין הבת שדינה להיות אצל אמה לעולם וז"ל ודוקא שנר' לב"ד שטוב לבת להיות עם אמה. אבל אם נר' להם שטוב לה יותר לישב עם אביה אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה ע"ך. ומינה לבן בתוך שש ג"ך שאם נר' להם שטוב לו עם אביו יותר שהדין עם האב ואעפ"י שכתב הח"מ והב"ש שם דדוקא אם הבת רוצה אצל אביה וגם לב"ד נר' שטוב לה עם אביה הוא דאין האם יכולה לכוף. אבל אם הבת לא איכפת לה אף שנר' לב"ד שטוב לה עם אביה יש להתיישב בדבר למעשה. ע"ש. מ"מ בנד"ז נר' לית דין צריך בושש דודאי לא דברו חכמים אלא באם שיכולה לגדל את בנה כדרך כל הארץ. ועיניה פקוחות על כל דרכיהן להדריכן וליישר מסילותיהן ולא בזו שהיא סג"ן ואינה רואה מעשיהן והנהגתן. וגם אינה יכולה להתעסק בצרכיהן כראוי מחסרון הראות. וכבר היה מעשה כיוצא בזה בעירנו זאת ופסקנו שיהיה הבן אצל אביו. באופן שהדין דין אמת שיהיה הבן אצל אביו כל זמן שנר' לב"ד שטוב לו אצל אביו: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן ס'. שאלה מטיטוואן. ידוע ומפורסם למעכ"ת מה שעבר על הר' אהרן ן' אלבאז עם האשה הקושי'ת אשתו קשת רוח. וכמה עדים ממח"ז העידו שהיא חצופה ופניה עזים. וכמה דברים שעוברת על דת משה ודת יהודית. שכ"א מהם תצא בלא כתו' כמו שפסקו לו מעכ"ת. ואעפי"ך לא הועיל עמה כלום לפי שהלכה למתא טיטוואן יע"א וכל חכמי ודייני טיטוואן יע"א בקשו לה זכות ופיסלו העדים וחייבוהו ליתן לה כתו'. סו"ד כשראה צרתו צרה נתפשר עמה בסך מאתיים מתקאלים ויגרשנה. וכן היה שפיטרה בג"ך ונתחייב ליתן לה מאתיים מתקאלים לסוף חדש תשרי בשנה הזאת הע"ל לחטו"ל. ואם לא יגדל פרע לזמן הנז' עספ"א. אזי מחוייב ליתן לה סך שמנה מאות מתקאלים מכ"ט: זאת ועוד פסקו לו שהבת תשב אצל אמה לעולם והוא חייב במזונותיה ויזון אותה אצל אמה חמשה אוקיות מכ"ט בכל חדש מדח"ב. ואם לא יתן לה מדח"ב יעלו עליו עד שיפרעם עם הסך של הכתו'. ובפי' אמרו לו שילך ב"מ ויחזר על הפתחים ויזון את בתו והיא אצל אמה עד שתנשא. ומאחר שראה אם יעכב שום דבר מכל האמור בעת הגי' אזי לא תהיה לו תקנה שגם היא תעכב ולא תרצה לקבל גיטה. לכן קע"ע כל מה שפסקו עליו. הן מענין החוב שאם לא תשיג ידו לזמן הנז' ולא יגדל פרע הסך ב' הנז' שהוא מחוייב ליתן לה סך ח' כאמור. והן לענין הבת שיזון אותה אצל אמה עד שתנשא והוא מחוייב ליתן לה חמשה אוקיות בכ"ח מדח"ב כפי השער של עכשיו. ולעת כזאת היה רוצה הבעל הנז' לילך בעצמו למח"ק יאמר לו לשאול על נפשו ממעכ"ת איך יהיה משפטו. אולי ימצא ארוכה למחלתו. ולאפס הפנאי ודוחק הפרנסה ל"א שכמעט ננעלו שערי שפע ח"ו לא מצאה ידו לזוז ממקומו ולכן נפשו לשאו'ל הגיעה ממעכ"ת אם יש לו זכות ופיטור בין מן החוב הנז'. בין מחיוב מזונות בתו הנז' אצל אמה אם יש לו שום זכות שיביאנה אצלו. ובפרט שהוא טוען שאפי' תשיג ידו יותר מן הראוי ואפי' הוא עשיר אינו רוצה שתהיה בתו אצל אמה. לפי שהוא לא גירשה רק מפני מדותיה ומעשיה הרעים. ואיך יניח בתו אצלה שתלמוד ממעשיה הרעים ורחילה בתר רחילה אזלה. כאמה כך בתה. ולכן הוא רוצה להביאה אצלו וללמדה דרך ארץ ומוסר ולנהלה שנים שלש בביתו להשיאה להגון לה ולא יאמרו עליו ארור שזו ילד וכו' ח"ו. ובפרט מן הפרט שעכשיו לא השיגה ידו אפי' לחצי פרעון כתובת אמה ולא לשליש ולרביע ואין לאל ידו אפי' לפרנסת עצמו וב"ב. ואיך יוסיף חוב על חוב ויתחייב במה שאינו חייב. שאם תהיה בביתו מפתו תאכל ומכוסי תשתה וכו'. והוא לא יצטרך לחזר על הפתחים ולתת לה והיא אצל אמה. ועוד שהוא טוען ואומר מ"ש חז"ל שהבת אצל אמה לעולם. הוא לגבי היורשים מפני מעשה שהיה. אמנם לגבי אביה זה אינו. ולכן הוא מבקש ממעכ"ת לכתוב לו פס"ד על כל האמור הן זכאי הן חייב ושכמ"ה. ותשובתכם הרמתה מהרה תצמח: ע"ה יוסף ן' נאים תשובה. כבר בא מעשה זה לידינו בקיץ אשתקד. וראינו בכתב חכמי עירם שמפורסם בעיניהם רעות האשה הנ"ב שהיא עוברת על דת משה