שופריה דיעקב חלק א קיח

לקחת לו אשה אחרת עליה כ"א עד מלאות הזמן שתעמוד עמו לדין ונראה מש"ה וק"ש: יהונתן סירירו רפאל אהרן מנסונייגו יעקב סירירו כל דברי החכמים הפוסקים ישצ"ו אמת וצדק לא מבעייא בנד"ז שהיא קטנה כבת עשר שנים ומחצה כנ"ל וגם לא נבעלה כלל דודאי אין לה דין מורדת שהרי צריכה התראה וקטנה לאו בת התראה היא וכן כתב הרב מהר"מ אלשיך סימן ח' בקטנה בתוך שנת י"ב דאפי' אם נבעלה פ"א וב' ואח"כ מאסה אותו דאין לה דין מורדת להפסידה כתובתה בב"א כיון דלאו בת התראה. וגם מ"ש הרב דאם נבעלה כבר ואח"ך מרדה אעפ"י שהיא קטנה יש לה דין המשנה לפחות לה מכתו' עד שתגדיל ע"ש. מעולם לא שמענו מי שנהג כן. אלא אפי' אם היתה בת י"ב ויום א' לית לה דין מורדת כיון שעדיין לא נבעלה כלל. יותר יש לתלות שמיראת הבעילה היא בורחת ואינה לא בכלל בע"ל ומצע"ל ולאו בכלל מאיס עלי. וכן מבואר בדברי מהר"מ אלשיך דכל שעדיין לא נבעלה אין לה דין מורדת לא להפסידה כתובה ולא לפחות מכתו' כיון שהיא טוענת שמיראת הבעילה היא בורחת וטענה מעלייתא היא. וכ"כ הרב הגדול הר"ש בן הדשב"ץ ז"ל בתשו' סי' מ"ה בבחור שנשא בחורה ולא יכול לבא עליה כדרך כל הארץ מחמת שבכל עת צועקת כשרואה אותו ואפילו כשהיא בבית אביה והולך לשם בורחת ממנו והוא טוען שהיא מואסתו ומחמת שהיא מואסתו עושה כן וקרוביה טוענים שהיא אינה מואסתו אך היא מתפחדת ממנו כי כן דרך נשים הקטנות להתפחד מהבעילה ראשונה. והשיב הרב שאין זו מורדת לא דמאיס עלי ולא דבע"ל דכיון שעדיין לא נבעלה יותר יש לתלות שמחמת יראת הבעילה היא בורחת ולא מחמת שהוא מאוס עליה או שרוצה לצערו על כן אני אומר שטוב הדבר שלא למהר לחתוך את הדין אלא להחמיצו ולפייסו שבכמו הדבר הזה אמרינן בגמ' יבמות יעשו דרך בקשה כלומר שיעשו סעודה ויפייסו זל"ז ומתוך כך תתרצה ותבעל לו אך אם מתקוטטים עמה או מריבין בה בחזקה קרובי האיש אף היא תקשה עורפה. וכ"ש אם היא דרה עם חמיה וחמותה. ועל כן יוציאנה מאצל חמיה וחמותה אם אינה רוצה לדור עמהם וידורו עם שכנים טובים אולי תפותה ויוכל לבא עליה. וכיון שתבעל לו פעם א' וב' אם עמדה במרדה והיא מואסת בו ואמרה מאיס עלי תפסיד כתובתה ותוספת וכו' וכ"ז שאינה עמו אינו חייב במזונותיה ושלום על דייני ישראל עכ"ל הרה"ג הנז' זלה"ה. ומבואר מדבריו ז"ל דאפי' בגדולה מבת י"ב מיירי דאי בקטנה היאך כתב דכשתבעל פ"א וב' יש לה דין מורדת והרי עדיין קטנה ולאו בת התראה היא וכמ"ש הא ודאי דאפי' בגדולה מיירי וכן נראה מסתימת דברי הבאה"ט שהעתיקו החכמים יש"ץ בפנים דכל שעדיין לא נבעלה אפי' בגדולה אין לה דין מורדת. ואעפ"י שבשאלת הרשב"ש הנז' נזכר כי כן דרך הקטנות וכו' לאו למימרא דבקטנה דוקא מיירי דליתא וכמ"ש. אלא דברכה בשנים מיירי כבת י"ד והגבול נראה שהוא לפי בריאותה ולפי קומתה ולפי ראות עיני ב"ד דכל שנראה להם שמפני יראת הבעילה היא בורחת תולין ביראת הבעילה ואין לה דין מורדת. וכל שנר' להם דלא מפני יראת הבעילה אלא מפני שהיא מואסת בו דנין בה דין מורדת. וכ"ז בגדולה מבת י"ב אך בקטנה וכנד"ז לית דין ולית דיין דאין לה דין מורדת עד שתגדיל ואז יעשו עצת הרב הרשב"ש הנז' ואחר עצתו אז יעשו מה שהדין נותן זהו הנלע"ד בזה וע"ד אמת ח"פ מקנאסא יע"א בטבת ש' אמן לפמ"ה וקים: שלמה טולידאנו מרדכי בירדוגו יעקב בירדוגו ובס' שו"ת להרב כמוהר"ר פתחיה בירדוגו זלה"ה סי' תכ"ב על ענין הנ"ל וז"ן: שאלה. קטנה שהשיאה אביה ומרדה מה יהי' דינה: תשובה יראה לענ"ד שדבר זה שנוי במחלוקת הרמב"ם והראב"ד והביא מחלוקתן מר"ן בש"ע אה"ע סי' קע"ח ס"ג דלדעת הרמב"ם והיא הי"א קמא שהביא הש"ע בקטנה שהשיאה אביה אם זנתה לרצונה אסורה לבעלה ומקנאין לה כדי להפסידה כתובתה ע"ש וכך נראה לדון אם מרדה ודנין בה דין מורדת להפסידה כתובתה ולהראב"ד דס"ל דפתוי קטנה אונס הוא ואינה אסורה לבעלה גם לא בת התראה היא להפסידה כתו' ה"ה למורדת וכדעת הראב"ד היא דעת רוב הפוס' וכמ"ש הב"ש שם. גם המגיד ז"ל לא מצא ראיה ברורה לדעת הרמב"ם. ואדרבא הוכיח מהירושלמי היפך דברי הרמב"ם עיין בפ"ב מהלכות סוטה ובפ"ג מהלכות איסורי ביאה ואף שראינו להכ"מ שהחזיק דברי הרמב"ם אינם אלא ישוב בעלמא. ובשלחנו הקצר הביא לדעת הראב"ד באחרונה להוכיח שדעתו כהראב"ד. ואף שמצינו לו בחומ"ש סי' צ"ו ס"ג דבדבר שיש הנאה לקטן אם הגיע לעונת הפעוטות הודאתו הודאה ונפרעים מנכסיו ע"ש וה"נ אית לן למימר בקטנה שמרדה דלא גרע נישואיה ממשא ומתן ואית לן למימר דכיון דאית לה הנאת נישואין מרדה מרד כי היכי דלא לימנעי אינשי מנישואיה דלמה תזנה או תמרוד ולא תפסיד כתובתה הא ליתא. וכבר כתב מהרי"ק בשורש פ"א דנשואי קטנה לא דמו כ"א לניזקין וחבלות דמחשש שמא תזנה לא ממנעי אינשי ולא דמו למקח וממכר ע"ש. ואע"ג דממאנת אין לה עיקר כתובה וכמ"ש בסי' קנ"ה סיו"ד ממאנת שאני שעוקרת הנישואין מעיקרן וכמי שלא נשאת דמי ולכן אין לה עיקר כתובה. משא"ך בזו שהשיאה אביה דאכתי אגידא בבעלה ונישואיה נישואין ומרדה אינו מרד וכמי שלא עשתה שום מעשה הויא ול"מ בדבר התוס' שהבעל מוסיף דחייב דהא אפילו בממאנת חייב וכדיהיב בה טעמא ח"מ בסי' קי"ו סק"י וז"ל דסתם קטנה תמאן ועל חיבת ביאת לילה הא' הוסיף לה ומיאון בקטנה כיוצאת שלא ברצונה עכ"ל וכ"ש הוא לנ"ד לחייבו בתוס' אם מהך טעמא דממאנת אם משום דבנ"ד נישואין גמורין הם והיא לא עשתה כלום דכל מעשה קטנה כמאן דליתנהו דמי וחייב בתוס' עוד זאת אפילו בעיקר כתובה שהוא פטור בממאנת בזה חייב וכמ"ש. ואפי' אשה אחרת אינו יכול עד שיפרע לה כל סכי כתובתה עי' ותוספת ופחת נצ"ב ואע"ג דממאנת אינה נוטלת פחת נצ"ב שאני ממאנת דכמי שלא נשאת הוייא וכמ"ש. משא"כ בזו דנשואה היא וקע"ע אחריות נצ"ב והיא לא עשתה מעשה דכל מעשיה כמאן דליתנהו דמי וכמ"ש לכן קם דינא הוא שאם בא לגרשה שיש לו לתת לה כמי שבא לגרש מרצונו. זהו הנלע"ד בזה. וקים: פתחיה מרדכי בירדוגו ס"ט