שופריה דיעקב חלק א קיז

שצריך לחדש לה כתובה יובן עיקר כתובה אם היא נוהגת אח"ך בכשרות וכמ"ש ח"מ וב"ש סי' הנז' סקי"ח דמשום דאסור לשהות עם אשתו וכו' שהבלאות הקיימים שלה הם ואם רצה אח"ך לגרש יפרע לה עיקר כתובה והבלאות אם לא שבה לכסלה. והא תו ליכא למימר דכיון ששתק הבעל זה כמה משקללתו האשה ולא ערער מחל דליתה דכיון ששטר הקשר כבוש תחת ידו שאם תעבור איבדה כתובתה ודאי דעל זה סמך שלא ערער עד היום שהנה אומר שכ"ז שאני רוצה לערער הרי זכותי בידי. וגם אם נאמר שהקשר לא יועיל במקום התראה שצריכה לידע שתפסיד כתובתה עפ"י הדין שאז נקראת עוברת על דת יהודית. אבל ע"י חיוב שלה אינה עוברת על דת יהודית רק עוברת על חיוב שלה ואין ראוי לאבדה כתובתה מ"מ יש טעם לחייבה דכל המתחייב בדבר שהוא מן הדין אין בו משום אסמכתא. וכעין זה כתבו הפוסקים ופסקה מר"ן סי' ר"ז דבקנסות השידוכין אין בו משום אסמכתא דכדאי הוא להתחייב החוזר משום הבושת. ואף שכתבה בשם י"א ונר' שהיא מחלוקת מ"מ זהו בקנס השידוכין שאינו אלא משום בושת הקל שאין דנין אותו בזמן הזה אבל בעוברת על דת יהודית כגון מקללת יולדיו בפניו שיוצאת בלא כתובה כ"ע מודו דהמתחייב בה אין בו משום אסמכתא ולפי"ז גם באינה רגילה לקלל יש לחייבה וכמ"ש הרב ב"ש באה"ע סי"ן בקנס השידוכין דאפילו הקנס יותר מדמי הבושת אין בו משום אסמכתא ע"ש. וא"כ גם בעוברת על דת יהודית מפני החיוב תתחייב אפי' באינה רגילה: ועוד כבר תמהו הרב ח"מ והרב ב"ש על מ"ש מור"ם דדוקא ברגילה דממ"נ אם קודם התראה אפי' רגילה. ואם אחר התראה אפי' בפ"א הפסידה כתובתה. והרשב"א לא כ"כ רק לרווחא ע"ש. כללא דמלתא שהאשה הנז' הפסידה כתובתה אפילו אינה רגילה מפני החיוב שנתחייבה. ועוד מכח הש"ח ואין לה אלא בלאותיה הקיימים ואם רוצה לקיימה צריך לחדש לה כתובה מאתים. ואעפ"י שזה זמן רב שלא תבע אותה לדין לא נאמר שמחל. ואפי' אם מחל לה בפירוש לא תועיל המחילה דמיד שעברה על דת איבדה כתובתה וצריך לחדש לה כתובה. וכ"ע שלא חידש אין לה כתובה וכמבואר בחו"מ סי' קט"ו סקי"ח ובב"ש סקי"ט ע"ש. זהו הנלע"ד. וצויי"מ. ולראיה ביד הבעל ח"פ בסיון המב"ת שנת פ"ג לפמ"ה והשו"ב וקים: מימון בירדוגו ס"ט יעקב בירדוגו ס"ט הנראה לקוצ"ד שהשטר הקשר הוא במקום ההתראה שודאי מתחילה היו נידונים ר"מ הנז' ואשתו מז"ט על שהיתה מקללת אותו. והיה הבעל הנז' רוצה להפסידה כתובתה אלא שנכנסה כת השלום ביניהם ועשו להם שלום עה"ד הנז' שאם תחזור לסורה איבדה כתובתה ולא היתה צריכה לקנין ולא לשבועה רק התראה בעלמא. אלא לתוס' טובה עשו הענין בקוש"ח או בשביל שאר התנאים שבאו בכתב הקשר ואדרבא שטר הקשר הוא עדיף מהתראה שהוא כמוס תחת יד האשה ובכל יום פושטת וקוראה ואינה שוכחת כלל. משא"כ בהתראה שהיא תחת יד הבעל וגם אם נאמר דהתראה עדיפא והקשר הנז' הוי אסמכתא מ"מ אחר שנעשה ע"י ב"ד חשוב שבעיר ומומחה לרבים לא הוי אסמכתא. וכמ"ש מר"ן סי' ר"ז סט"ו ע"ש. באופן שהד"א כמ"ש החכם הפוסק נר"ו ולראיה ח"פ: מרדכי בירדוגו ס"ט הד"א כמ"ש החכמים הפוסקים ישצ"ו שהאשה הנז' איבדה כתובתה ולא תטול כ"א בלאותיה הקיימים ואם ירצה לקיימה צריך לחדש לה כתובה ואפי' מחל לה בפי' לא תועיל המחילה דכל שלא חדש לה כתובה וכמבואר בח"מ סי' קט"ו ובב"ש סקי"ט ע"ש וכמ"ש החכמים הפוסקים ישצ"ו ולראיה ח"פ וקים: ע"ה משה טובי ס"ט הד"א כמ"ש החכמים י"ץ וכל דבריהם אמת וצדק שהאשה הנז' הפסידה כתובתה ולא תטול כ"א בלאותיה הקיימים שהקשר שנעשה בקוש"ח לפני רב העיר הוא דעדיף טפי מהתראה וצריך הבעל לחדש לה כתובה אחרת מאתים וכמ"ש החכמים א"ץ לכפול הדברים כי הם פשוטים וברורים ולהפקת רצון ח"פ פאס יע"א. וצ"ל שמש"ל שצריך הבעל לחדש לה כתובה אחרת היינו אם נתרצית לישב עמו אבל אם לא נתרצית צריך הבעל לפוטרה בגט כשר וק"ש: יהונתן סירירו רפאל אהרן מונסונייגו סימן נ"ח. עמדו לדין הר' אליהו קדוש תובע לחמיו כה"ר אברהם ן' סמחון באומרו שזה כמו שבעה חדשים מ"מ משנשא ק'מרא בתו של אברהם הנז' ועדיין היא ממאנת בו ולכן יעשה עמה מה שיחייב הדין. ואברהם אביה השיב שהבת היא עדיין קטנה שהיא היום כבת עשר שנים ומחצה מ"מ וסתם הנושא את הקטנה על דעת כן נושאה שיהיה מתגלגל עמה לאט לרצונה עד סמוך לפרקה. וכ"ש שמאון הבת הנז' אינו אלא מחמת הבעל שהוא שונא אותה ומכה אותה בסתר ואינו מפייס כדרך כל הארץ. ואליהו הנז' השיב להד"מ שאינו עושה לה מאומה ובדרך כל הארץ הוא עמה אלא שהיא מאסה בו. ואחר ההתבוננות בדבריהם פסקנו להם שצריך הבעל להמתין לה זמן מה אולי תתרצה הבת. ואם עמדה במרדה אז יעשה מש"ה שעם היות שבשו"ת מהר"ם אלשיך שאלה ז' פסק בדין קטנה שהיא בתוך י"ב שנה שמרדה בבעלה ואינה רוצה להזדווג עמו שפוחתין לה מכתו' כדין המשנה ואין לה מזונות וכשתגדל אז דנין לה דין מורדת בהתראות והכרזות והמלכה ושהיית יב"ח דקטנה לאו בת התראה היא או המלכה והמתנה יב"ח בלבד למ"ד שאין התראות והכרזות לאומרת מאיס עלי אלא המלכה והמתנה יב"ח ויתחילו משתגדל ואז תפסיד הנשאר בכתו' מ"מ אבותינו ורבותינו הרא' לא היו פוחתין לה כלל מכתו' אלא היו קובעים לה זמן כפי ראות עיניהם לפי בריאות הבת וקומתה. יען שטעם מאון הקטנה בזמן הזה אינו אלא מחמת הצער שאינם יכולים לסבול התשמיש. וכבר כתב הבאה"ט באה"ע סי' ע"ז סקל"ב דאם באה בטענה שאינה יכולה לסבול התשמיש אין לה דין מורדת יעו"ש ולכן נהנו לתת זמן כפי ראות עיניהם בבריאות הבת שבנדון מהר"מ היתה הבת בעלת כח ובריאה יותר מהאיש כנז' בראש. השאלה. ולכן בנ"ד נר' לנו לאחוז במנהג הא' ולפי בריאות הבת וקומתה יראה לנו שהבעל ימתין לאשה הנז' מהיום ע"ס ששה חדשים אולי תתרצה ואם עמדה במרדה יעשה עמה משה"ד נותן. ולראיה שכך עלתה הסכמתינו ח"פ ששה ימים לחדש טבת ש' נאקתם לפ"ק והשו"ב וקים. וצ"ל שאין רשאי הבעל