שופריה דיעקב חלק א קי

אפי' ע"י אביה אינה מתגרשת. ולדעת ר"ת דוקא ע"י עצמה. אבל ע"י אביה מתגרשת ולזה הסכים הרא"ש ז"ל. כתב עוד בסעי' צ"ו קטנה המתגרשת ע"י אביה יש להחמיר לכתוב ב' גיטין וליתן לה. הא' בנוסח שאר גיטין. והשני יכתוב בו בתך פ' דהות אנתתי וכו'. וכן עשינו גם אנחנו צוינו לסופרים לכתוב לה ב' גיטין עד שיבא אביה והוא יבחר הטוב בעיניו. ומדאתעביד עובדא דא לפנינו לכן כתבנו כל זה בסדר ונתתי שלום בארץ בשנת הוש"ע ה' את עמך פה פאס יע"א. ז"ש עבד רחמן וחנן. שמואל אבן דנאן". עכ"ל אב"א: אתה הראת לדעת שמ"ש בדברי מהרשב"ד שהעתקנו לשונו למעלה וז"ל. ועיקרה דדינא הוציאו הרב ממ"ש הטור א"ה סי' קמ"א ס"ה וכו' אינו מדברי מהרשב"ד ז"ל ואולי המעתיק שקיצר דבריו הוסיף זה וחשב לתת טעם לשבח ונתן טעם לפגם, גם מ"ש הרב עד שיבא אביה והוא יבחר הטוב בעיניו. נר' כוונתו שאם בא אביה וחשש לאותן קידושין אזי יקבל אותן הגיטין שנכתבו כנ"ל ואם לא חשש לאותן קידושין באומרו שלא היו כ"א דרך שחוק ואינו רוצה לאוסרה על הכהן כמ"ש הרב בתח' דבריו כ"א עד שיתברר הדבר בעדים ולא רצה לקבל אותן הגיטין אזי הרשות בידו. ומעתה לפי מה שכתבנו דברי הרב ככתבן וכלשונן לק"מ מכל מה שהקשינו עליו כנ"ל. זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל הלכות היוצאות שלא בכתובה. ומורדת והעוברת על דת. סימן נ"ד. נשאול נשאלתי מה"ר יצחק בכ"ר אברהם אלבאז לחוות דעתי מה יהיה משפטו עם שמחה אשתו בת החה"ש הדו"מ כהה"ר מאיר צבע בענין כתובתה אם הפסידה אותה עפ"י העדאות העדים וההתראה שבידו או לא. ואף שלכאורה דחיתי אותו באמת הבנין שהוא בנוי ממנה בשלשה בנים ברכה ואין ראוי לגרשה. מ"מ אלצני ודחקני לחוות דעתי ואמר שאין רצונו לגרשה אלא להשפילה ולהכניעה מגאותה שהיא מגנדרת עליו ומקללתו ומחרפתו ומקללת ומחרפת את אמו בפניו ואינה מחשיבתו אפי' כקליפת השום. ותהי הפצירה פה לפצור בי לכתוב לו מה שיורוני מן השמים: תשובה הנה ראיתי את כל הרשום בכתב אמת שביד הרי"ץ הנז' כתוח"ך והנה הוא דבר המספיק להפסידה כתובתה ולא תטול כ"א בלאותיה הקיימים ותצא וכמ"ש וחתום בידו בארוכה. אח"ז המציא לפני קב"ע משע"כ שהעידו שקללה וחרפה אותו. עד א' העיד הין קאלתלו יא דאך רזיל נראה ימות בזוע נראה ימות סאעי וכיוצא. ועד ב' העיד אין קאלתלו נראהי תק'ון פלברנוצו. נראהי תק'ון הזאלא מננו האד זמעא והוא שומע ושותק. וכא יקול ק'ונו עדים זוהי תשובתו אליה. ועוד המציא לפני ג"ד כתוח"ך שג"ד שאף אם ישתוק עידן ועידנין וכו' אין שתיקתו שתיקה להרע כחו אלא לעת הכושר כשיעלה ברצונו יעמידנה בדין לעשות עמה משפט כתוב. ואפי' לא יכריחנו שום אדם למחול לה אלא שהוא מאיליו ומעצמו ירצה לשפות עמה שלום מפני בניו או מסיבה אחרת ולא יעמידנה בדין כעת לא יורע כחי בשתיקתו ונקוש"ח ע"ז כמ"ש בארוכה. וא"כ לפ"ז אבדה כל סכי כתובתה ולא תטול כ"א בלאותיה הקיימים. וכדפסק מר"ן סי' קט"ו ס"ד וז"ל השייך לעניינינו בכל א' מאלו תצא בלא כתובה אם יש עדים שהתרה בה ועברה על התראתו עכ"ל ובנ"ד הרי התרה בה בעדים ועברה על התראתו בעדים. א"כ קם דינא שתצא בלא כתובה ולתוס' טובה עשה הג"ד הזה שאף אם לא ג"ד אבדה כתובתה וכמ"ש הרב חלקת מחוקק בסי' הנז' סקי"ח וז"ל מצוה עליו שיוציאנה. ונראה אם אין מוציא אותה והיא מתנהגת מכאן ואילך בדרכי הצניעות וחזרה ממעשיה הראשונים אסור לדור עמה בלא כתובה. וצריך לכתוב לה כתובה אחרת דכתובה הראשונה נמחל שעבודה בשעה שעברה התראתו יעש"ד. ומינה יש ללמוד לנ"ד דמאחר שעברה התראתו אפי' עשו שלום ביניהם אח"ך לא אמרי' דמחל על התראתו והטעם שלא חדש לה כתובה מפני שיש לה כתובה על בלאותיה הקיימים. ובפרט בנ"ד שג"ד אין אנו צריכין לכל זה. וכ"כ הב"ש סקי"ט משם הח"מ אם היא נוהגת אח"ך כבנות כשרים חייב לכתוב לה כתובה אחרת על מנה דאלמא כתובה א' משעה שעברה התראתו נמחל שעבודה אף דאח"ך עשו שלום ביניהם וצויי"מ. נאם החותם בי"ט יום לאב ש' פרש"ז לפ"ק. ע"כ נמ"ך וחתום החה"ש הדו"מ כהה"ר יהושע יש"י. וס"ל נמ"ך מה כתובה יש על הבלאות וה"ה שלה בכל מקום שהם. ולמה יחדש לה כתובה והיא עדיין במרדה והם דברי הרמב"ם דכל שלא חזרה אין לה כתובה. ואם חזרה אפי' לא כתב יש לה וכדלקמן. יעבי"ץ. וס"ל נמ"ך. הד"א כמ"ש החכם הפוסק נר"ו שהאשה הנ"ב אבדה כתו' מחמת שעברה על ההתראה וקללה לבעלה הנז'. ועם היות שמצינו להרב רמ"א בסי' קנ"ד ס"ג כתב וז"ל אם היא קללתו חנם תצא בלא כתובה. ונ"ל דוקא ברגילה בכך. ואחר ההתראה יע"ש. וא"כ בנ"ד עם היות שעברה וקללה אחר ההתראה אחר שאין כאן עדים שהיא רגילה בכך אין להפסידה כתו'. זה אינו דרמ"א ז"ל אזיל לשיטתיה שכ' בסי' קט"ו ס"ד גבי עוברת על דת יהודית הוסיף להגיה ורגילה בכך. וכבר הב"ש והח"מ תמהו עליו שם וכתבו דאם התרו בה ועברה על ההתראה אפי' בפעם א' מפסדת כתובתה דלא נתנו חכמים שיעור לדבר יעש"ב. וכן ראינו ב"ד שלפנינו פוסקין הלכה למעשה שכל איש הבא לפניהם לקבול על אשתו שהיא מזלזלת בו מתרין בה ומאבדין כתו' ולא היו מצריכין עד שתהיה רגילה. ובנד"ז אין אנו צריכין לזה יען שהאשה הנז' רגילה בכך שכך כתוב בנוסח ההתראה שאמר לה דע לך שאני מגרש את אשתי בשביל שתתן לי מנוחה ולא תקללני באשר זה דרכה כסל לה והיא הודית לדבריו וא"ל כ"ז הייתי עושה בשביל צרתי. אבל עכשיו לא אשוב וכו' נמצא שהוא א"ל שתשוב מדרכה הרעה וממנהג הקללות כמו שא"ל ולא תקללני כאשר זה דרכה והודית לדבריו. ושוב אח"ך התרה בה התראה גמורה שתצא בלא כתובה ולא תטול כ"א בלאותיה הקיימים א"כ ודאי אבדה כתובתה. ועוד יש מקום לומר דה"מ כשהתרה בה הבעל התראה בעלמא והיא שתקה אבל בנ"ד שקע"ע ההתראה כמבואר בנוסח ההתראה לית דין ולית דיין שאבדה כתובתה שמחי' א"ץ קנין. וה"ז כאדם דעלמא שאומר ללוה שלו הריני מוחל לך