שופריה דיעקב חלק א קט

מדעת אביה ובמאמרו. אלא שהאב עצמו הוא שיקבל ולכן ראוי להחמיר לכתוב ב' גיטין ולתת ביד ומ"ש וליתנם לה לא לידה קאמר. אלא כלימר בשבילה והיינו ליד האב וכמ"ש: ועל הכל נראה לי שאין כל הדבריס אמורים אלא כשהאב, והבת לפנינו אבל בכגין נד"ז שאין הבת לפנינו כ"א האב והוא המקבל נראה פשוט שאין לכתוב כ"א גט א' בלשון המדבר לנוכח האב וסגי ואין כאן מקום כלל לחומרת הרא"ם. וכן עשינו מעשה אחר שכתבנו ע"ד לתת ביד האב אמר האב שרצונו לעשות שליח קבלה במקומו והורינו שיכול בכך. וכמ"ש בסי' קמ"א ס"ג דאע"ג דקטנה אינה יכולה לעשות שליח אביה כשהיא ארוסה יכול לעשות שליח ע"ך. וכן עשינו מעשה: אחרי כותבי כ"ז ראיתי בכתבי הא' ז"ל פסק למהרשב"ד ז"ל וז"ל כפי מה שמצאתי כתוב בקיצור. קטנה כבת שש כבת שבע ואביה אינו מצוי מי יקבל גיטה. כתב מהרי"ק בש"ע בס' הגט שסדר בקצרה דלרש"י ז"ל אפי' ע"י אביה אינה מתגרשת. ולר"ת דוקא ע"י עצמה. אבל ע"י אביה מתגרשת ולזה הסכים הרא"ש ז"ל. וכתב עוד בס"ה קטנה המתגרשת ע"י אביה יש להחמיר לכתוב ב' גיטין וליתנם לה הא' בנוסח שאר הגיטין. והאחר יכתוב בו בתך פ' דהוות אנתתי וכו'. וכן עשינו גם אנחנו צויו לסופרים לכתוב לה ב' גיטין עד שיבא אביה ויבחר הטוב בעיניו. ועיקרא דדינא הוציאו הרב ז"ל ממ"ש הטור אה"ע סי' קמ"א ס"ה בלשון הטור ז"ל. וג"כ מה שהביא מהרי"ק ז"ל בשם הרשב"א והואיל ואיכא פלוגתא אם ע"י אביה פי' יד אביה ממש או שתקבלנו לפני אביה ממש לכן לאפיקי נפשין פסק הרב ז"ל דטוב להחמיר לעשות ב' גיטין טה"ד הנ"ל. נאם החותם בד"ל למטמונים ש' הוש"ע ה' לפ"ק. שמואל ו' דנאן" הנה מסקנת הרב כמו שעשינו שכשיבא האב ויבחר לקבל בעצמו ויתן לו אותו הכתוב בל' המדבר כנגדו לנוכח ברתך פ' וכו' וסגי: אלא שדברי הרב תמוהים בעיני מאד דמשמע מדבריו דפלוגתא דמייתי הטור והב"י בשם הרשב"א היא אם האב הוא שיקבל ממש או בקבלת האב מדעתו סגי. וזה אינו שהמחלוקת הנז' היא אי סגי בקבלת הבת שלא מדעת אביה או בעי' מדעת אביה. אבל מחלוקת זו אי סגי בקבלת הבת מדעת האב או בעי' קבלת האב ממש. היא מחלוקת אחרת שהזכיר הרב בבד"ה בשם הרלב"ח ע"ש. ולא נזכרה כלל בטור ולא בב"י. שמה שנזכר בב"י בדברי השואל להרשב"א לכתוב שני גיטין ולתת אחד ביד הבת ואחד ביד האב. הוא מפני שהיה הנדון מסופק אם הבת קטנה ויכולה להתגרש ע"י אביה או אם היא גדולה ואינה מתגרשת אלא ע"י עצמה. והרב השיב שאפי' אם יהיה כן בגט א' שתקבל הבת מדעת אביה סגי שאם היא קטנה הלא היא מתגרשת מדעת אביה. ואם היא גדולה ה"ה מתגרשת ע"י עצמה: ועוד תימה בעיני שנר' שהרב סבור שהב' גיטין אין שניהם ניתנין אלא שאם האב רוצה לקבל בעצמו נותנין לו אותו הכתוב ע"ש. ואם אין האב רוצה לקבל בעצמו נותנין לבת אותו הכתוב על כג) שמה. וזה תימא דאטו מר"ן ז"ל בשאין האב לפנינו מיירי והלא הדבר פשוט דבכל גוונא מיירי. ושניהם ניתנין קאמר לאב או לבת. דאל"ך למה כותבין ב'. ומתחי' נר' מי המקבל וכותבין על שמו. וגם הב הנזכרים בתשו' הרשב"א שניהם ניתנין א' לבת וא' לאב. ולכך כותבין ב'. ועוד תימא דלפ"ד הרב במאי נפקי' ומפלוגתא וכי ע"י הכתי' לשם האב לבד אטפ"י שהאשה היא המקבלת נעשה כאלו האב מקבל. אבל האמת בדעת מר"ן דלא מפני מחלוקת זו דאי בעייא קבלת האב ממש או לא. הוא שהצריכו ב' גיטין. דלזה מה צורך לב' גיטין בחד שיבא לידו סגי. ואין טעם חימרא זו אלא כשהאב הוא המקבל ראוי לכתוב בידו נוסח המדבר בעדו מפני שהוא המקבל. וצ' המדבר אל האשה מפני שהיא המתגרשת. וכמש"ל. א"נ אם הבת היא המקבלת ראוי לכתוב לה ל' המדבר בעדה וגם ל' המדבר אל האב לגלות שהוא העיקר וכאלו הוא עצמו המקבל והמתגרש: עוד יש לתמוה בדברי הרב במ"ש דקטנה כבת ו' כבת ז' לרש"י אינה מתגרשת. אפי' ע"י אביה. וזה אינו דלא אמר כן רש"י ז"ל אלא באינה מבחנת שלא הגיעה להבחנת צרור וזורקתו וכו'. א"נ לבת ו' או ז'. אבל בשהגיעה לכך לכ"ע מתגרשת ע"י אביה. וכמ"ש שם בבד"ה סצ"ד ע"ש: אחר כל אלו הדברים הובא לידי תשו' מהרשב"ד ז"ל בשלימותה. וז"ל מעשה היה באיש א' שבא לפנינו ואמר לנו שכך אירע לו ביום א' בשנה שעברה בהיותו אוכל עם איש א' פלאנס"א אחת. א"ל חבירו תן לי יותר ממה שנתתה לי באותה שעה. א"ל לא אתן לך כלום רק עד שתקבלנו בקידושי בתך וכן נתרצה לו האב. ונתן לו החלק שהיה בידו מהאלפלאנס"א. וא"ל בפני עדים הנה זה לך בעד קידושי בתך פ'. בל' זה אמר הנותן קידישין ואמר שהיו מצויים שם ג' עדים על כך. וא' מן העדים קודם. שנתקבצנו אנחנו החו"מ אמר לפני א' מהסופרים שכך היה באמת ובתמים. והיו הדברים בדרך שחוק וליצנות והעד הב' אמר שלא נזכר כלל באמיתות הענין. אך אם יזכירוהו חביריו אפשר לו לזכור איך נעשה הענין הזה. והעד הנז' תלף הלך לו למקום אחר. והעד הג' ג"כ אינו מצוי בעיר הואת וגם אבי הבת אינו מצוי בכאן כעת. והאיש המוציא לעז אמר אלינו אני אין רצוני אלא שלא יהיה הקולר תלוי בצוארי שאם יראה לכם שצריכה גט אגרשנה ואשים לדרך פעמי ולא יהיה לי העון לפוקה ולמכשול. ולכן לחומר הענין נתקבצנו עם כל החכמים השלמים נ"ן אשר בעת הזאת ובדקנו ותקרנו בדבר היטב. וראינו דעכשיו שאמר המוציא לעז בפי' שעידיו הם פ' ופ' ואפשר שהמוציא לעז יפשוט את רגליו ותשאר הבת עגונה כל ימיה אם יעידו העדים כדבריו. והאב זכאי בבתו לקבל קדושיה מיום שנולדה עד שתבגור ובידו למוסרה למנוול ומוכה שחין כמבואר בא"ה סי' ל"ז ע"ש. לכן ראינו שא"א לעת כזאת לפוטרה בלא גט ומהיות טוב אל תקרא רע. עם היות דמטי לבת היזקה לאוסרה על הכהן. לכן עייננו היטב וראינו שמן הדין מי יקבל גיטה והבת קטנה בת שש שנים או שבע והאב אינו מצוי לכן ראינו שכתב מהרי"ק בש"ע בסדר הגט שסידר בקצרה אחר שהביא מחלוקת רש"י ור"ת בענין אם הקטנה שהיא פחותה מבת שש יכולה להתגרש. דלדעת רש"י