שופריה דיעקב חלק א קח

לשדכה לו והלך השדכן וקידשה לו בלא מינוי שליחות מקודשת. וא"כ י"ל דהכא נמי שדיבר כבר עם הזקינה לשדכה לו והלכה וקידשה אפי' בלא מינוי שליחות מהני. דליתא. דהכא שדיבר עם הזקינה לשדכה ושוב דבר עם שליח אחר לקדשה הרי ג"ד שאינו עושה שליח לקדשה כ"א זה. וקידושי הזקינה אינם מצד שליחות הבעל אלא מצד שליחות השליח הא' ואין שליח א' עושה שליחות ב'. באופן שהקידושין הנז' אינם כלום ובהיתר חזרה האשה לבעלה. ובהיתר היא יושבת עמו ונפל האמת בפיך ובלבבך לעשותו. ואם הפרשתם האשה מן הבעל תחזירוה לו כי היא מותרת לו היתר גמור. ומכאן ואילך הוי זהיר במלאכתך שהיא מלאכת שמים ובפרט בענין גיטין וקידושין כי רבו בהם הדקדוקים ובנקל יוכל אדם לטעות בהם והוא פיסול ממזרות רח"ל ובכל דבר שיסתפק לך לא תסמוך על דעתיך כלל. עד שתשאל למומחה דפקיע שמיה. כי ת"ל אין הדור יתום למען תשכיל בכל אשר תעשה. וצוי"מ וימ"ן. ואתה שלום כנפש הקטן יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן נ"ג. בא מעשה לידינו בבחור שקידש קטנה ע"י אביה שלא מדעתה שאמר לו בתך מקודשת לי וקיבל אביה קידושין ושוב רצה לגרש מן האירוסין והיא עדיין קטנה. ובא האב והבעל לפנינו לכתוב גט והבת אינה לפנינו ורחוק הוא שתבא לפנינו. ונסתפקנו אם יוכל אביה לקבל גיטה. ואם יוכל כיצד כותבין הגט אם בלשון של שאר גיטין שמדבר עם האשה או בלשון אחר שידבר אל האב: ועל זה חיפשנו בפוס' וראינו שהצעת הדברים כך היא. שאם היא קטנה ביותר שעדיין לא הגיעה לעונת הפעוטות דהיינו כבת שש כבת שבע כל א' לפום חורפיה. וכ"ש אם עדיין לא הגיעה להבחין בין טוב לרע דהיינו צרור ונוטלתו אגוז וזורקתו לכ"ע אינה מתגרשת ע"י עצמה בזמן שאינה ברשות האב כגון שקידשה ומת או שנשאת אפי' עדיין אביה חי. ואם היא ברשות האב שעדיין אביה חי ולא נשאת איכא פלוגתא די"א שיכולה להתגרש ע"י אביה. וי"א דאפי' ע"י אביה אינה יכולה להתגרש. וכשהגיעה לעונת הפעוטות אם אין לה אב או שנשאת מתגרשת ע"י עצמה. ואם עדיין ארוסה ואביה חי ע"י עצמה שלא מדעת אביה מחלוקת אם יכולה. וע"י אביה מתגרשת לכ"ע. וע"י אביה נמי מחלוקת שיש סוברים דסגי כשתקבל היא בפני אביה או אפי' בידיעתו לבד. ויש סוברים דבעי קבלת אביה בידו ממש. אבל בקבלת הקטנה אפי' מדעת אביה אינה מתגרשת אפי' שיאמר לה האב צא וקבילי גיטך. כ"ז מפו' בטור ובב"י ובבד"ה בשם הרלב"ח בסי' קמ"א ע"ש. ועוד כתב שם בבד"ה בשם הר"ן על דברי הרלב"ח הנז' וז"ל. ולפי"ז אף הקטנה המתגרשת ע"י אביה צריך לכתוב בגט בתך פ' וכו'. זהו מה שאני חוכך בזה להחמיר. עכ"ל הר"ן ז"ל. וסיים ע"ז הרב בבד"ה וז"ל ושמעתי כי בפני הר' אליה מזרחי נתגרשה קטנה ע"י אביה וציוה להכתיב ב' גיטין. א' בנוסח הפשוט. ועוד שהנוסח שלו כמדבר עם האב. ותרוכית ית ברתך פ' דהות ארוסתי מן קדמת דנא. וכדו פטרית ותרוכית יתה דתהוי רשאה ושלטאה בנפשה למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין וכן כל שאר לשונות הגט בלשון נסתר לאשה ובל' נוכח לאב. וכ"כ הר' לוי ן' חביב ז"ל ששמע בשם הרב הנז'. וכ"ז לכתחי'. אבל בדיעבד אם לא כתב אלא נוסח הגט הפשוט שרייא וכ"כ מהר"ר איסרלאן ז"ל בכתביו סי' נ"ט וכן כתב מהרלב"ח בתשובה: ונראה שזה שכתב הר"ן ז"ל וכן מה שציוה הרא"ם ז"ל להכתיב ב' גיטין וכו' ע"ז. הוא לפי מה שכתב הרב בבד"ה קודם לזה בשם מהרלב"ח שצריך קבלת האב בידו ממש ולא סגי במאמרו והבת היא המקבלת שמפני זה כתב הר"ן שצריך שיכתוב ברתך פ' שמדבר אל האב המקבל הגט בידו. וכן מפני זה ציוה הרא"ם ז"ל להכתיב ב' גיטין. א' בלשון המדבר לנוכח האשה. וא' בלשון המדבר לנוכח האב ויתן שניהם ביד האב בב"א או בזה אח"ז וזה מפני שהמתגרשת היא הבת וצריך שידבר עמה. והמקבל הוא האב שאליו נתנה תורה רשות לגרשה וצריך שידבר עמו לכן הצריך הרב לכתחילה למצוה מן המובחר שיתן ביד האב ב'. א' כמדבר אל האשה וא' כמדבר אל האב. אבל לדעת הסוברים דסגי בקבלת האב מדעת האב נראה שלא יאמר הר"ן ז"ל בזה שכשהוא כותב לתת ביד הבת שיכתבו ברתך פ'. וגם הרא"ם לא יצריך ב' גיטין וכמ"ש. דבשלמא כשכותב ל' הפשוט ונותן ביד האב לדעת הסוברים שצריך קבלת האב כשר הדבר כיון שהוא הל' הנתקן בגט ויד האב כיד הבת. וכאלו היא עצמה מקבלתו. שמזה הטעם סיים הרב הבד"ה דבדיעבד אם לא כתב כ"א הנוסח הפשוט סגי כלו' ויתן ביד האב שהרי זה כאלו הבת היא המקבלת. אבל לשנות הלשון ולכתוב ברתך פ' ולתת אל הבת אין זה דבר הגון כלל אלא שלדעת הסוברים דסגי בקבלת הבת מדעת אביה לא יכתוב כ"א הל' הפשוט ויתן ביד הבת והרי אנו רואים שמדעת אביה היא מקבלת. וכן אם האב הוא המקבל יכתוב ברתך פ'. והנה דעת מר"ן בש"ע סי' קמ"א ס"ד לפסוק כדעת הסוברים דסגי בקבלת הבת מדעת אביה דהיינו סתמא דדינא התם שכתב ולא היה שלא מדעתו. משמע הא מדעתו סגי. ולא בעינן קבלה בידו ממש. גם בס' הגט סי' קנ"ד ס' צ"ד כתב וראוי להחמיר שלא תקבלנו אלא ע"י אביה והיינו סתמא דדינא דסי' קמ"א שתקבלנו הבת אך ע"י אביה דהיינו מדעתו: אלא שכתב שם עוד ס' צ"ו וז"ל קטנה המתגרשת ע"י אביה יש להחמיר ולכתוב ב' גיטין וליתנם לה. הא' בנוסח שאר גיטין וכו' ע"ש. וזוהי עצת הרא"ם ז"ל. וק"ק דלפי חומרא זו היה צריך להקדים תחילה חומרת הרלב"ח שלא יקבל כ"א האב ממש ולא היא אפי' מדעתו. וממה שלא הקדים זה נר' שסובר הרב שאפי' למי שלא ירצה להחמיר כחומרת הרלב"ח ותיסגי ליה בנתינת הגט ליד הבת מדעת אביה. מ"מ ראוי להחמיר כחומרת הרא"ם לכתוב ב' גיטין ולתת בידה ולכתוב בא' מהם בל' המדבר אל האב לפרסם הדבר שהעיקר היא דעת אביה וה"ה כאלו הוא עצמו המקבל. ולאפוקי מדעת הסוברים דבמקבלת הבת אפי' שלא מדעת אביה סגי. כן מוכרח לדחוק בדעת הרב: ויותר נר' שהרב קיצר וסמך על המעיין בבד"ה. שלדעת הרלב"ח לא סגי בקבלת הבת אפי'