שופריה דיעקב חלק א קו

שכן בנד"ז שיצאה מהא' בגט פסול ונתקדשה לב' אפילו אם נתגרשה מהב' בגט אסורה הייתה לחזור לא' משם א' דהיינו לא יוכל וגו' ועכשיו שלא גירש ב' אסורה לא' משום א"א ומשום לא יוכל וגו'. אלא שצריך לחקור אם עידי הגט אינן עידי המסירה. כי על הרוב נוהגין שעידי הגט הן הן עידי המסי' שאם היה כן נמצא הגט בטל. ולדעת הרמב"ם ומר"ן מותרת לחזור לא' בלא גט מב'. לכן יהיו דברינו אלה נוכח יחידי הקהל אשר בכפר הנז' להקהל ולעמוד על הדבר ולהפריש את האשה הנז' מהבעל הא' הנז' עד יחקרו הדבר ויודיעונו תוכן הענין ונדעה מה נשיב להם ואם העלם יעלימו את עיניהם דינם מסור לשמים. ותהי עונותם על עצמותם. וכל ישראל נקיים. ולשומעים ינעם. ועליהם תבא ברכת טוב. זהו הנלע"ד להשיב בזה. וצוי"מ. וע"ד אמת ח"פ בכסליו צדקת לפ"ק. וקיים: יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל זצ"ל סימן נ"ב. תשובת חבר עיר שבתאפילאלת ע"ע האשה שחזרה לבעלה שנזכר עניינה בתשו' שלפני השאלה הנ"ב וז"ן: פטיש החזק. עמוד הימיני. נר המערבי. הדיין המצויין. בר אבהן ובר אוריין. גובר כמעין. כל טמירן ליה גליין. נהירין ליה שבילי דשמעתתא ודנה"ר דעה. אילנא די רבא ותקיף. וחזותיה לסוף כל ארעא. אין גומרין עליו את ההלל. ה"ה כבוד מורינו אדונינו ורבינו יעקב בירדוגו נר"ו. ש"ר יגיע לך מאהב"ה ומאהב"ה מעמיס לכת"ר באלף אלפי שלומות. אלומות אלומות. ורו"ש לכל בני העלייה ולכל הסרים למשמעתך. אתה ה' תשמרם וכו'. שאלה בבעלים ממעכ"ת אשו"ש ואל"ש: אחדש"ו בשם שלום טובה וברכה. אותיותי אלה ילכו מחיל אל חיל. להגיד לאדוני על אודות האיש המתגאל. קול אומר קרא. על האי גברא דב"א לי בספר"א. וכתב עלי מרורות. את כל הקורות. בדברים שחורות. בעוברו תוך כפרים ועיירות. במילא שחיתא וכדיבא. עור"ב ערוב"ה. להיותו מוציא דבה. איכה נהייתה הרעה. אשר לא טובה השמועה. בדבר אשר לא ראה ולא ידע ואשם. ויעש באושים. עובר ומתעבר על ריב לא לו. בדבר אשר לא עמל בו ולא גדלו. להיותו שואל שלא כענין. פה כסיל מחתה לו. ע"ך עמדתי על עומדי. הנה בשמים עידי. לידע ולהוודע למעכ"ת הדברים כהוייתן. כסדרן וכהלכתן. את הרשום בכתב אמת. ותהי ידי חותמת. עם עדים אחרים להתחבר ולהעמית. ניכרים הם דברי אמת. מעשה שהיה כך היה. ראובן אח אשתו לא רצה. שהמריבה עשתה בינו לבינה מחיצה. וגירש אותה כדת מורשה. וחזרה לבית אביה כנעוריה. אחר י"ח חדשים עמד שמעון ושידך את האשה ברצונה וברצון אביה ואמה ובנפש חפיצה. וכשמוע ראובן ששמעון שידך את האשה להיות לו לאשה. חרה לו מצד השנאה שסיבתה הקנאה. ויחפש העקץ איזה דרך להיותו שב על קאו. וישא עיניו וירא והנה עד א' מעידי הגט יש לו שום שייכות קורבה כמו שאפרש ונשמע קול הברה בעיר שהגט הנז' בטל ועמדתי על עומדי. משתאה. שוגה ברואה. וחפשתי ובקשתי עד מקום שידי מגעת ומצאתי העד הנ' ג' בג'. גם הקורבה שלו היא מצד חתנות דחתנות. ואען ואומר שהגט כשר גם לכתחלה. וכ"ש בדיעבד. דתרי בעל כאשתו לא אמרי'. וכשראה ראובן שלא עלה בידו לבטל הגט הנז' חזר לדברי פיוסין עם אשתו ע"י שלוחים. וכשמוע שמעון כן נתיעץ עם קרובותיה וזקינתה של הבת להוליך לה הטבעת כמ"ש לעשות האיש המשדך ולעשות אותה בערמה בתורת קידושין. ועמד ומינה את לוי מורשה גמור בשני עדים כשרים לקדש לו את לאה הנז'. וכשמוע אביה ואמה ונתפרסם הדבר שבתורת קידושין הוא בא. אל המלאכה לקרבה. ולא אבו להניח השליח והעדים ליכנס לחצר. ובעודם מדברים זה אומר בכה. וזה אומר בכה. תפסה זקינתה הטבעת הנז' מיד השליח הנז' והלבישה אותה על ידה של הבת בתוך החצר שלה. וכשלבשה לה לא ראו אותה העדים בשעת לבישה עד אח"ך. ונשמע קול הברה בעיר שהאשה מקודשת משמעון. וכשומענו המעשה הרע הזה אמרנו שמא היא מקודשת ואעפ"י שלא אמר לה בלשון הרי את מקודשת מאחר שהיו עסוקים באותו ענין הוי כאלו א"ל. אכן כשנודע הדבר בנ"ד שלא ראו העדים נתינת הטבעת לבת. שהעדים היו פתח החצר והבת בתוך החצר. אף שלאחר כך ראו הטבעת בידה. כל שלא ראו שעת נתינה אמרנו אין כאן קידושין. וחזר ראובן לדברי פיוסין עם גרושתו ואמה עד שהחזירה. ועתה אליך המצוה הזאת שמיום בא האגרת של מעכ"ת ונשמע הקול שהם קידושין גמורין מצד שליחא דעוית. הנה שלחתי הגד"י הזה להגיד לך תוכן הדברים. ובבקשה ממעכ"ת שתשיבני עפ"י הדברים האלה. האם הקידושין האלה אף שהיו כמעשה שסיפרתי קידושין גמורין הם או לא. ועתה עיני כל ישראל עליך. להשיב אמרים לשולחיך. בס' ואתה צויתה זאת עשו. כ"ד המר חסף די פחם מחומר קרוץ ע"ה ב"ה שלמה ן' הרוש תשובה. לתשובת חבר עיר הנז' ששלח אליו הרב הגדול כמוהר"ר יעקב בירדוגו נר"ו. החכם כהר"ש ן' הרוש נר"ו. אחדש"ו קיבלתי תשובתך הנ"ל. ובאמת לפי דבריך לא נמצא בך עול כי באמת העדים שהם קרובים מצד חיתונים של ג' בג'. או אפי' ב' בשני כשרים. דתרי בעל כאשתו לא אמרינן הגם דלכתחלה כ' מור"ם בסי' קנ"ד שאין ליקח אפילו עדים הקרובים רביעי ברביעי או מצד חיתונים. מכל מקום בדיעבד ודאי כשר. וכל שכן אם אין עדים ראוים כי אם אלו. דאפשר דלכתחלה נמי לוקחין והלוקחן לא הפסיד. ויפה עשית שלא חשת לדברי הבעל שרצה להוציא לעז על הגט שלא כדין. ואך מה שכתבת בביטול קידושי שני מצד שלא ראו העדים הנתינה ממש בזה לא כיוונת יפה. שאעפ"י שהדין הוא שצריך שיראו המקדש והמתקדשת את העדים והעדים יראו אותן ואת הנתינה. וכמ"ש בסי' מ"ב בש"ע ובהג"ה מכל מקום הרי כתב הרב חלקת מחוקק שם סק"ט דאם היא אומרת שידעה שהיו שם עדים אחורי הכותל ושמעה קול העדים קודם שנתן לה קידושין וגם העדים ראו אותן קודם הקידושין. ובשעת הקידושין שמעה קול הקידושין שמיעה כראיה לענין זה. שהרי עידי יחוד הוו כעידי ביאה אף שלא ראו הביאה ממש. ע"כ. וכוונת דבריו דבמקדש בביאה על כרחך ראיית העדים אותם וראייתם את העדים אינה בשעת מעשה.