שופריה דיעקב חלק א קה

על אשתו גם אינו זן ומפרנס ומתה. ועי' ס' ב"י סי' ך' דלדעת ר"י בן מיגאש ורשב"ם אינו יורשה. והרא"ש פליג כשמתה מחמת קטטה ונתן עיניו לגרשה. ואי' דהכא מודה כיון דקעבר איהו לחודיה בלאו דלא יגרע. ואיך שתהיה ס' הרא"ש אין ספק יורש במקום ודאי ויורשיה זוכין בירושתה. ועי' ח"מ סי' ר"פ ע"ך. באופן דלענ"ד נר' פשוט שזכאין היורשין בירושתה. ואין בטענת הבעל כדאי להוציא מחזקתם. וכן הסכימו חכמי העיר יש"צ. יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל ז"ל סימן נ"א. תשובה לתאפילאלת יע"א. קול כחולה שמענו מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור אירע בכפר אחד מהכפרים שבתאפולאלת בא' שגירש את אשתו בגט כריתות על ידי הדיוטות שבאו לשם. ואחר עבור י"ח חדשים מיום הגירושין נתקדשה האשה לאחר. וכשמוע הבעל הא' מהקידושין עמד וערער שעד א' מעידי הגט פסול ונתאלם ולקח את האשה והחזירה ותהי לו לאשה. והבעל הב' צווח ככרוכייא ואין מושיע. כי סיפר לפנינו א' מבני הכפר הנז' שבא כעת למח"ז וביקש ממנו מהו הדין. ונשמע וימס לבבינו איך תהיה כזאת בישראל לכתוב גט בכפר ריק לפני הדיוטות שאינן בטיב הגיטין ועליהם נאמר כי רבים חללים הפילה. ואף אם למדו סדר הגט. עכ"פ מעשיהן מוכיחין שאינם זהירין במלאכתן ועושין מלאכת ה' רמיה שלא חקרו בעדים אם הם כשרים או פסולים ושגגתם עולה זדון. אף לזאת יחרד לבנו איך קהל ועדה מישראל יהיה בעיניהם גיטין וקידושין כמעשה תעתועים שיראו גיטין וקידושין וחזרת גרושה לבעלה אחר קידושין ויראו ויעמעמו ולא ישאלו לחכם ומורה צדק דפקיע שמיה אם כדין עשו ואם לאו שיאזרו חיל לקנאות קנאת ה' לאפרושי מאיסורא. כי כן חובתן של כל עם ישראל לקנאות לה' ולתורתו. והרואה ומעמעם וירא און ולא יתבונן. עליו נאמר פן יש בכם איש או אשה וגו' והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וגו' לא יאבה ה' סלוח לו. וס"ל הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו. שעל הנגלות קב"ע ישראל לקנאות לה' ולמסור נפשם על התורה. צא ולמד ממעשה פילגש בגבעה. ויקבלו הרובים את תשובתם שאם היה הענין כמו שסיפר המגיד הנז' הרי האשה הנז' אסורה לשניהם למגרש ולמקדש. למגרש מב' שמות. ולמקדש משם א' כמו שיתבאר שהלכה רווחת בדברי הרמב"ם ורבותינו הטור ומר"ן ז"ל שהגט שנמסר לאשה כראוי בפני עדים כשרים אם נמצאו עדיו החתומים בו פסולין או א' פסול וא' כשר אינו אלא גט פסול שמן התורה גט כשר הוא שעידי המסירה הם העיקר. אלא דמתקנת חכמים הצריכו גם עידי חתימה. ולכן אם נמצאו עידי חתימה פסולין כיון שעידי מסירה כשרים אינו אלא גט פסול מדרבנן. וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"א מה"ג דין כ"ז והטור ומר"ן סי' ק"ל סי"ז גט שחתמו בו עדים פסולין אפי' א' פסול וא' כשר ה"ז פסול אפ' יש כאן עידי מסירה שהרי זה מזוייף מתוכו ע"כ. והוא ע"פ הכלל שכלל בפ"ב דין ז' שכל מקום שנאמר בחיבור זה בגט בטל. הוא בטל מן התורה. ובכ"מ שנאמר פסול. הוא מד"ס ע"ך. ובפ"י כתב וז"ל כל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת ה"ז בטל מן התורה. ועדיין היא אשת איש גמורה. ואם נשאת תצא והולד ממזר וכו' וכ"מ שאמרנו בחיבור זה שהגט פסול ה"ז פסול מד"ס בלבד ונפסלה בו מן הכהונה מד"ת ולא תנשא לכתחלה. ואם נשאת לא תצא והולד כשר. וכותבין לה גט אחר כשר והיא תחת בעלה. ואם א"א לכתוב אחר והיה הבעל ותיק וגירש מעצמו ה"ז משובח אם אין לה בנים ואם יש לה בנים לא יוציא מפני פיסול הגט. שמא יוציא לעז על בניו ע"ך. ובס"ו הרי שנתקדשה וכו' ונמצא הגט בטל ה"ז מותרת לבעלה. וא"ץ גט מב' שאין קידושין תופסין בעריות. ואין חוששין שמא יאמרו א"א יוצאה בלא גט כיון שלא נשא יאמרו תנאי היה בקידושין ולא נתקיים. ע"ך. ודעת הראב"ד שם דאפי' נתקדשה בגט בטל אסורה לשניהם וצריכה גט מב' שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט. וטעם האיסור לא' נראה שהוא כדי שלא יאמרו מחזיר גרושתו אחר שנתקדשה. וממילא ודאי צריכה גט להתירה לעלמא. ודעת מר"ן רס"י ק"ן כדעת הרמב"ם דבנתקדשה בגט בטל מותרת לחזור לא'. וא"ץ גט מב'. אבל בנתקדשה בגט פסול הגם שנר' שיש מחלוקת לענין הגט שדברי הרמב"ם סתומים ולא כתב כ"א שאם נשאת לא תצא וכותבין לה גט מא' ומר"ן בב"י ובש"ע כתב דנשאת אפי' לא נבעלה לא תצא. ומזה כתב הרב המגיד במשנה למלך דמסתברא דה"ה נתקדשה לחוד אפי' לא נכנסה כלל לחופה כיון שכבר נתקדשה לא תצא ע"ש ולדבריו נר' דנשאת דקאמר הרמב"ם לאו דוקא. אלא דאיידי דנקט רישא בגט בטל אם נשאת תצא נקט סיפא בגט פסול אם נשאת לא תצא. ומ"מ נראה דדעת מר"ן דוקא נשאת שנכנסה לחופה. אבל בנתקדשה לחוד תצא. דאל"ך אדתני נשאת אפי' לא נבעלה. ליתני נשאת או אפי' נתקדשה. הא ודאי דנשאת דוקא קאמר. וטעמא דכיון דהגט פסול מד"ס כל עוד שלא גירש הא' ה"ה אסורה לו מד"ס. וכיון שעדיין לא כנס הו"ל כלכתחלה. דקי"ל דלכתחלה לא ישא. והשתא נמי שעדיין לא כנס צריך לגרש כדי שלא יכנוס. ואחר שיגרש ויגרש גם הא' מפני שקידושי ב' חלו מן התורה ואסורה לחזור לא' אם רצה הב' לישא אותה אח"ך ישא. וסברה זו בדעת מר"ן ז"ל לאו מדיוקא לחוד שמעינן לה אלא בפירושא איתא ברס"י י"ז דלהדייא כתב שם הטור ומר"ן ז"ל דבפיסול גיטין דרבנן אם קידשה אחר צריכה גט משניהם. הא' דרבנן. והב' דאורייתא. ע"ש. משמע דנתקדשה לחוד חשיב לה כלכתחלה. ומיהו איכא למדחי דהתם לאפוקי גט בטל דא"ץ גט כלל להתירה לא'. נקט בגט פסול דצריכה גט משניהם להתירה לעלמא. והיינו אם הב' אינו רוצה בקיומה אבל אם הוא רוצה בקיומה איפשר דאין כופין את הב' לגרש ותשאר תחתיו ונטפלין לא' לגרש. ואם לא רצה אין נזקקין לו. וכמ"ש הרב המגיה הנז' שם דהא דכתב הרמב"ם וכותבין לה גט מא' לאו למימרא דכופין וכו' ע"ש. ואיך שיהיה בין אם נאמר דאפי' בנתקדשה לחוד בגט פסול לא תצא. בין אם נאמר בנתקדשה תצא. מ"מ שמעי' דאם יצאה מב' בגט אסורה לחזור לא'. שהרי קידושין גמורין נתקדשה לב' ובודאי שאסורה לא' משום לא יוכל וגו'. וכ"ש שאם לא יצאה בגט מב' שאסורה לא' ולכל העולם ככל שאר א"א וכיון