שופריה דיעקב חלק א קג

אותו לכתוב גט אחר בכולהו פסולי דרבנן. ובהוחזק אפי' לכתוב גט אחר א"ץ. וגם דברי הרא"ש ז"ל יכולים להתפרש בשני פנים הנזכרים וגם דברי הטור ומר"ן ז"ל יכולים להתפרש כן. די"ל דמ"ש הטור ומר"ן בשם הרא"ש פסול דמש' מדרבנן מיירי במוחזק. דבהכי מיירי הרא"ש ז"ל. אבל אם לא הוחזק בטל מן התורה. ומה שסיים מר"ן וי"א דאם נשאת לא תצא. לאו למימרא דהיא פליגא על הרא"ש ז"ל אלא שלפי שדברי הרא"ש ז"ל סתומים ואיכא למימר דאף אם נשאת תצא ואפי' הוחזק סיים וכתב ויש מי שאומר שפי' להדייא דאם הוחזק אם נשאת לא תצא. או שי"ב דהטור ומר"ן ז"ל בכל גוונא מיירי אפי' בלא הוחזק וכו'. נר' מסתימת דבריהם שלא חילקו בין הוחזק ללא הוחזק. שדעתם דאפי' לא הוחזק אינו אלא פסול מדבריהם. וזה שסיים מר"ן וי"א דאם נשאת לא תצא הוא ג"כ כמו שפי' דהי"א לא פליגא אלא לפרושי אתא דאם נשאת לא תצא אפי' לא הוחזק. והחילוק דבין הוחזק ללא הוחזק אינו אלא לענין כתיבת גט אחר וכמ"ש. אלא שראינו למור"ם ז"ל שסיים ע"ד מר"ן ודוקא אם הוחזק וכו'. אבל אם לא הוחזק אם נשאת תצא. וציין ע"ז כן משמע בב"י ע"ך. ובאמת לא משמע מידי בב"י שתשו' הר"ש בר יצחק לא מוכחא כלל שאם לא הוחזק אם נשאת תצא אלא שאם לא הוחזק צריך גט אחר עכ"פ. ואי' דמשמע למור"ם מדמדמי החזיק שם לאביו להחזיק שם לעצמו והיה לו ב' שמות ביהודה וגליל דלא הוי אלא פסול מדרבנן. ש"מ דבלא החזיק שם לאביו מקודם דמי ללא החזיק שם לעצמו מקודם. דהיינו שינה ממש דבטל מה"ת וכמש"ל: ואיך שיהיה לדברי מור"ם וסברתו שומעין שהוא מבין בדברי מר"ן כפי' הא' שפי' דבהוחזק דוקא מיירי הרא"ש והר"ש בר יצחק. וביה הוא דאמרי' דהוי פסול ואם נשאת לא תצא. אבל לא הוחזק אם נשאת תצא דהוי בטל מה"ת: אבל הרב באה"ג רוח אחרת אתו שהוא מבין בדברי מר"ן. דהר"ש בר יצחק חולק על הרא"ש. דלהר"ש בהוחזק אם נשאת לא תצא. ולהרא"ש אפי' בהוחזק אם נשאת תצא. ש"מ דפסול דקא' לדעת הרא"ש היינו אינו גט. ואע"ג דלכאורה נראה דעת מר"ן כדבריו. מ"מ לכי דייקי' נר' דליתא דמנ"ל למר"ן ז"ל לשויינהו להרא"ש והר"ש חולקים. כיון דיכולין אנו להשוותן. ומה גם מחלוקת כזו מן הקצה אל הקצה דלהר"ש אפי' פיסולא דרבנן לכתוב גט אחר אין בו ולהרא"ש אם נשאת תצא. זה רחוק מאד: ולכן נר' עיקר כמ"ש דלהרא"ש נמי אינו פסול אלא מדרבנן ול"פ הרא"ש והר"ש וכמ"ש. ומ"מ אפי' נאמר דפליגי וכדעת הבאה"ג. מ"מ מדנקט הטור ומר"ן כדעת הרא"ש פסול. ודאי דמדרבנן הוא דקא'. אלא שיש בו חומר של תורה דאם נשאת תצא ובשינוי הב' שמות של עצמו וכמש"ל. ובהא הוא דפליג הר"ש וקאמר דאינו אלא כשאר פיסולי דרבנן דאם נשאת לא תצא. דל"ד ממש לשינוי הב' שמות דידיה: מעתה נבא לנ"ד שלפי דברי הבעל כבר הוא מוחזק בשם זה בעירו שקורין לו מושי ן' אהרן ע"ש זקינו. שהיה שמו מושי ן' אהרן. וכן העיד לפנינו עד א' מהעיר הנז'. וגם לאחותו של הבעל הנז' העיד שקורין לה בעיר הנז' חנינא בנת מושי אהרן שמכנים אותה ע"ש זקינה. א"ך ל"מ לדעת ר"ש בר יצחק דפשיטא דהוי גט ואם נשאת אפי' גט אחר אינה צריכה אלא אפי' לדעת הרא"ש אינו אלא גט פסול מדבריהם. ואפי' לדעת באה"ג אליבא דטור ומר"ן ז"ל. וכמ"ש: ויותר נראה דנד"ז אינו ענין כלל לדברי הרא"ש והר"ש בר יצחק. דאינהו ז"ל מיירי במשנה שם אביו מדעתו ורצונו לסיבה שהיתה לו כגוונא דידהו שהמיר אביו והיה בוש להזכיר שמו עליו ולהתכנות אחריו. והעלה לו שם אחר דכה"ג הוא דחשיב שינוי דומייא דשינה שמו ועשה לו ב' שמות א' ביהודה וא' בגליל מפני הב"ח וכיוצא. אבל בנד"ז לא נתכוון זה לשנות כלום אלא שבני העיר העלו לו שם כשם זקינו ומזה נמשך לו כששואלין אותו מה שמך או' משה ן' אהרן. וכן היה המעשה בגט שכששאלוהו מה שמך. א"ל מושי ן' אהרן בל' שרגילים לקרותו בני אדם בעירו. וכן אמר לפנינו העד הנז' שכן אירע לבעל הנז' עוד בשטר מכר קרקע שקנה בפאס שכתבו בשטר שמכר למושי ן' אהרן ע"פ דבריו של הבעל שא"ל שכך שמו לפום אשגירת לישן שקורין אותו בעירו. כי כן הורגלו לקרותו ע"ש זקינו שהיה זקן המשפחה. והגם שהיה ראוי להם לקרותו מושי ן' מושי ן' אהרן אפי' אם רוצים לקרותו ע"ש זקינו לקלות הלשון קורין אותו ממש כשם זקינו מושי ן' אהרן. ולכן נר' דבכגון זה לא דיברו הרא"ש וטור ומר"ן. ולא דמייא הא אלא לכתב חניכתו וחניכתה דכשר בדיעבד. ואפי' אין הכל קורין בו וכמ"ש בר"ס קכ"ט ע"ש ובב"ש. וכ"ש בזה שיש שם וחניכא שהיה שמו מושי וחניכתו מושי ן' אהרן וה"ז כאלו שם העצם הוא מושי ן' אהרן. ושם אביו לא נזכר כלל דקי"ל שאם לא הזכיר שם אביו כשר. ואע"ג דאנן סהדי שלא נתכוון הסופר בכותבו מושי ן' אהרן אלא על שם אביו שחשב ששם אביו באמת כן הוא וא"כ הו"ל שינה שם אביו הא ליתא דלאו בתר דעת הסופר אזלינן. אלא בתר דעת הבעל אם נתכוון לשנות או לא. וכיון שלא נתכוון הבעל לשנות כשר. וראיה לזה מתשו' הר"ן שהביא הרב"י ס"ס קכ"ח באיש א' מעיר אישביליי"א דממתא מיורק"א וגירש בעיר דירתו אישביליי"א וכתב בגט. פ' דממתא מיורק"א. וצידדו השואלים לו' ד"ל דממתא מיורק"א הוא שם היחס ולא שם מקום דירתו שיקרא שינה שם עירו. וכן העידו שגם בשבילייא קורין לו פ' דמיורק"א ונמצא שתי' מיורק"א הוא שם יחוסו ואת שם עירו לא הזכיר וכשר למאן דלא מצריך שם עירו. אבל כיון דכתב דממתא אין לשון זה נאמר כ"א על עיר דירתו והו"ל שינוי ופסול. ועוד דאפי' נדחוק דאפי' עם תי'. ממתא שם היחס הוא. הא קי"ל כמאן דמצריך שם עירו. ע"ע: הרי לך דאע"ג דהעדים על שם עירו נתכוונו שהרי אין דרך להזכיר שם היחס בגט. ועוד שהרי רגילות לכתוב שם עירו ואם הוא שם היחס איך לא הזכירו שם עירו. מ"מ בתר דעת הבעל אזלינן. וכיון דאיכא למיתלי דשם היחס הוא דקאמר ולא נתכוון לשנות תלינן. ודוקא היכא דאיכא הוכחה דלאו שם היחס הוא כגון התם שכתבו דממתא. דמש' מינה ששמעו מהבעל שעל עיר דירתו הוא אומר. ולכך כתבו דממתא ולא פ' דמיורק"א וליכא למיתלי לא תלינן: וא"כ הנ' בנד"ז דאיכא למיתלי דשם היחס הוא ולא נתכוון הבעל לשנות כלום תלינן אעפ"י שהסופר ודאי לא נתכוון אלא ע"ש אביו. וכיון שכן אפשר לומר דכשר הגט אפי' להתגרש בו ולפחות להנשא בו: ועוד נר' דלא גרע הא מההיא דמהרש"ל שהביא