שופריה דיעקב חלק א קב

ויותר מוכח זה ממה שלא הזכיר הרב"י המאסף לכל המחנות שום חולק בשינה שמו ממש שיחלוק על הרמב"ם והטור ויאמר דאינו אלא פסול מדבריהם ובפרט הרא"ש ז"ל א"א להעלות על הדעת שהוא סובר בשינה ממש דלא הוי אלא פסול דמי בקי בחדריו והולך בשיטתו יותר מבנו הטור ז"ל. וכתב בפשיטות דלא הוי גט כלל ולא הזכיר כלל שאביו הרא"ש חולק כמנהגו במקומות שהם חלוקים. ואדרבא הרב"י כתב ע"ד הטור וז"ל. כ"כ הרמב"ם פ"ג שינה שמו ושמה אעפ"י שכתב כל שם שיש לו אינו גט. וכ"כ הרא"ש בתשו' בכלל ש"ו סי' ד'. עכ"ל: ותימה מחכמי פאס יע"א הנ"ל הנעלם מהם כ"ז ובסברא כל דהו שהרא"ש רגיל לילך בשיטת התוס' רצו ליחס להרא"ש שחולק על הרמב"ם בזה. ומה גם שתמהו על חכמי תאזא שלא שתו לב לזה. ולא עוד אלא שהוסיפו עוד לומר דמדברי הב"י מוכח להדייא דהרא"ש ס"ל דבשינה ממש אינו אלא פסול מדרבנן. ושהרא"ש והרמב"ם חולקים בפי' דמתני' וכו' עכ"ד. והם דברים תמוהים מאד. דמעולם לא נחלקו רבוותא בפי' דמתני'. ומ"ש הרב"י בשם הרא"ש דשינה אינו אלא פסול הוא בשיש לו ב' שמות דמפ' דבהכי מיירי מתני'. וזה גם הרמב"ם ז"ל מודה בו. וכמפורש בדבריו להדייא. כתב השם שאינן ידועים בו ביותר ה"ז פסול. אבל שינה ממש לא דיבר בו הרב"י. ואדרבא מבואר מדבריו דכל המפרשים סוברים כהרמב"ם דאינו גט. ולא נזכר זה במשנה דלא צריכא למימר. ולא נחתא מתני' אלא לפיסולא דרבנן דהיינו שיש ב' שמות: באופן שהעולה מדברי הפוס' דבשינה ממש שיש לו שם א' וכתב שם אחר אינו גט לכ"ע. וביש לו ב' שמות ושינה לכ"ע אינו פסול אלא מדרבנן. אך יש בו חומר של תורה שאם נשאת תצא והולד ממזר מדבריהם: ואחר שכן לפי הנראה דגם בשינה שם אביו שהיה שמו יוסף ן' שמעון וכתב ן' שמואל אם הוא שינוי ממש שמעולם לא החזיק עצמו בשם זה קודם כתיבת הגט. איפשר לו' דדמי לשינה שמו ממש ואינו גט כלל. ולהכי נר' ששתקו הפוס' מלכתוב זה. כי גם הרא"ש ז"ל לא דיבר בזה בפסקיו. כ"א בתשו' במעשה שבא לידו. וגם לא דיבר בשינה ממש כמו שיתבאר. והיינו משום דשמיע להו דבכלל שינה שמו גם שינה שם אביו דאין לחלק ולו' דשאני שינה שמו דלא נכתב הגט לשם הבעל. דגם בשינה שם אביו לא נכתב הגט לשם הבעל. שהבעל יוסף ן' שמעון והוא כתב לשם יוסף ן' שמואל ועוד דלא גרע משינה שם עירו ושם עירה. דאע"ג דנכתב הגט לשם הבעל כיון ששינה שם עירו כאלו לא נכתב לשמו שהוא מעיר זו וכתב לשם פ' שמעיר אחרת: גם אין לו' דשאני שם אביו דאם לא כתבו כלל כשר להכי אפשר דאפי' שינה לא יהא בטל. משא"ך שינה שמו דאם לא כתבו פסול וכמ"ש בסי"א. דהא נמי נילף משם עירו דאם לא כתבו כשר. ואם שינה פסול. הא ודאי כמ"ש בשינה שם אביו נמי אפשר דאינו גט ובזה לא דיברו הפוס' כלל. דבכלל שינה שמו הוא. או בכלל שינה שם עירו: אבל דברי הרא"ש בתשו' שהביא הטור. מיירי בשהחזיק לעצמו מקודם לכתיבת הגט יוסף ן' שמואל משום פגמו של אביו שהמיר. וכשרצה לגרש כתב השם שהחזיק לעצמו כמפורש בתשו' הרא"ש ז"ל במקומה. וז"ל ומ"ש באדם א' שנשתמד אביו והיה שמו יוסף ן' שמעון. ואחר שנשתמד אביו הניח שם אביו וקרא שמו יוסף ן' שמואל. לימים גירש את אשתו באותו שם החדש והכשירו הגט. תמה אני על המכשירים אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרא לו שם א' כדאמרי' ג' דברים מבטלים את הגזירה. וי"א אף שינוי השם כמ"ש באברהם ושרה. אבל שם אביו היאך יוכל לשנות. והרואים הגט וכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת. כי שם בעלה יוסף ן' שמעון. עכ"ל הרא"ש ז"ל הרי מפורש בדבריו דלאו ממש שינה בשעת הגט הוא. אלא שכבר הוחזק שמו כן מקודם. ובשעת הגט כתב השם שהחזיק. והא לא דמי אלא לשינוי דב' שמות דלא הוי אלא פסול משום שכתב השם שאינו ידוע ביותר. והאי נמי אין הכל יודעים השם שהחזיק לאביו. ולהכי כתב הרא"ש הטעם מפני הרואים. דבלא החזיק מקודם בלא"ה לא נכתב לשמו וכמ"ש. ולכן כשהעתיק רבינו הטור ז"ל דברי התשו' הנז' כתב בלשון פסול. אעפ"י שדברי התשו' סתומים ולא נתפרש בהם אי בטל קאמר או פסול. מ"מ הוא ז"ל הכריע מדנפשיה דפסול הוא דקא' דהא לאו שינוי ממש הוא זה. ולא. עדיף משינוי דב' שמות דאינו אלא פסול. ומיהו מסתימת דברי הטור ז"ל נר' דפסול כשאר פיסולי דרבנן קאמר ואם נשאת לא תצא. ול"ד לשינוי דב' שמות דידיה ממש דאפי' אם נשאת תצא והולד ממזר מדבריהם. וגם מתשו' הרא"ש עצמו נר' להוכיח כן דפסול דוקא קא' ואם נשאת לא תצא. מדלא קפיד אלא על המכשירים שהכשירו הגט דמ"ש דהיינו לענין שיכולה להתגרש בו או להנשא בו. על זה הוא שהקפיד ולא לענין שאף אם נשאת תצא. דא"ך לא הי"ל לסתום אלא לפרש ולו' תמה אני על המתירים שאף אם נשאת תצא. ומדסתם וכתב אלא תמה אני על המכשירים. מש' דעל הכשר הגט הוא דקפיד שלא תתגרש בו או שלא תנשא בו. אבל אם כבר נשאת לא עלה על לבו שתצא. וא"ך מזה מבואר דפסול הוא דקא' ולא אינו גט: ובזה יהיו דברי תשו' הרא"ש ז"ל הנז' כדברי התשו' שהעתיק הרב"י משם אח' ע"ש הר"ש בר יצחק ז"ל. וז"ל יוסף ששינה שם אביו בגט שהיה שמו יעקב והוא כתב שמואל. לפי שהיה אותו יעקב מומר ומת בהמרותו אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו במדינה. ומתקנת רבן גמליאל נהגו לכתוב בגיטין פב"פ וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי הגט כשר שלא הצריכו חז"ל לחזר אחר עדים להחזיק שמו ושם אביו אלא ע"פ עצמו. ומפני הרמאים שהיו משנים שמם תיקן ר"ג לכתוב כן. נמצא שגירש בכל שם שהי"ל ולאביו ואם לא מפני שנשאת האשה ושלא להוציא לעז על הגט שלה תצטרך להוציא מזה הואיל ונתייחדה עמו הייתי מסכים לרדות לרשע ולכופו עד שיכתוב לה הגט בשם שברור לו ולאביו. אבל עתה אין השבון בדבר לסמוך על הדיין ועל דת משה וישראל שהגט כשר ותהי האשה בהיתרה. עכ"ל: והנה דברי התשו' הזאת יכולים להתפרש בשני פנים. או שנאמר דבלא הוחזק אפי' אם נשאת תצא שהגט בטל מדאורייתא. ובהוחזק אם נשאת לא תצא דאינו פסול אלא מדרבנן. ואפי' לכתוב גט אחר כשאר פיסולא דרבנן וכמ"ש בסי' ק"ן. הכא אין כותבין. או שנאמר דבין הוחזק ובין לא הוחזק אינו פסול אלא מדרבנן. ואם נשאת לא תצא. אלא דבלא הוחזק כופין