שופריה דיעקב חלק א קא

טפי. עכ"ל. דהוי מזוייף מתוכו ואינו גט כלל: באופן דמותרת לחזור לבעלה אעפ"י שהוא כהן כמ"ש מר"ן בסי' ק"ן ס"ג כל גט שהוא בטל מן התורה אם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה ע"ש. זהו הנר' לענ"ד. וצויי"מ וימ"ן וקיים מנחם ן' גיגי יהושפט ן' גיגי תשובה לדבר הנה מר"ן הקדוש בסי' ק"ן ס"ג כללא כייל וז"ל כל גט שהוא בטל מן התורה אם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו. עכ"ל. ובנ"ד של הרא"ש שכתב הגט ע"ש אבי אביו לא עלה על דעת שום אדם שהגט בטל מן התורה אלא מדבריהם. שהרי בלשון תורה ותקראנה אל רעואל אביהן. וכן בן יאי"ר בן שמע"י **(לא ידענא מאי ראיה דבן שמעי איאיר קאי וכן בן יצהר בן קהת וכן אלעזר בן אהרן. יעקב)** אעפ"י שאינו אביו קורין ע"ש אבי אביו. ובודאי גם הרא"ש לא פיסל הגט כ"א מדרבנן ולא מן התורה. ולהכי הרא"ש עצמו דקדק בלשונו וכתב פסול ולא כתב אינו גט וכן העתיק מר"ן דבריו בלשון פסול דוקא ולא כתב אינו גט וזה מוכרח דאלת"ה אלא דס"ל למר"ן דאינו גט הי"ל למר"ן דלערבינהו גבי שינה שמו או שמה דבסעי' ג' ויאמר הכי. שינה שמו או שמה או שם אביו או שם אביה אינו גט. ויש חולקין בשם האב. ולמה פלגינהו לתרי בבי אלא ודאי דס"ל דגבי שינוי שם המגרש ודאי דאינו גט מן התורה. אבל גבי שינוי שם האבות אינו פסול כ"א מדבריהם. ועם היות שטעם א' להם משום דחיישי' לקלקולא שי"א אין זה הוא המגרש ומל' שמו ומ"ל שם אביו. אפי"ה אין זה גט ובטל מן התורה וכדבעי' לו' לקמן. וזה יתכן בשינה האב ממש שהיה שמו שמואל וכתב שמעון. אבל אם כתב שם זקינו ודאי דזה גט מה"ת. שאינו מזוייף מתוכו לפי שהתינוקו' קורין לאבי אביהן אבא: ולקושטא דמילתא אין אנו צריכין לכל זה. שהרי דבר זה מפורש הוא. שהרי כתב הב"ש בסי' קכ"ט סק"ה גבי שינה שמו או שמה כתב אינו גט היינו מדאורייתא. מיהו בתוס' מוכח דס"ל אפי' בשינה גמור אינו פסול אלא מדרבנן. יעו"ש. וכבר ידוע הוא שהרא"ש אזיל תמיד לס' התוס'. נמצא דהרא"ש ס"ל דאפי בשינוי שמו ממש אינו פסול כ"א מדרבנן. והיאך יעלה על הדעת. דבשינוי השם ממש כתב שהוא פסול מדרבנן. ובשינוי שם האב יהיה פסול מדאורייתא. זה לא יעלה על דעת שום נברא כלל. והתי' על החכם הנ"ב שהביא דברי התוס' הנז' ולא שת לבו לזה. ואין להשיב ולו' דעם היות שהרא"ש אזיל לשיטת התוס' בדבר הזה חלק עליהם ולקח לו שיטה לעצמו. זה אינו שהרי מצינו דבריו מפורשים בדברי הב"י ז"ל שכתב בשם הרא"ש ז"ל שהוא מפרש מתני' דשינה שמו עזה"ד. שהרמב"ם מפרש שינה שמו ממש. והרא"ש מפרש דלאו דשינוי ממש קאמר. אלא כגון שהלך מיהודה לגליל ושמו יוסי וקורין לו יוחנן. ועם היות שגם בענין זה חיישינן לקלקולא וכמ"ש הרב"י אפי"ה פסול מדרבנן. כ"ש בשינוי שם האב. וכ"ש בנ"ד שכתובה ע"ש אבי אביו שאין פיסול זה אינו אלא מדרבנן. ואחר שנתחוורו הדברים דדעת הרא"ש שאינו פסול כ"א מדרבנן. מעתה מ"ש הבאה"ג דמשמע מדבריהם שאינו גט פי' אינו גט מדבריהם ונ"מ שאם נשאת תצא וכו'. וכההיא דכתב מור"ם בס"ה גבי ואם כתב שם של גוי וכתבו כ"ש וחניכא דאית לי פסול דכתב הב"ש שהולד ממזר. וי"ג דרכים נוהגים בה. יעו"ש: ובנד"ד לא היינו צריכים לכל זה. יען דמצינו להריב"ש הביא דבריו הרב מש"ל בפ"ג מהל' גירושין שמ"ש הרמב"ם גבי שינה שמו ושמה דאינו גט. היינו כשבא הבעל וערער. אבל אין מונעין אותה להנשא כ"ז שלא ערער הבעל. יע"ש בדבריו באורך. ובנ"ד לא ערער הבעל הנז' כלל אלא נתן גט כריתות מלבו ומנפשו. ולא עלה על דעתו כלל שעדיין יש לו קשר ושייכות עמה אלא מחמת שבא הזולת ופתח לו את הדלת הוא מבקש למצוא פתח ליכנס בו ויפה היה לו שתיקה. וא"ך בנ"ד דעתינו נוטה לאסור אסר להתירה לבעלה הכהן. וכופין אותו לתת לה גט כריתות אחר להתירה לשוק. זהו מה שנר' להשיב בקצרה. וצויי"מ וימ"ן וקיים: ע"כ מה שכתבו חכמי פאס יע"א. ראינו את כל הרשום בכתב החכמים חכמי תאזא ישצ"ו. ומה שהשיבו על דבריהם חכמי פאס יע"א. ואחר ההתבוננות יפה ראינו שכולם לא ירדו לעומק הענין. והעולה מדברי הפוס' בזה הוא. דודאי שינה שמו ושמה ממש. או שם עירו ושם עירה ממש. דהיינו שהיה לבעל ולאשה שם א' לבד והאשה שם א' לבד. ושינה אותו באחר וכן בעיר. לכ"ע אינו גט ולא נזכר בזה שום מחלוקת כלל. זולת מ"ש הרב ב"ש סי' קכ"ט סק"ה. דמדברי התוס' מוכח דס"ל לרבנן אפי' בשינה גמור אינו פסול אלא מדרבנן. ועי' בחי' מהרש"א עכ"ד. והמעיין בדברי התוס' ורש"ל ומהרש"א שם יראה דלא צידדו התוס' כן אלא לפום מאי דס"ד מעיקרא דמתני' שינה ממש קאמר. וכיון דמתני' ר"מ ומשמע דמדאורייתא קאמר. א"כ רבנן דפליגי עליה בשארא ומכשירין בשינה שמו נמי דמודו ליה אפשר דהיינו מדרבנן. אבל למסקנא דמילתייהו דשינה דמתני' בשיש לו ב' שמות מיירי. דלר"מ פסיל ליה מדאורייתא ולרבנן מדרבנן א"כ שינה ממש לא נזכר. ואיכא למימר דליכא בהא פלוגתא. דבין לר"מ בין לרבנן בטל מן התורה וכדעת הרמב"ם ז"ל וכל הפוס'. וכן נר' מדברי רש"ל שם בפי' דברי התוס'. ע"ש בסוף הדיבור. וכן נר' מדברי הרב"י שם בסי' קכ"ט שאחר שהביא דברי התוס' והרא"ש והר"ן ורש"י וסמ"ג שפי' דשינה דמתני' בשיש לו ב' שמות מיירי ופסול מדרבנן ואפ"ה תצא והולד ממזר. סיים ע"ז וכ"כ בס' התרומה דמתני' דשינה שמו ושמה לאו בשינוי השם ממש היא דפשיטא שהגט פסול שלא נכתב לשם בעלה כלל. אלא בפיסולא דרבנן מיירי שלא כתב שם דיהודה ושם דגליל עמו וודאי הכי משמע בהדייא בגמ' דאיצטריך למימר מודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה וכו'. ואמר רב אשי אף אנן נמי תנינא ואם שינה ממש מי צריכא למימר וכו' ע"ך. מוכח להדייא דעיקר טעם כל המפרשי' שפי' דמתני' בשיש לו ב' שמות הוא כי היכי דלוקמה למתני' בפיסולא דרבנן. דאילו שינה שמו ממש דאורייתא הוא לכ"ע משום דלא נכתב לשם הבעל ולא איצטריך לברייתא ולא לרב אשי למי' דמודים חכמים בה. וא"כ משמע דכל המפרשים שפי' שינה דמתני' ביש לו ב' שמות שמכללם התוס' והרא"ש כולהו מודו דשינה ממש דאורייתא הוא. וזה ברור: