שתי הלחם צט

פשוט דיכול לעכב אותן בידו עבור מה שחייב לו שמעון ואפי' אם שמעון כשמסר אותן ליד ראובן אמר לו שהם של לוי כל זמן שראובן קבלם סתם ולא אמר שהיה מקבלם על שם לוי יכול הוא לתופסם בעד חובו וגדולה מזו מזו אודיע לך שאפילו שלוי עצמו כתב לראובן בשעה שמסר לו שמעון החפצים שהיו שלו וראובן קבל אותן סתם יכול הוא לעכבם ולתופסם בעד חובו עיין הרמב"ם ז"ל פ פ"א מה' מלוה והרשב"א ז"ל אלף ומ"ז והרא"ש כלל ק"ז הביאם הטור ציט והב"י ז"ל בסי' ע"ב במחודשים כ"ח עי"ש ובסימן כ"ח וקכ"ה ובאה"ע סי' ק' ומוהר"י אדרבי רכ"ג ותורת אמת רכ"ז ומוהרשד"ם חה"מ ק"מ ור"י ותמצא בהם הכל ברור ומבורר

אמנם ע"ד א"ש בדין עיכוב הפאגט"ור צריך אני לעיין קודם שאשיב במ"ש מוהר"י אדרבי ז"ל סימן ת"ג שאם יש איזה ממון ביד הפאגט"ור מהתנבע אינו חייב ליתנו לתובע אלא לעכבו בידו עד שיעמדו בדין ואפילו נתחייב הפאגט"ור בקנין או שבועה ליתן הנכסים ביד התובע אינו חייב כי לא חל חיוב השבועה כי אם במקום שחייב ממון מ הדין וכיון שחיוב ממון אין כאן חיוב שבוע' ע"ע דאני באמת עדיין לא ירדתי לעיקר הדין וקריתי ושניתי דבריו ולא אבין וכי גרע כחו של הפאגטו"ר מערב שאינו חייב ממון ועם כל זה המלוה תפיס מיניה ובדוחק יש לחלק אך אמנם אשנה הלכה זו אם יגזור הי"ת בחיים עוד פעם ואשיבה שואלי דבר על נכון

ומ"ש אם מנהג הסוחרים להתחייב בדבר שאינו קצוב חייב כ"כ הרב בעל כה"ג ז"ל בסי' ס' עיין הרדב"ז ז"ל סי' קל"ו ח"א ועוד כתב ואני ראיתי פעמים רבות כיוצא בזה יורו המורים באמת ובתמי' שיכול המוחזק לומר קים לי כהרמב"ם ז"ל ורבותיו עיין במוהרש"ך סי' ע"ה וק"א אמנם הרב בעל משפטי שמואל סימן ל"ו ול"ז כתב כדברי מהרדב"ז ז"ל ועי"ש בסי' מ"ה

והאמת יורה דרכו דלא אמר הרמב"ם ז"ל דדבר שאינו קצוב לא מחייב אלא בבא להתחייב בדבר שאינו חייב אבל מוכר שכתב לקונה לפרוע כל מה שיוציא בבתים שליחותיה קא עביד עיין במוהרי"ט ז"ל ח"ב חה"מ סי' כ"ג ומהרש"ך ז"ל בביאורו לסי' ס' ובתשו' סי' י' כתב בפי' דלא אמר הרמב"ם ז"ל אלא במי שלא היה חייב לחבירו ובא להתחיי' עכשיו אבל במוכר משתעבד עי"ש ומוהר"ש הלוי ז"ל בחה"מ סימן ה' שבח חילוק זה וכת' שהנודר לחבירו החצי שישלח לו אביו מספרד הוי מתנה ולפיכך לא קנה עיין מוהרי"ט צהלון ז"ל

והא דאזלינן בתר מנהג הסוחרים בענייני הסחורה כשהמנהג פשוט ואין בו ספק אז יש לדון עפ"י המנהג ואם יש שום ספק במנהג אז דין התורה הוא עיקר עיין הרמב"ם ז"ל פ"ז הלכה ששית מה' מכירה ופכ"ו וכ"ז וכ"ח ובטור סי' רט"ו ורי"ח ור"כ וקכ"א והרמב"ם ה' שלוחין פ"א הלכה ח' מ"ש מרנא הכ"מ ז"ל בשם הרי"ף. ומהרשד"ם ז"ל חה"מ ל"ג וס"ה וקכ"ה וק"ח וקס"ט וק"ע ובדברי ריבות סי' רי"ד ור"ה ות"ר

ודע כי השליח נשבע על טענת ספק לדעת הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' שלוחין ה"ח וכן פסק מוהרמ"ע מפאנו ז"ל סימן כ"ג והב"י והטור סימן קפ"ב דלא כהרשב"א ז"ל בסי' תת"ך הביאה הטור והב"י בסי' צ"ט עיין עליו

וע"ד כתב יד ומנהג דע שהוא פלוגתא דרבוותא אם נאמן לומר פרעו הרי"ף והרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל סברי דנאמן. ובעל המאו' והרמ"א והרשב"א א ז"ל סברי דלא מהמן