שתי הלחם ק

משום דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי ולהכי בדבר כזה דאיכא פלוגת' דרבוותא היא ההכרעה מנהג המדינה דבנדון כי האי מנהג מבטל הלכה עיין בהריב"ש ז"ל סי' שמ"ה ודברי ריבות סי' ת"ר ומוהרשד"ם ז"ל חה"מ סי' ל"ו

ועוד מנה ושוה מנה במחלוקת היא שנויה ורובא סברי דאין בכלל מנה שוה מנה. וזה נראה שהיא סברת רבינו מוהריק"א ז"ל סי' גר"ן עי"ש ונראה לי דאפי' מאן דסבר דבכלל מנה איתא לשוה מנה הכא בנ"ד יודה דאין בכלל מעות שוה מעות ועיין במוהרי"ק ז"ל שורש צ"ד ותמצא מבוקשך בכל אשר שאלת כי כעת אין אתי פנאי להאריך בחיפוש ספרים האחרונים ז"ל: וחזרתי על ענין ראשון ששאלתני בדין מכר קנין וחליפין ולשון בני אד' בשטרות ופניתי מכל עסקי לאהבת התורה ואהבתך שזרזתני להיות לפניך הלכה למעשה ויגעתי ומצאתי דהא אי חליפין בכלל קניה ומכיר' במחלוקת היא שנויה עיין בהמרדכי פרק המקבל בתשובה המתחלת לגואל הקרוב וכו' בקהל שגזרו שלא לקנות בית מהגוי ושאלו לרבינו מאיר ז"ל אי להחליף בית בבית עם הגוי מקרי זביני או לא. ובסוף דבר הביא ראיות מוכיחות וחזקו' דחלופי נמי נקרא זביני עי"ש

ומדברי הרמב"ם הוא הראש ז"ל משמע להפך עיין בפי"ג מה' מכירה דכתב המחליף כלים בכלים אין להם אונאה בין שמו אותן בין לא שמו אותן וכו' כמו שדקדקו הרב המגיד ורבינו בכ"מ ז"ל כתב משם תלמידי הרשב"א ז"ל דדברי רבינו נרא' עיקר דאין אונאה בחליפין לעולם אלא במכר דממכר כתיב עי"ש: הרי לך בהדיא דלפי תלמידי הרשב"א ז"ל דוקא מכר ולא חליפין ולדידהו אין בכלל קניה ומכירה חליפין וזו היא דעת הרמב"ם ז"ל דלהכי כתב דחליפי כלים בכלים אין בהם אונאה וכוותיה נקטינן ובפרט אם בא להוציא דעליו להביא ראיה דהלכה כמוהר"ם ז"ל

ובפרט דהכא בנדון ששאלתני נראה לי פשוט דאפי' אם המצא ימצא אדם חכם שלם שבחכמתו ישלם את המחלוקת ויכריע דבכלל מכר וקנין יש חליפין ובכלל מעות שוה מעות אפי' הכי במקומות הללו שיש שם מיוחד בלשון הלע"ז ז דלמכירה בינדיר' ולקניה קומפרא"ר או מירקא"ר ולחליפין בראטא"ר או טרוקא"ר ואין עושין חליפין בקריאת השמות לתת את של של זה בזה דודאי זה שעשה החילוף אינו נכנס בכלל לשון הכתוב בשטר לקנות או למכור וכו' ובפרט דיד בעל השטר על התחתונה והמוציא מחבירו עליו להביא ראיה והולכין אחר לשון בני אדם בשטרות כמו שכתב הריב"ש ז"ל בסי' ר"ז ל"ה כתבו המפרשים ז"ל דכל ענייני שטרות הולכין אחר לשון בני אדם דומיא דנדרי' כדמשמע מסוף פרק קונם יין דמדמה שטרות לנדרים לענין שיש לכתוב בשטרות לשון שמשמעותו כן בנדרים וכן נמי בפרק מי שמת ההוא גברא דאמר נכסי לבני וכו' מי קרו אינשי לבר ברא וכו' ואמרינן התם תניא כוותיה דרב אסי הנודר מן הבנים מותר בבני בנים ובכמה מקומות מהתלמוד כן בשטרות והקנאות וחיובין מקרי אינשי כך וניחזי היכי קרי אינשי במה שלשון בני אדם מתחלף מלשון תורה הולכין אחר לשון בני אדם ולא אחר לשון תורה כמו בנדרים ושטרות נמי הולכין אחר לשון בני אדם ולא אחר לשון תורה אלא שלפעמי' כשאין לשון בני אדם ברור בדב' ההוא הולכין אחר לשון תורה כמ"ש בגמ' התם מי קארו אינשי לחד ברא בראי ת"ש ובכי ובני דן חושים וכו' עי"ש כי העיקר שאנו צריכין לו הטרחתי בהעתקתו מספר לספר אולי אינו בנמצא אצלך

הרי לך ראיה מבוררת שבשטרות הולכין אחר לשון בני אדם ולא אחר לשון תורה