שתי הלחם צז

להיות אסור להיותם כדבר כבוש וכבוש ה"ה כמבושל. עם כי במקומות הרבה מהב"י יש צדדים להתיר לא מלאני לבי ועיין בט"ז דמסכים לאסור

דע כי מנהג נכון להניח עם הירכות שני צלעות מכל צד מחמת פרישות מחלב הכסלים שאצלן שנגעו בהם וראוי לעשות כן לכתחילה ואם לפעמים חתך הגוי ולא הניח אלא אחת יש להקל כיון שנשאר שם אחת שאין פוחתין ממנה לעולם וכך הזהרתי לרבי אהרן שוחט ביריד בולזאן כשבאתי דרך שם למדינות אלו

עוד שאלת קרקבן שניקב בתוכו מחמת חולי מצד חוץ ועבר כלפי פנים עד הקרום שמסירת הנשי' בהסירן הלכלוך והטנופות מתוכו אך אותו הקרום לא ניקב דעתי הוא דעת התורה להטריף שאין העור ההוא מנין כלל ושפיר קרינן ביה ניקב מעבר אל עבר ולא כמו שטעה אותו המורה שכתבת לי שהורה להתיר ואלי תשמעון

ש"ע הא דאמרינן בריא אפי' באלף לא בטיל היינו היא גופא דאינה בטילה אבל היוצא ממנה בטל בששים כשאר איסורין וזה נ"ל פשוט וכך רשו' בזכרוני כשחזרתי על כת הפוסקי' דוק ותשכח דכדברי כן הוא וקרוב אצלי דהרדב"ז ז"ל הוא בעל הוראה זו רק שספרי אין אתי ולא אוכל לציין לך מקום קבוע בו או בגדול אחר כמוהו שלמדתי ממנו כן

ובמקום שנמצאת חבורה בעוף או בבהמה אעפ"י שהוא במקום שאינו מטריף יש להשליך מקום החבורה או הפצע עיין י"ד בסי' ס"ז משום דקא עביר בבל תשקצו את נפשותיכם אי לא עביד הכי שכל רוב בני אדם בדלים ממנו למואסו שנפשם קצה בו והוא אוכלו עם שהנפש היפה תאכלנו עובר

דע דמתשובות הרשב"א ז"ל סוף ספ"ח נראה שהנוהג איסור לאכול חרדל נכרים הנקראת בלע"ז מוסטארד"ה יפה הוא עושה אפי' תימא שאין הדין כך כבר אבותינו הקדושים נהגו בה בה איסור ולפיכך ראוי לכם להחזיק במנהג אבותיכם בידכם ואין ביכולתי להתיר לכם מאחר דכבר החזקת' בה איסורא על פי מנהג הראשוני' מה גם דאני מן המחמירים בה מכח כמה חששות ובכל מקום שעברתי ראיתי נוהגין בה איסור

ועל אבק ריבית היוצאה בדיינין משמע לי מדברי רש"י ז"ל דכל דמחזי כריבית קצוצה יוצאה בדיינין ואע"ג דלא הוי אלא אבק ריבית מ"מ כיון דמחזי כריבית קצוצה מפקינן מיניה וז"ל רש"י ז"ל הכא בהלואה ומחזי כריבית דמעיקרא בתורת הלואה באה לו וכריבית קצוצה דמי עכ"ד עי"ש גבי ההוא דקאמר לממרא דסבר רב נחמן מחילה בטעות לא הוי מחילה וכו' התם זביני הכא הלואה

וצא"ל אי הרי"ף והנ"י ז"ל פליגי עליה דרש"י ז"ל בהא כיון דלא פירשוה לההיא סוגיא כוותיה דרש"י ועוד צ"ל אי מצינו לפרושי דברי הרי"ף כוותיה דרש"י ז"ל ודבריו אבל ממאי דכתב הנ"י על הרי"ף משמע דלא פי' ליה כרש"י ז"ל ע"ע

ובדבר מחילה בטעות עיין חילוקיו בפרק איזהו נשך והאריך הרב בנ"י שם ומה שנ"ל כעת קצת כלל כוונתו דכל שעיקר סבת מחילתו היה בטעות לא הוי מחילה וכגון שהניח את חבירו ליטול חפץ מרשותו או שנתנו לו בחזקת שהוא שלו ונמצא שאינו שלו או