שתי הלחם צג

מהצדדין על דברי ריבות כי אם על פי שאלה ערוכה מהשני צדדין כדי שלא להיות ח"ו מעורכי הדיינים והצד הא' יבא להתחכם על פי אופני התשובה לערוך משפטו ודינו בשגם כשאחד מהדיינים או איזה מורה הוראה יושב על כסא דין שואל דעתי נוטה להשיב מפני הכבוד בלי שום פקפוק ודלא כהרב החסיד בעל דבר שמואל ז"ל בתשובותיו סי' רס"ג עי"ש ותו לא מידי: נאם המני"ח ז"ל: שאלה לה

ועל דבר אשר שאלתני בשבועת הרמב"ם ז"ל הכתובה בתחלת ספר המורה לצדקה בז"ל ואני משביע באלקי ישראל כל מי שיקרא במאמרי זה וכו' איך תחול השבועה כשאין הנשבע עונה אמן דע ידיד נפשי שדבר זה הוקשה לי בדברי ה"ה הרח"ו ז"ל שגם הוא השביע כעין שבועה זו ובעו"ה לא ענו אחריו אמן וכמה פורצי גדר נמצאו נכשלים ורובצים תחת גדר שבועות אלו ולבי אומר לכל שבועות שתים אלו שהן הרבה שהן הן כשבועות יהושע ושאול שכתב הרא"ש ז"ל כלל ה' סי' ד' על שבועת דפלגש בגבעה שאמרו במדרש ילמדנו שלא היתה שבועה אלא גזרת חרם ונידוי על דורו' הבאים דודאי שבועה אינה חלה לאחר זמן ואין ספק אצלי דהואיל וק"ל בהרמב"ם ז"ל שלא הוה מפיק דבריו לבעלה ושיחתו קלה צריכה לימוד שבועה זו שהשביע אינה אלה גזרת חרם ונידוי כההיא דפלגש בגבעה אשר הביא הרא"ש ז"ל בתשובה וממנו למד הרח"ו ז"ל ובכן אני את נפשי הצלתי ואתה את נפשך שמור ואל תזלזל בשבועה זו בטענה נכזבת שכתבת לי שלא ענו אחריו אמן כי אינו אלא חרם ונידוי שהיה לאל ידם לגזור על הדורות הבאי' למגדר מילתא ולא היה מן הצורך שיסכימו עליו אנשי המעמד שאינם יודעים משפטי החרם והאלה כבזמן הזה וכבר הודעתיך חומר החרם והנידוי חוקיו ומשפטיו עד היכן מגיעים הי"ת יצילך ויצילנו בכלל כל עמו ישראל אפילו מנזיפת חרם כל כיוצא מאלו דשבועתם היתה לשם שמים ואתה שלום: שאלה לו

נשאלתי לבאר לרש"י ז"ל בפרק שנים אוחזין די"ו ע"ב מה הוא זה ירמיה ברי גרסי' דאין לדעת מה בא ללמדינו בגרסא זו ולפע"ד דבר גדול למדנו להועיל כדרכו הטוב והמטיב ובא להשמיענו דאין למחוק תיבת ברי מכח דרבי ירמיה לא היה בנו של רבי אבהו עכ"ז שפיר גרסינן ליה ודרך חביבות קרי ליה ברי אע"ג דלאו בריה הוה: וזכיתי ומצאתי כדברי אלה בנימוקי יוסף וכשהרצתי הדברים בפני אהו' התורני המופלא ומופלג הן גביר כמוהר"ר אפרים סג"ל נר"ו. הוסיף נופך משלו להכריח הדבר מעצמו שלא היה בנו דאם היה בנו היל"ל ברי סתם ולא ירמיה ברי א"כ זכינו לדין דלא דבר רק דבר רש"י ז"ל וילפינן מיניה טובא

ובחמלת הי"ת עלי בהיותי זוכ' כלל ושורש שלמדתי בספרי מוהראנ"ח ז"ל ורשום אצלי בס' אסיפת הכללים דכל מקום שאומרים ופליגא הוא משום דה"א דלא פליגי ולכך הוצרך לומר דפליגי ובזה יישבתי לרש"י ז"ל בריש פרק בן סורר ופליגא דרבה וכו' עי"ש: דהוכרח רש"י ז"ל לפרשו דוק והבן שממנו למדתי והכא חדשתי כלל בדברי רש"י ז"ל לדעת ולהודיע מה הפרש יש בין כשכותב הכי גרסינן לבד ולא קאמר ולא גרסינן ובין כשכותב הכי גרסינן ולא גרסינן וראיתי דיש מפרשים דשולל גירסא שלשית ודבר זה למדוני רבותי ושמעתי מאחרים ולא היה מתיתבא דעתי אמנם