שתי הלחם צב

שהוא בחזקת אביהן ולא צוה בו והלה בא להוציא מידם וכמו שיתבאר עכ"ל וכתב עוד בפסקא המתחלת קרקע שהיא בחזקת קטנים וכו' מעשה שם בבר חמוה ד' ירמיה וכתב הרב ז"ל שהיא בחזקת קטנים שאם היה הלה מוחזק אין מוציאין אותה מתחת ידו ואם הן תובעין אותו מקבלין טענותיו וכן כתבו ז"ל אבל כשהן מוחזקין וידוע שקרקע זו היתה של אביהן ואין כאן טענת גזלה מעיקרא ביד האב לא טענת קניה או מתנה אין מקבלין עדים ואין נזקקין עד שיגדלו וכדאי' התם עכ"ל הרי לך דמשם בארה כי לא בכל ענין נאמר שאין מקבלין עדות במקום שיש יתומים קטנים ועיין עוד בשו"ת הרא"ש כלל פ"ה סי' ו' וכרבינו ירוחם ס' משרי' נתיב נ"ד ח"ג ומהמורם מדבריהם ראה יראה המעיין דבכל דבר שמודה החולה שהוא חייב דבר מקודם לכן או שיש בידו פקדון כמו הנדון שלפנינו שהודה ראובן שהיה חייב לאמו סך מאתים פייס' ואמר תנו ועוד הוסיף והודה על נכסי כתובות אמו שהיו מופקדים בידו ודאי גובין אותו חוב ואותו הפקדון אשר הפקד אצלו בהודאתו זאת ומקבלין עדות הודאתו אחרי מותו אפי' דאיכא יתומים קטנים וזו אינה צריכה לפנים דזכה שמעון בטענתו וכל זמן שראובן אחיו צוה מחמת מיתה והודה על חוב ופקדון אמו שיחזירוהו לה שצריך ודאי ששמעון יקח חלקו על הדין ועל האמת כי זהו דבר שיסכימו עליו כל הפוסקים ראשונים גם אחרונים

ובזה אמשוך ידי מלאשיבך על אשר כתבת לי עוד ז"ל ויודיעני נא אם בכל דין ובכל מקו' נוכל לומר קיים לי כפלוני אפילו אחר המעוט או דוקא בנדוניית חתנים כמ"ש מוהריק"א ז"ל וגם אם יש לחלק בין היכא דהוי פלוגתא דרבוותא כגון רש"י ור"ת כמ"ש מוהרי"ק ז"ל או אין לחלק ובכל פוסק נוכל לומר ק"ל וכו' עיין שם בנוסח כתב שאלתך שאני לא רציתי להעלותה ככתבה וכלשונה לפי דבאמת לא שייך לומר בנ"ד דק"ל כלל מאחר שפרשתי לך כי הדין הוא מוסכם מכל הפוסקים אך אמנם הדבר פשוט כי בענין ממון יכול המוחזק לומר ק"ל כפלוני דאין הולכין בממון אחר הרוב כדאיתא בכמה דוכתי וכל המוציא ממון מחבירו עליו להביא הראיה דלית הלכתא כאותו פוסק כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' וכן כתב המרדכי בפ' נערה שנתפתתה וכולם אמרוהו בשם מהר"ם דקאמר דהיכא דאיכא פלוגת' דרבוותא לא מפקינן ממונא מספק אך אמנם יש לחלק בזה ממה שחלק מוהרי"ק ז"ל בשורש קמ"ט דהיכא דהוי הפוסק יחיד וכל חכמי ישראל והם הפוסקי' המפורסמים חולקין עליו דלא יאמר המוחזק ק"ל כפלוני אפילו לענין ממון והכלל בזה אצלנו דבכל ענין של ממון בין לנדוניית חתנים בין לכל דבר אחר אין לחלק ודאי כיון דהוי ממון דאין הולכין בממון אחר הרוב נאמר ולעולם יוכל המוחזק לומ' ק"ל כפוסק אחר אם לא נתברר בבירור שכל שאר הפוסקים חולקין עליו בפירוש והוי יחיד דהא אפילו לענין ממון אין לסמוך עליו כמ"ש מוהרי"ק ז"ל בתשו' הנז אך אם אין כל שאר הפוסקים חולקין עליו בפירוש כל מי שיאמר שחולקין עליו בהוכחו' ובפלפול עליו להביא ראיה ברורה דלית הלכתא כוותיה דאותו פוסק ולא שמעתי שהונהג על פי מ"ש מוהרי"ק ז"ל שורש צ"ד עיין עליו כי לא עת להאריך בזה כי כבר באו כללי ק"ל בספרי האחרונים עיין בספר כנסת הגדולה והש"ך וס' תקפו כהן להרב הנזכ' ובתשובות מפוזר ומפורד כללים אלו הרבה מאד ואין צורך להעתיקם למי שיודע ספ' לגוללו ועיין מ"ש בלקט הקמ"ח הלכות רבית ובספ' הלכות קטנות ח"א סי' קפ"ב מנהג א"י ואגפיה וכן ראוי לנהוג כל ירא וחרד בהוראה וכל זה אני משיב למעכ"ת להיות כי הוא אחד מהדיינים ורוצה לעמוד על דעתי הקלושה אך אמנם ידע מר טובא כי אין לנו להשיב לאחד