שתי הלחם צ

מן המכר וה' ית' יאיר עינינו במאור תורתו נס"ו והיה זה שלום שנית למר ולתורתו נאם דש"ת המני"ח ז"ל

שאלה לג

והנה בדין ראובן שכתוב לשמעון אחרי שיקיים שמעון שטר התנאים קבל עליו ראובן שלא לבקש משמעון הסך הנז' וכו' שחפץ מעכ"ת לדעת מה בדעתי אי הויא מחילה או לא הנני דן לפני מעלתו בקרקע ואומר אני דאין זה לשון מחילה ודומיא לההיא דאיתא בכתובות האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בו וידי מסולקת הימנה לא אמר כלום וכתב רש"י ז"ל דאין זה לשון מתנה א"כ כ"ש אם אמר שלא לבקש דגריעי טפי מידי מסולקת הימנה דלא קנה ובודאי דמחילה ומתנה חדא מילתא היא אבל אם כתוב בשטר דקנו מידו נראה דקנה וראיה ממ"ש הרמב"ם ז"ל בתשו' ס"ז שמי שאמר ידור פלוני בבית זה דאי נמי דהוה דירה דבר שאין בו ממש כיון דקנה מידו דמהני ומתקן את הלשון כאלו אמר קנה בית לדירה אם כן גם בנ"ד הוה כאלו אמר לא אבקש ממך מפני שמחלתי לך. לך ויש קצת תימא על זאת השאלה של דברי התוספ' נראה שלא קנה אף על פי שקנו מידו שבפירוש כתבו שמה שאמר איבעיא להו קנו מידו לא קאי על הברייתא דהאומר לחבירו דלמי הקנה אותו כשאמר אין לי עסק בו ואולי מפני ההיא דחזקת הבתים לכאורה נראה כדברי רש"י לכן לא חשש הרמב"ן ז"ל לדברי התוס' והכי איתא בפ' חזקת הבתים הכא במאי עסקינן דכתב לו דין ודברים וכו' ואי כתב לו מאי הוה והתניא האומר כשקנו מידו והתם לא הוזכרה שם אשה כלל ועיקר וא"ת שכיון שהן שותפין בקרקע כבר נשמע מדבריו כשאומר דין ודברים אין לי על שדה זו זו היינו שנותן אותה לשותפו א"כ איפה מה הקשה בגמרא מההיא דתניא אימא שאני האומר לחבירו דאינו שותפו והיה אפשר להליץ בעד התוספ' דכשתרצו כשקנו מידו, אינו מקיום מה שתירץ בתחלה דאמר לו דין ודברים דכבר דחה זה התירוץ מההיא דתניא וחזר בו יתירה שקנו מידו שנותן אותה במתנה גמורה זה היה נראה אבל קשה דבשותפו נראה כיון שהוא מוחזק ועומד בתוכה נראה שבדברים בלא קנין סגי הכלל עולה שנראין בעיני דברי רש"י ז"ל דאפילו בחבירו מהני קנין וכן הביא מוהרשד"ם ז"ל בח"ה סי' שכ"ג דברי רש"י לבד הכלל העולה דאף עפ"י דלא כתב אלא שלא לבקש עוד כיון שקנו מידו הוייא מחילה ועוד למדנו משם דין אחר דאפילו שלא קנו מידו אם עברו ימים רבים שלא תבע ראובן לשמעון את חובו כל עיקר או שבאו מעות שמעון ליד ראובן ולא עכבם בעד חובו נראה מזו שהיתה מחילה גמורה ונלמוד זה ממה דאיתא שם בכתובות אמר אביי מסתברא מלתא דרב יוסף בעורר אבל בעומד מגופה של קרקע קנו מידו ופירש"י ז"ל בעורר כשבא חבירו להחזיק בחלקו מיד עומד ומערער על המתנה ואומר לא נתתיה לך אלא כשעומד יום או יומים יעמוד. ואחר כך עירער השתא הוא דקא הדר ביה ולמדוהו לטעון כן. ולכאורה נראה שכן הוא לרבא בלא קנין כמו לרב נחמן בקנין ועיני מעלתו תחזינה כי יש בדין זה כמה מקצועות ופרטי דינים להביא ראיה לנדון זה אך שאין הזמן מספיק לפני וסומך אני על ידיעתו ובקיאתו. כי כל הספרים נפתחים לפניו ולא לסברה ותלמודא דידי קא צריך רק זה כתבתי למלאות רצונו כדי להתלמד למקום