שתי הלחם פט

שהבאתי לעיל דכתב דאפילו להוציא מוציאין בכח השטר שהוא כתוב סתם כיון שלא הוזכרו והוציאו המחיצות הוה ליה כאלו נכנסו המחיצות בפי במכירה כמו כן נ"ד הם סותרין דברי השובר ואלו אנו אומרים שהם עידי שקר אז הוו אמרינן דהוה תרי ותרי ומוקמינן ממונא בחזקת מאריה אבל להוצי' לא הוו בידן להוציא מאחר שהם מודים בשובר ומכחישין בחלוקה אחת מקיימין השובר ומוציאין השטר מיד המלוה בעל כרחו וקורעין אותו זה הוא מה שלעד"ה ואדוני חכם כמלאך ה' יראה ויברר אם יש איזה אוכל מתוך הפסולת שנמלט מקולמוסי ויקרבהו ואל ירחקהו ויורני ויאמר לי כי תורה היא ואל אלקים היא היודע כי טרדת הזמן לא נתנוני להשיב רוחי לחפש אחר ספרי האחרונים ואפי' על אותם שנרשמו בספרי לקט הקמ"ח לא יכלתי לחזר אחריה' כדי להעמיד דבר המשפט כהלכתו ולולי תורתך שעשועי אז אבדתי ונשכחתי מחמת כמה צרות צרורות על שכמי אשר לזאת מחזקינן ליה למר טיבותא ואפריון נמטייה שעוררני לדבר הלכה ומובטחני בענותנותיה דמר כן יעשה כפעם בפעם כאשר היה מקדם ואשעה בחוקיך תמיד לאא שכח דבריך הטוב ולא אסור ימין ושמאל וצור ישראל יצילני משגיאו' ויראני בתורתו נפלאו' ויאריך ימי מעכ"ת בשובע שמחות כתאוותו וחפצי בו

ועוד יש טענה אחרת אפס קצהו תראה למעל' שמאחר שבעידי השובר נתבטל השטר הגם שהיינו אומרים אוקי שטרא בחזקתיה כיון שסוף סוף הוא צריך לעדים המעדים ע"פ אזיל ליה בהא דשטרא ואינו גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות משום דמתקרי מלוה ע"פ ויש ראיה לדבר ממ"ש הריב"ש בסי' ת"ר וז"ל אלא כיון שראובן צריך לעדים גביית חובו אינו גובה מנכסי' משועבדים כי אם מבני חרי עכ"ל עי"ש אם כן בנ"ד ג"כ כיון דהשובר כתוב סתם ואלו העדים מעדים דנשארה זאת החלוקה הוה ליה עדות ע"פ ואינו גובה מן היורשין וכבר כתבתי לעיל דבנ"ד שיש טענה אחרת ואין יכולין לקיים דברי שניהם ולומר ששתי העדיות קיימות ושזאת החלוקה רצה להניחה שתהא על פה

ואחרי כתבי זאת ראיתי מתוך תשו הריב"ש בסי' הנזכ' שחולק על ההיא תשוב' שהבאתי מהרא"ש ש ז"ל וז"ל על מה שטוען ראובן שיביא עדים שזאת המחילה והש"ח נעשו מחמת הפסק דין שנעשה ביניהם שהיה לשניהם למחול זה לזה ולהשתעבד לו שמעון באלפים דינרים מחמת הפ"ד ושנעשה הכל מחמת המעמד אחד על דעת כן שלא יהיה בכל המחילה ושבזה יעידו שני הדיינים הפוסקים וא' מעידי הפסק הדין שנשאר בחיי' ואם כדבריו כן הוא אין ספק שגובה חובו שהרי לא נכלל במחילה ואף אם קדם לה קנין החוב כיון שהכל במעמד א' יכולין לחזור בו וכיון שהכל היה נמסך מהפסק דין לא היה נכלל החוב במחילה אע"פי שהיא נכללת שעל דעת כן נעשית וכפי סברה זו שכתבנו זה העדות הוא סותר מה שכתוב במחילה ואם אמת היה הדבר איך כתבו לו מחילה סתם היה צריך שיוציאו זה החוב מן הכלל וכדי שלא נומר שהם חולקים הרא"ש והריב"ש נוכל לחלק ולומר שאותה של הריב"ש כיון שזה השטר נעשה בו ביום רגלים לדבר ששכחו מלהזכיר זה החוב במחילה להיותם עדיין מדברים וכמעט שלא נגמר הדבר ועוד שחשבו הדיינים שמאחר שהיה השטר כתוב בו ביום על הסתם המחילה לא נעשית על זה השטר דמעיקרא מאי סבר לכותבו ואינה בא לשלול הדבר שלא נעשית המחילה עליו אלא דכיון דאיכא סהדי שהוציאו השטר זה מן הכלל לא קרינן ליה עדות מוכחש' וזה הוא נכון ואמת אצלי עכ"ז לא הייתי עושה מעשה להוציא ממון ע"י ההיא דהרא"ש מחמת אך דהריב"ש וגם שהסברה היא רחוקה שלא יהיו העדים נאמני' לומר שהוציאו המחיצות