שתי הלחם ט

גם ביסורין שהאדם מביאם עליו מחמת שלא שמר את עצמו כאמור דהרי זה חסיד שוטה קרינן ליה ולפיכך בעל המאמר דרש קרא ביצחק ולא באברהם כי כהות עיניו של יצחק הי' דבר פרטי לו בגופו. וזה הוא טעם מספיק שבתלמוד לא הזכירו את יצחק לפי שמצאנו ראינו שגם אברהם קבל יסורין אבל בעלי המדרש שקוד לבעלי התלמוד הואיל ומצאו חידוש זה ביצחק שלקה ביסורין של אביו בכלל המרובין בענין הרעב ואח"כ באו יסורין עליו ביחוד. ושע"י כך האדם הוא מפשפש במעשיו ואין מדת הדין מתוחה עליו מנו בכלל המחדשים שחדשו דבר בעולם שמביאה לידי יראת חטא וממנו היתה ההתחלה ואחריו כל ישרי לב נלקין ביסורין

עוד זה מדבר וזה בא ויאמר זה יעקב אבינו שדרשו בו לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז זה רוגזו של יוסף כי נגעים ובני' הם סוג אחד הנוגע בחלל לבו של של אדם כי ברא כרעא דאבוה מלבד שהיה ביום אכלו חורב וקרח בלילה שהן יסורין בגופו אמנם הרשעים יש להם שלוה בעה"ז וכמו שסיים המאמר (ומטעם האמור יש לפרש כי מ"ד איוב בימי משה היה היינו טעמא מחמת כי הוא היה בעל יסורין ומוכרח להיות שאחר יצחק היה יען יצחק הוא היה ראשון לבקשת היסורין ולמ"ד בימי אברהם היה אפשר לומר כמו שנפרש לקמן בחולייו של אלישע שקדם לשל חזקיה כי היה דבר פרטי אך לא על הכלל כלו יצאו היסורין כי אם עד יצחק והחולאי' שיתרפאו עד דאתא חזקי' דוק והבן ממש"ל) עד הנה עזרני ה' לעשות סמוכות דרבנן למילי דרבנן בפרטותו של יצחק מן הכתובים אך מן התורה חפשתי ולא מצאתיו עד הנה הי"ת יאיר עינינו במאור תורתו

אמנם הרמז על יעקב נראה פשוט דיש ויש לנו על על מה להסמיכו במאי דקשה בקרא מאי וישתחו ישראל על ראש המטה למי השתחוה ועל מה היתה ההשתחוה ועוד מאי ויהי אחר הדברים האלה מאי נפקא ל"מ אם היה אחר הדברים האלה ומאי היא תיבת הנה א"ח לכן על פי קבלה זו שהיתה בידם מצאנו המקראות שהמה יורו על פרט דבר זה וישתחו ישראל על ר"ה שהתפלל לשכינה שנקראת ראש המטה (ועיין בזח"א דרכ"ה ע"ב ורכ'ז ע"ב) ולא הוגד מה היתה תפלתו אלא סתם ואמר אח"כ ויהי אחר הדברים האלה דהיינו אחר דברי התפל האמור ברמז וישתחו יער"ה אמרו ליוסף הנה אביך חולה כמי שאומ' הנה כבר ידענו מה היתה תפלתו ושנשמעה דהנה אחר התפלה בא החולי עליו דבר שאינו נהוג א"כ התפלה גרמא לו החולי ויכולין ג"כ לומר וישתחו יערה דהיינו שתהיה שכינה שורה מראשותיו של חולה ולכן כנה להי"ת על ראש המטה כי היכי דלשתמע לתרי אנפי הרי לנו כי חוט המשולש זה שראו זה לזה לא לחנם חשק בהם ה' יען הם היו אבות העולם והשתדלו בישובו וקיומו כדחזי שכל אחד קבע דבר אחד שיהיה מצוי בכל סוגי בני האדם לטוב להם בעה"ז ובעה"ב ליראה את ה'

לא זו אף זו כל א' מאלו השלשה מצינו שתקן תפלה אחת כמ"ש תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אמקראות ואח"כ אקרבנות ועל מ"ש אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תיקן תפלת מנחה יעקב תיקן תפלת ערבית לא חלילה שאברהם שקיים אפילו נ"י ועירובין לא התפלל תפלת מנחה וערבי': אך אמנם הם אמרו והם אמרו דודאי כל א' מהאבות היה מתפלל כל הג"ת אך ורק כ"א מהם תיקן לעולם תפלה אחת וקבע לה זמן כדי שכל באי עולם ערב ובקר וצהרים יודו וישבחו לאל המחיינו מיומים ויהיו מיחדים את שמו יתברך בכל יום תמיד זה פעמים: