שתי הלחם י

נחזור לסיים הענין שהיינו בו מזקנים אתבונן כי הם מלמדי' להועיל ומהם למדתי ישובו של הדבר הקשה שכל המפרשים נתקשו בו ותרצו עיין בהם דמהגמרא מוכח דמזמן אלישע היתה עמידת החולה מחוליו ומהמדרש נראה שחזקיהו הוא אשר חידש רפואה לחולה שיתרפא ע"י שמים ויקום ויתהלך בחוץ כדי שע"י כך ישוב ויודה לה' בכל לבב אשר גמלו כל טוב כי באמת שירתו ותפלתו של חזקיה היא המוכחת לעין כל מבין עם תלמיד שדבר זה דבר חידוש היה בעולם כדאמרו ליה למרודך בלאדן אלאה דחזקיהו עבד יומא דין תרי ניסין אסי לחזקיהו מבי מרעיה ואחזר שמשא לעדנא דא ואם שאר חולאי דעלמא היו מתרפאין מה חידוש ונס היה זה של חזקיהו ובמה הוא משבח ומודה בכתבו מכתב לחזקיהו מ"י בחלותו ויחי מחוליו הלא גם כ"ע מתרפאין בפרט בס' רפואות שהיה בימיו עד שגנזו: אמנם ממאי דקאמר חי חי הוא יודך כמוני דפי' שכיון שיהיה חי כמוני היו' שאמר בדמי עתה אמת לפי שעד אותו היום לא נתרפא חולה אמרתי לא אראה יה י"ה בארץ החיים והם המשתמשים בו לא אביט אדם חי עוד כשאהיה עם המתים יושבי חלד וכן עז"ה כל דבריו מוכיחין דנס גדול נעשה על ידו אך לא ע"י של אלישע כמו שאמרו בגמרא ומחלוקת במציאות חלילה ליאמר

אמנם בלשון חכמים מרפא מצאתי תרופה מספקת בדבריהם עדש"ל בענין התפלות פוק דוק ותשכח דבאברהם ויעקב אמרו עד אברהם לא הוה זקנה בעא רחמי והוה זקנה עד יעקב לא הוה חולי אתא יעקב וכו' ובאלישע לא אמרו הכי. אלא פתחו ואמרו עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח אתא אלישע ובעא רחמי ואתפח ולא אמרו כמ"ש ש באברהם ויעקב והוה זקנה והוה חולשא ולא כמ"ש במדרש על חזקיהו דחידש עמידת חוליא"כ במה שאמרו לא הוה דחליש ואתפח במתק לשונם הודיעונו דמה שאמרו על אברהם ויעקב לא הוה זקנה לא הוה חולשא היינו בכללות העולם לא היה כן ועל ידם נתחדש דבר זה וזה גורם להיות זקנה וחולשא בטבע כללי לכל באי עולם אבל להיות כי אצל אלישע לא היה החידוש של רפואת החולי כללי כמו שהיה אח"כ ע"י חזקיהו שהוא עשאוהו קבע לכל בני העולם לכך אמר עד אלישע לא הוה דחליש ואתפח אתא אלישע ובעא רחמי. רוצה לומר על עצמו בעא רחמי ואתפח הוא לבד מה שעד עתה לא הוה איניש דאתפח ותפלתו על עצמו לבד עלתה לו אך לא לכל באי עולם כי הוא לא בקש אלא על עצמו מה שלא הי' ע"י חזקיהו שנענה בתפלתו שהתפלל על הכלל כמו שמפורש כדי שיודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם

נחזור לענין שהתחלנו בו בו דהנ'כי כן והלכה כבן עזאי שמוסיף על דברי הת"ק הודאה ותפלה לע"ד נראה פשוט לומר כי מטעם זה תקנו ברכת הגומל שהיא ברכת ההודאה שצריכין להודות כל אחד מאותם ארבע שהוזכרו במזמור כללי שייסדו דוד המלך ע"ה על הגאולה העתידה להיו' כימי צאתינו ממצרים שהם עצמם אמרו הודו זה כך יאמרו גאולי ה' העתידין להגאל הודו יען מה שהיה באותו שעבוד וכל הני מילי ארבעה אשתכחו בהו חבושים שיצאו מכור הברזל שהיו משועבדי' מדוכים ומעונים ונתרפאו מכל חולי ומכל מחלה וירדו לים והלכו למדברות דהכל כאשר לכל הוא מה שעתיד להיות לכל בני ישראל הנדחים בקצה הארצות יושבי חשך וצלמות דחופים ומבוזים שהי"ת למען שמו יעשה ויקדש שמו בעולמו אשר ברא כמו שמפורש על ידי עבדיו הנביאים נביאי האמת והצדק וכשם שקרא פרעה למשה ולאהרן לילה באמור להם קומו