שתי הלחם ח

איש וכו' נתקשו בקרא דכתיב ואברהם זקן וגו'. דכך היל"ל ל ויהי כי זקן אברהם ויאמר אל עבדו כמ"ד ביצחק ועוד מאי נפקא ל"מ ענין הודעה זו דה בירך א"א בכל ומה היא ברכת בכל שברכו לכך מן הפסוק הזה הוכיחו כי דוקא אברהם היה הזקן הראשון שהיה לו מעלה זו להיות זקן ובא בימים כמ"ש רז"ל יש אדם שבא בימים ואינו זקן ויש שהוא זקן ואינו בא בימים אבל אברהם זקן בא בימים דהיתה כוונתם בזה להורות שא"א א היה זקן בהידור פנים זקנו ושער רישיה כתלג חיוור ובא בימים והוא היה ראשון למעלה זו שמהכתוב ואברהם מורה שדוקא א"א היה זקן מה שלא היה כן באדם שקדמו לכך לא נכתב ויהי כי זקן כמו ביצחק לפי שקדמו אביו אלא נכתב ואברהם זקן וגו' להורות כי אברהם קדם לזקנה והזקנה לא קדמה לו כמו ביצחק ולא כמו שמואל דכתיב ביה ויהי כאשר זקן שמואל ועדיין לא הוה קשיש כולי האי ולפיכך סמיך וה בירך א"א דוקא בכל בהידור הזקנה שהיא כבוד ובימים שלא חיסר ממנו כלום ולכך הוכפל שמו ג"כ דהיה יכול לומר וה' ברכו ואנא ידענא דעל אברהם הנזכר האי והרווחנו בזה כפל ההודעה שכבר הוגד לנו לעיל בקרא מלא ואברהם ושרה זקנים אלא שנשנה כאן ללמדינו חידוש זה שנתחדש ע"י א א"א דוק ודעהו כי כי כך היא דש"ת

ורמז לדבר יצחק שנתנו לו יסורין אען ואומר דמצאתי ראיתי במדרש ש"ט על פסוק כי עד צדק ישוב משפט וגו' ביצחק הכתוב מדבר עד אותו צדיק ישוב משפ' ויהי כי זקן יצחק ישוב משפט ואחריו כל ישרי לב אמרו לשמואל הקטן מהו ואחריו כל ישרי לב א"ל מתן שכרן של צדיקים נתנו באחריהם שנאמר ואחריו כי"ל. ומתן שכרם רשעי מלפניהם שנא' ומשלם לשונאיו אפ"ל עכ"ל דמהמדרש הטוב הזה לא דרש דמקרא זה באברהם מדבר שגם עליו עברו יסורין וכבר על פסו' אשרי הגבר את"י דרז"ל זה אברהם שקפץ לו רעבון ובחר לומר דביצחק הכתוב מדבר משמע טובא דעל השנות חלום היסורין על יצחק פעמים ועד שלא ניצול מצער הרעבון שהיה לו כמו שהיה לא"א ניתוסף לו וקפצו עליו יסורין מכהות עינים קרא מצא ודרשו כמין חומר דוקא ביצחק כי עד צדק עד אותו צדיק בן צדיק ישוב משפט דהיינו יחזור עליו משפט היסורין שכב' היו לו יסורין כמו אביו עם אחרי שהוא צער הרעבוך וחזרו ושבו עליו בפרטו' משפט היסורין של של ותכהינ' עיניו וזה שאמרו אין לך אדם שאין לו יסורין ואשריו לאדם שיסורין באים עליו דהיינו יסורין מתמידים בגופו של אדם זה יוצא וזה בא שמתוך כך יפשפש במעשיו ויתכפרו לו עוונותיו ומתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין וכו' דהרי שן ועין הוא מגופו של עבד הכי נמי מי שיש לו יסורין בגופו יוצא לחירות דהנה אין לך אדם שאין לו יסורין דרך כלל, והיה אם רעב בעיר הרי זה לוקה כאחד העם אם בממון הרי הן חוץ לגופו ועור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ויש יסורין שהוא גורם לעצמו כמ"ש צינים פחים או עובר תחת כותל רעוע וכיוצא לא על כל סוג שלשה מיני יסורין אלו יהיה האדם אשריו כי אין לך אדם שאין לו יסורין אמנם כשהיסורין באים על גופו בשליחות מן השמים אז מוכח כי הוא אהוב לשמים כמ"ש כי את אשר יאהב ה' יוכיח על זה ודאי נאמר אשרי הגבר אשר תייסרנו יה בפרטות ועל גופו ושהיסורין באים עליו והוא לא הלך חשכים לבקש לו צינים פחים ולא הכניס עצמו במקום סכנה וגרם לו היסורין ומתורתך תלמדינו ק"ו משן ועין דאם העבדים יוצאין בהן לחירות היינו כשהאדון הפיל שינו או ניקר את עינו ולא אם יזיק את עצמו כן דבר היסורין שנאמר בהן אשריו לאדם שיסורין באין עליו ביחוד שאינו צרת רבים כעין הרעבון שהוא ממין היסורין הכוללים לאישים הרבה בעול' כי באלו ודאי לא יפשפש האדם פרטי במעשיו: