שתי הלחם פז

פירש"י וכתבו בשם רשב"א דמיירי בשובר דלהכי הם נאמנים דאוקי ממונא בחזקת מאריה מחזיקינן עידי השובר בכשרי' ולא יפרע וכו' עי"ש וקשה על דברי הרשב"א דמוקי לה בשובר א"כ איך הקשה ומגבינן ביה וכו' חדא דאין זה גובה ואיך מתיישב לישנא דמגבינן ביה ועוד מלבד דוחק הלשון אין כאן קושיא במאי דקאמר דכל אלו נאמנים דשפיר קאמר דנאמנים ולכאורה היינו יכולין לתרץ לזאת הקושיא דהוה ס"ד דמקשה דאמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי שטריה בחזקתיה ולזה הקשו למה נאמנים ותירץ רב נחמן דלא אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מאריה כדכתיבנא אבל לישנא דקאמר ומגבינן ביה קשה טובא

אבל הנכון הוא שתרוץ רשב"א דמוקי לה בשובר אינה לפי המסקנא וזה פשוט וכן נראה מאותה תשובה שהביא הרב רבינו ב"י ז"ל בשם הרשב"א ז"ל שנשאל על אחד שמכר קרקע לחבירו ובאו שנים ואמרו שתנאי היה בעת המכירה בקנין שלם יחזיר לו המעות מכאן ועד שלשים יום שיהיה המקח בטל. והלוה מביא שמכרו בלא תנאי שאין בזה דמיון להא דאמרינן בכתובות פרק האשה אין נאמנים ולא מגבינן ביה דתרי ותרי נינהו ואוקי ממונא בחזק' מאריה דשאני הכא דלדברי כולם לוקח זה כדין ירד לכרמו שהחזיק בו כמו שכתוב בשטר המכירה אלא שזה מביא עדי' שיש לו להסתלק מחמת תנאי וזה מביא עדים שמכרה לחלוטין הרי קרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשיו בידו ואין אומרים בזה אוקי ממונא בחזקת מאריה קמא כמו שאמרו בבבא מציעא פרק השואל במוכר שפחה וילדה עכ"ד עי"ש הרי בפירוש אנו לומדים מדברי הרב שהביא רבינו ז"ל דלא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי שטר המכירה בחזקתיה ואפילו להוציא משמעון דלא אזלינן בתר חזקת השטר אלא בתר חזקת הממון והמוציא מחבירו עליו להביא הראי' דהא התם בההיא כרם אלולי שהביא ראיה הרשב"א ז"ל שהלוקח נקרא מוחזק היינו מוציאין הכרם מידו אעפ"י שיש שם שטר הכרם וקנייא גמורה בכסף ושטר וחזקה ואע"פי שדברי הרשב"א ז"ל אינם כ"כ מוסכמים עכ"ז לנ"ד לא פליגי

הן אמת דיש עדיין מקום לבעל דין לחלוק מההיא דכתוב הרש"בא ז"ל סי' תתקנ"ה במי שעשה שובר לחבירו ונמצא טעות בחשבונו דאין השובר מועיל כלום ואפי' קנו מידו וכו' וכן הדין בקהל שעשו שובר ליחיד מן המס אבל כופר ואומ' בבירור שפרע הכל נאמן מפני שהשובר בידו וכיון שהמוקדמים הראשונים הודו לו שפרע הכל ועשו שובר אע"פי שהשניים מצאו טעות סופר אפשר פרע ליד הראשונים ושכחו מלכתוב תשלום פרעונו שהשובר מוכיח והשני' אינן יכולין לטעון בבירור ולפיכך הוא פטור עכ"ל עי"ש ממה שכתוב והשניים אינם יודעים בבירור ולפיכך הוא פטור מכלל דאם טענו בבירור שנאמנים אע"פי שהשובר כתוב בו שלא נשאר לו עליו כלום היה חייב לשלם אען ואומר דנראה לע"דה דלא נגע ולא פגע בנדון שלפנינו דהא התם כך הוא הענין שמדרך המס של הצבור הוא שכותבים פ' חייב ממס פ' סך כו"כ וכו' ושוב כותבים הסכום שנתן וכמדומה שהממונים שעשו לו השובר טעו בחשבון ועתה בצאת הפנקס של הקהל שנותנים הפרנסים היוצאים לנכסים מיציאה והכנסה נמצא כתוב בפנקס כפי מה שהיה חייב וכפי מה שנתן שהסך של החיוב הוא מוסיף על על מה שנתן ועתה נתברר הטעות לעין כל על זה כתוב שיכול לטעון שמאחר שיש בידו שובר מכל מה שחייב אף על פי שאנו רואין טעות החשבון שניכר לכל תלינן שאח"כ השלים מה שהיה חייב ושכחו הפרנסי' מלכתוב ולכן נשאר הטעות בס' לפנינו ולזה תלה הרב הטעם שפטור מפני שהשניים אינם יכולים להכחישו אבל אם היו יכולים