שתי הלחם פ
Shtei Ha-Lechem 80 · שתי הלחם · free full Hebrew text
Open in the reader →וכתיב ובפרישכם כפיכם כו' משא"כ בקה"ת דליכא מאן דסליק אדעתיה שיאסר בה אפי' עבר כל העבירות שבתורה במזיד ואח"כ חוזר למוטב אלא מיד שחוזר בו חוזר להכשירו וכמו שחוזר להיות כשר להעיד תיכף משקבל עליו תשובה כדאי' בח"מ סל"ד ואדרבה זכות הוא לו לסגל מצות להרבות רפואתו שיש עבירות קשות שאינן מתכפרין בזבח ומנחה אבל מתכפרין בתורה ע"כ אין משם ראיה לא להקל ולא להחמיר אמנם אין כל זה מועיל לאיש זה לקרבו בזרוע שהרי עכ"פ צריך לנטות עליו קו הדין למגדר מילתא לעשות כתורה וכמשפט ולא ידעתי מהו המונע משמוע צעקת החמס של הבע"ד גואל דם אחיו ומדוע לא יחתכו עליו הדין וינדוהו בפועל ולכפותו ולנגשו בכל מיני רדיפה כ"ז שלא יצא י"ח בדב' שבממון כשיש לו לשלם לא יהא אלא תביעת ממון בעלמא הלא נזקקין שם בעירם לתובע בדיני ישראל וכופין את המחייב בנידויים ושמתות ושמתות עד שיפרע כ"ש הכא דאיכא תרתי ממון ודמים והוצאת ש"ר. דאע"ג דקי"ל ביישו בדברים פטור מדין המשנה מ"מ הלכה רווחת בישראל שמנדין המבייש עד שיפייס למבוייש מתקנת הגאונים ותנן נמי התם אע"פי שנותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה ואי בר שמתא הוא אין ב"ד יכול לוותר לו שלא מדעת הנחבל ואפי' עשה תשוב' הוגנת כמ"ש בכ"מ הביאו הר"מ רבקש ז"ל בח"מ סוף סי' כ"ז ועוד שלא עשה תשובה הגונה ועודהו מחזיק בטומאתו לא כל שכן דנצינן ולייטינן ועבדינן הרדפה ואל"כ מה מה כח ב"ד יפה ועל מה זה לא יעשו משפט חרוץ בעושה רשעה למתחו על העמוד לרדותו במקל ורצועה ואפשר טעם הנמנעים הוא שיש לחוש שיחזור לסורו ויצא לתרבות רעה וכמ"ש הרב בט"ז ריש סי' של"ד ד דהיכא דאיכא למיחש חיישינן ולא סמכינן אדברי ההג"ה ה שם ואי משום הכי הא מחי לה מאה עוכלי בעוכלא הרב בחו"י בתשו' קמ"א עם שיש לדקדק קצת בדבריו אלא שאין פנאי וכנראה באותה תשובה שכתב אגב שטפיה שהנמכר לעקר הוא מומר כופר ביחוד ובבורא עולם דלפום ריהטיה לא דכיר מר מאי דפירש"י בהא בחומש ובגמרא גם בסוף התשובה שם בשעה אחרונה סותר דברי עצמו כי אחר שהשיב הרב על בט"ז לקיים דעת האגודה בהחלט חזר ואמר כלשון הזה ואין זר לומר שר' אחאי לא יפה עשה דלא עדיף מבן פרחיא והרי זה עולה כדעת הט"ז אשר כבר דחה בשתי ידים על כן אי אפשר על אופיה של מסקנתו ותכלית דעתו באותה תשובה עמקו מחשבותיו ז"ל (ויש להתרעם עליו ז"ל אותו התרעומת עצמו שנתרעם הרב הנזכ' במקום א' מספרו על על ה"ר יש"ר שאמר שלא יוודע לאדם באמת דעת המחברים ומה שבלבם מתוך הספרים) מ"מ לי אני בעניי נראין דבריו בכל מה שאמר הרב בחוי' בקיו' דעת האגודה שאם אתה אומ' כן לקתה מדת הדין ח"ו יצא משפט מעוקל ותפשה המספחת בעזיבת ביעור הרע והשאר המקולקל ועוד נ"ל שאף הרב ט"ז לא אמרה להלכה אלא במילי דרבנן כההיא דמהר"י מינץ שהיא עיקר ראייתו כנראה שם מלשונו ז"ל אלא שבסוף הסימן הנ"ל הוסיף שנית ידו והביא משם גדולים מהאחרונים ז"ל שמקילין אפילו לעוברי עברו' גדולות במקום שיש לחוש שיוסיפו בני עולה חטא על פשע והרי דבר זה נועל דלת בפני גודרי פרץ ומסקלי המכשולות ועכ"ז אין בי כח להציל העוכר הלז מיד התובעו טענת דמים דמעשים בכל יום באותה הק"ק שכופין בכל מיני כפיות על דררא דממונא ואין חוששין לכלום ומדוע יורע כחו של של זה גואל דם אחיו ע"כ פשוט מאד דהאי גברא בר נידוי ושמתא הוא כל זמן שלא יפייס לקרובי הנחבל במידי דמפייסי כאשר יושת עליו מב"ד ממוצע ואעפ"כ מדת חסידות היא שלא לנעול דלת בפני השבים והרי כבר אמרו