שתי הלחם עט

משלם והעיקר להוציא גזלה מתחת ידו ואם א"א להוציאה בפועל אנוס הוא אבל אם יש לו ואינו רוצה לשלם לנגזל פשיטא דאין בתשובתו כלום והרי הוא כטובל ושרץ בידו שעבירות שבין אדם לחבירו אין מתכפרין לו לו עד שירצה את חבירו במה שבידו לעשותו. אם בממון שנתחייב לו אם בבקשת מטו ומחילה כדבעי א"כ זה האיש העובר את כל אלה עשה וגם ותובעין ממנו ממון הגזלה שתחת ידו אם לא מחל לו הנגזל על זה קודם מיתתו ודאי שאין לו כפרה עד שישלם ליורשיו כדתנן בהגוזל ויבקש מחילה מן המת כדינו בשורה של עשרה ב"ח על קברו דוקא זולת אם מפני האונס יעשה כן ע"י שלוחו ויפייס ליורשי המת ומשפחתו אשר נגע בכבודם בכל כחו. כה משפטו בענין העבירות שבינו לחבירו וכל זמן שמתרשל בכך צריכא למימר דאין לו כפרה אפי' בתשובה שיעשה על מה שהכעיס בדברים שבינו למקום כ"ש בהיותו עומד בתשובה ומצואתו לא רוחץ כל עיקר כמו שבא בשאלה ואינו מקיים נדרו אשר נדר להי"ת הוכיח סופו על תחלתו שחרטתו ותשובתו קשת רמיה לצוד את הבריו' ואינה כלום כי אין התשובה תלויה בדבור בלבד אלא המעשה הוא העיקר לתקן בראשונה עצם המעוות בכל מה שבידו לתקנו ולהשליך הטרף מידו אח"כ לנקות נפשו מחלאתה ע"י סגופים ויסורי' וחבילות של מע"ט שאם כה יעשה הרי נחשב צדיק גמור למפרע משעה שנדבו לבו לעזוב דרכו הרשעה וללכת בדרכי יושר כדמוכח מהא דלעיל וקי"ל בנושא נשים בעבירה נודר ועובד יורד ומגרש דההסכמ' המוחלטת והקבלה בלב נחשבת למעשה כשיקיים נדרו אח"כ בעת וזמן אשר יוכשר משא"כ בהולך בחושך שובב בדרך לבו לא די שלא נחשב לו נדרו ושאלת מחילתו לכלום אלא שהוסיף חטא על פשע להכפיל עונו והרי הוא טמא כשהיה עוד טומאתו בו ומה זו שאלה איני יודע מה טיבה, ולא ידעתי מה חשב אותו חכם שאמר שיכולין לקרותו לתורה ולצרפו לכל דבר שבקדושה כי בענ' תשוב' יקרא לדעתו ע"פ מ"ש בעלי הש"ע ס' קכ"ח כנז' בשאלה שאינני יודע מה ענינו לכאן ששם מדבר מב"ת גמור משא"כ בנ"ד כמבואר בשאלה ואם בשביל המחילה שביקש בבה"כ כדברי העד המעיד ( אפילו נימא דסגי בעד א' כמו באיסורין דעלמא) הלזה יקרא תשובה להפיק רצון מה' על כל אשר עשה והיותר פלא על אותו חכם עד שיעשה את שאינו ישנו להתירו בקה"ת ולהכשירו לבוא בקהל ה' להצטרף לדבר שבקדושה מחמת היותו ב"ת הלא טוב שיתירנו ויכשירנו בלא"ה ה שהרי כבר הדין פשוט שהעבריין אע"פ שהוא חייב נדוי כל זמן שלא נתנדה בפירוש הרי הוא נמנה לעשרה ולכל דבר שבקדושה כמבואר בי"ד סשל"ד ואח"כ סנ"ה וכ"ש שהוא מותר בקה"ת דקילא מצירוף עשרה לדבר שבקדושה שהרי אפי' אשה וקטן עולין למנין שבעה ואין מצטרפין לעשרה ואפי' המנודה עצמו מותר בדברי תורה כמבואר בה' נדוי אלא שבודאי אינו קורא בתורה בצבור מ"מ כשעדיין לא נתנדה לא ידענא היכא רמיזא שלא יקרא בתורה ולאו ק"ו הוא מצירוף לעשרה כנז' ואע"ג דסברא היא דהא כתיב ולרשע אמר אלקי' מה לך לספר חוקי כמ"ש אבא מארי הגז"ל בתשובת י"ג מספרו (וכ"כ עוד ביותר ביאור בסי' ל"ח מספרו וגם זולתו מהאחרוני' ז"ל בתשובותיהם כך כתבו מ"מ לא דמי נמי לנ"ד עיין ותדע). איהו נמי לא אמרה אלא במי שהמיר דתו ועודנו לא ישוב מע"א משא"כ בנ"ד שחזר קצת למוטב אלא שלא השלים כפרתו ולא נזכר בשאלה שנדוהו בפירוש מאין הרגלים לאוסרו בקה"ת כל שלא נידוהו ולא דמי לנ"כ דאפי' עבד תשובה איכא לספוקי משום דהיה ליה פסולו בגופו כשעבד ורצח שהן דברים המעכבים בנ"כ (אפי' בשוגג למאן דאמר) דכתיב אך לא יעלו בהני במות