שתי הלחם ז

אברהם בעא רחמי והוה זקנה שנאמר ואברהם זקן עד יעקב לא הוה חולשא אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח אתא אלישע בעא רחמי ואתפח שנ' ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו מכלל דחלה חולי

אחריתי

" (ושם ת"ר שלשה חלאים חלה אלישע אחד על שדחפו לגחזי בשתי ידים ואחד על שגירה את הדובים בתינוקו ואחד שמת בו שנא' אלישע חלה את חוליו אשר ימו' בו עכ לה) שלרוב תועלת הנמצ' בו חזר ונשנה בפ"חלק עי"ש (וצל"ע וליישב האי דת"ר הכא עם מה דמתנו לן בתשיעי דסוטה ובזוהר ח"ב דרכ"ד עיין עליו דאין כאן מקומו)

ובבראשית רבא פ"ס"ח מצינו תוספת ברכה על שמועה נאה זו דגם כן יצחק חידש יסורין ואמר לפניו יתברך רבש"ע אדם מת בלא יסורין. מדת הדין מתוחה נגדו ומתוך שאת' מביא עליו יסורין אין מד"הד מתוחה כנגדו א"ל הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל מתחלת הספ' ועד כאן אין כתיב יסורין וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורין שנאמ' ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו וגו' יעקב כדאמרן חזקיה חידש עמידת חולי א"ל רבש"ע ע העמדת אותו עד יום מותו אינו עושה תשובה אבל מתוך שהוא חולה ועומד חולה ועומ' הוא עושה תשובה שלמה א"ל הקב"ה חייך דבר טוב שאלת וכו' הדא הוא דכתיב מכתב לחזקיהו מ"י בחלותו ויחי מחליו עכ"ל עי"ש

והנה כשם שמצוה עלינו למסבר קראי חובה עלינו למסמך דברי רבותינו בקראי כדי שתאלמנה שפתי שקר אלו המספרים אחר שיחתן של ת"ח דהיא באמת מגופי תורה למי שבקי בהם ובדבריהם הנאמרים באמרי' קצרים אשר כל אמירה ודיבור אשר יצא מפיהם ומפי כתבם בדיבור א' כוללין כמה וכמה דברים שאין סתרן כגלויין וכשם שבאמת אחת דבר אלהים שתים שהן הרבה זו שמענו עשרת הדברי' שנשבו בסיני כך כל דברי רז"ל הם כפטיש יפוצץ סלע בתוכם ה' מגדים ורמזים נסתרין הם מודיעים לבקיאים ויודעין כי אפי' שיחה קלה שלהם צריכה תלמוד ומכ"ש כל דיבור ודיבור שהעלו אותו על הספר ובדיו שמענה ואתה דע דע לך והזהר מגחלתן וכו'

הנה שמעתי דבת רבי' מסתפקים במאמרים אל שהזכרתי מנא להו לרבנן הא דאברהם יצחק ויעקב שחידשו דברים אלו בעולם וקרא כתיב אין כל חדש תחת השמש והם לא ידעו דודאי כל אותם שהם תחת השמש לא יכולין לחדש דבר מעתה אמנם אברהם ויוצאי חלציו יצחק ויעקב לכל אחד בדורו הדומה להם שהגביהו הי"ת למעלה מהרקיע כמ"ד הבט נא השמימה שכל המזלו' שתתי תחת רגליך כדכתי' כל שתה תחת רגליו הם ודאי היו מחדשים דברים שהיו בדעתו של מקום מתחלת הבריאה אך ורק רצה הקב"ה לזכות בהם למי שהיה יודע בו ית שראוי להיות זוכה ע"י מעשיו לאותו דבר כמ"ש ש ראויה היתה פ' ואתה תחזה וכו' וכן פ'. אלא שיתרו זכה בשלו ובנות צלפחד בפרשת נחלות ודומה לזה ענין יצירת הולד ערל והצטרכות המילה שזכה בה אברהם לתיקון גמר היצירה כמ"ש במקומו שלעיני בשר אותו הדור ואותם שקדמו לו הוא נראה להם כדבר חדש ואין זה חדש לפניו ית' כי הכל מעותד לפניו לשעתו וזמנו הראוי לו דוק והארך

ולמצוא דברי חפץ רמז לכל א מאותם אבות ראשונים שכל א' חידש אותו דבר שייחסו לכבודם יגעתי ומצאתי דברים המתיישבים על לב מי שיש לו לב להבין וזה יצא ראשונה על הזקנה שאמרו שאברהם חידש וביקש עליה נראה שרז"ל מלבד המקובל אצלם איש מפי