שתי הלחם עח

אדוני מוכרחני לצאת חוץ מגדרי לעשות כרצונו רצוני ואומר עם קנ"י קן קולמסא הנראה בעיני לא כגוזר ומורה אלא כדן לפני רבותיו הלא הם יורוני ודבר מה יראוני אשתה בצמא דבריהם ואשכח ריש ואני אחריש מעתה ריש מלין אומר בלי שאטריח עצמי ברשימת מ"מ בדברים נודעים ולא אאריך במה שאינו צריך לפי תואר הנושא

תשובה קטיר קחזינא הכא,. האי דישנא להאי פרדשנא אשתני דינא יש קונה עולמו בשעה א' בכדי גמיעה ומלחך פינכא מי שמע כזאת מי ראה כאלה קשות לא זורו ולא חובשו ולא רוככה מי אלה כעב תעופינה וכענן מוחה פשעים עצמו ספו תמו כרגע זדונו' נהפכו לזכיות והקללה לברכה מימי לא ראיתי בספרי המחברים רופאי נכפש תרופה קלה כיוצא בזו כל השומע יצחק ומיחזי כי חונא ותמה על עצמך מי שעבר על כל העבירות החמורות אם יש בתשובה הגדולה שבגדולות כדי להעלות ארוכה להשלים הכפרה זה לא עלה על הדעת מעולם והא ודאי בורכא אלא אם עשה כל האפשרי בחק האנושי בתיקון המעוות בכל פרטיו וקבל וסבל כל עינוי יסורין קשים ומרים שבעולם די בהם לתלות ומיתה ממרקת כמבואר בשילהי יומא ודבר זה פשוט לתשב"ר והרוצה לידע תשובתו של של זה בביאור יעמוד עמ"ש הגאון מוהרי"ט ז"ל בשניות סי' ח' מחלק א"ח שסידר לעבריין כיוצא בזה תשובה נצרכת וביאר בשלמות היאך דינו ובמה תיקונו ע"ש שהעמיק הרחיב וכלל תשובתו בשלשה דברי' של שלשה שלשה שהן תשע ושב ורפא לו אם כה יעשה ולא יכביד לבו עיניו לא ישע ואולם בנ"ד אפי' עשה כל המעשי' הללו והקריב כל אילי נביות וגם מת בתשובה גמורה עדיין לא עלתה לו כפרה בשלמות מאחר שלא קיים השבת הגזילה דממונא לית ליה תקנתא עד דמהדר למריה אם לא מחל לו הנגזל ואע"ג דכתב שם מוהרי"ט דתשוב' מועלת אפי' לבא על א"א והוליד ממנה ממזר אע"פ ששנינו שהוא מעוות שלא יוכל לתקון דבריו ז"ל נכונים בלי פקפוק שבודאי אם עושה כל טצדקי דאפשר ליה למיעבד פשיטא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה כמ"ש רז"ל בכמה מקומות באופנים ודרכים שונים עד שא"צ לטרוח בזכרונם גם מלכי ישראל יוכיחו שאע"פי שחטאו והחטיאו מאד לא ננעל הפרגוד בפניהם ואלמלא באו לשוב נתקבלו ואפי' בירבעם שהוא המקולקל שבכולן שהתחיל בעבירה וכולן נתלין בו ארז"ל שתפסו הקב"ה וא"ל חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע ואף ג' מלכים וד' הדיוטות אם היו חוזרין בהם היתה תשובה מועלת להם ( אלא דקשה מנשה מ"מ הא לא קאי במסקנ' דמסיק תלמודא האומר מנשה א"ל חלק לעוה"ב מרפה ידיהם של ב"ת) וזה פשוט אין מן הצורך להאריך בו ויש עדים רבי' על זה במקרא וגמרא וכן אני אומר גם בגזל שאם אי אפשר לו לשלם שאין לו והבטיח להשיב לנגזל כשתשיג ידו ונתחייב בשטר לפרוע ופייס לחבירו הרי עשה מה שביכולתו ואל חנון ורחום הוא ית' ונחם על הרעה וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וכן יש להוכיח עוד מאותה שאמרו ע"מ שאני צדיק גמור אע"פ שהיה רשע גמור כל ימיו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו ומדפסיק ותני אע"פ שהוא רשע גמור ולא מפליג משמע אף שגנב וגזל ועבר כל העביר' שבתורה מיד שמהרהר בלבו לשוב הרי דינו כצדיק גמור ומי לא עסקינן דלית ליה לשלומי ואפ"ה הוי צדיק משעה שהסכי' לעשות תשובה שלימ' וגמר בדעתו לפרוע ולצאת ידי חובתו ככל אשר תמצא ידו דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה,. ואם אח"כ נאנס ולא עשאה מעלין עליו כאלו עשאה מ"מ אין הדברים אמורים אלא בעושה המוטל עליו והאפשרי בחקו להשלים חוקו בתשובתו לעשותה