שתי הלחם עז

בקודש דאי' שם דף כ"ו וכן הגנבים שהחזירו את הכלים נאמנים לומר לא נגענום ושם משני שעשה תשובה ומדתלי בזה נראה דאינו חייב בכבוד אביו אלא היכא דמאמינים לו שעשה תשובה ונאמין אבל כגון האפיקורוס דאין אנו מאמיני' לו בתשובתו פשיטא דאין חייב בכבודו וכאן דאין בנו חייב בכבודו ונעשה שליח לקלל פשיטא דאין לאחר להחזיק ידי עוברי עברה לכבד רשע כזה ומה שאנו מקבלין מומרין בתשוב' ומחזיקים אותם לכשרים אחר עשייתן תשובה זהו דווקא אחר שעשו תשובה כמו שהוזכר ברוקח תשובת הגדר והמשקל והובא' והכתוב אחרי שהכתוב הוא שיסבול החייב במיתה יסורים קשים כמיתה אשר כבר לא השיג אורחת חיים ביסורים הקשים אשר קבל על עצמו ואח"כ חיה יחיה אבל זה החוטא תשובתו רמיה הוא מודה ואינו עוזב מעשים הרעים עדיין מגלח זקנו ואינו מבקש מחילה. לא מן החיים ולא מן המת כאשר עשה יהודה בן טבאי הבזה יכופר עון המעוות אשר א"א לתקן ומה גם שבעל תשובה בעצמו צריך להיות בהכנעה ולהתרחק מן הכבוד כאשר נזכר במשנה דמכות רוצח שגלה לעיר מקלטו ובאין בני עירו לכבדו יאמר רוצח אני ושם בשוגג מועיל אם יאמרו אעפ"כ אבל במזיד חלילה לו לקבל הכבוד ומכ"ש חוטא כזה הנואף. שעבר על כל עשרת הדברות אשר בכללם כל מצות התורה ואיך יוכל לישא פניו להחזיק ס"ת כל נדרי ואין חטאתו לנגדו תמיד לומר הלא אני עברתי על כל התורה ואיך אני כדאי להחזיק בידי התורה הקדושה וטוב לו אם יקבל עליו יסורים קשים עד שניכר שאין זה רמיה ואז אפשר שהשם ברחמיו יסיר עונו וחטאתו יכפר כ"ד הכותב בנחיצה היום יום א למ"ד תשרי תצ"ב לפ"ק פה בערלין הקטן מרדכי מלישא

ונאם הקטן שמואל זנוויל במוהר"ר בענדיט מהאלברשטאט

מ"ש האב"ד הישראלי ה"ה גר ישראל ה"ב הגדול גאון יעקב נו"ו בן לאותו צדיק הגאון המפורפס מוחר"ר צב"י אשכנזי זלה"ה

שאלה אדם שגנב ממון ונפש מישראל ונאף אשת רעהו ועבד ע"א והוציא ש"ר על משפח' כשרה מה דינו ורב וחכם א' מתירו לבוא בקהל רב לצרפו לכל דבר שבקדוש' ולקרותו לס"ת לפי שהועד עליו שעשה וקיים התשובה המסודר' לו מרב א' שבה מבואר שהטיל עליו לבקש מחילה בבה"כ מה' ומישראל ושיגדל זקנו על זמן מה וישב במקום שפל בבה"כ לכן דעת החכם להכשירו ע"פ מ"ש בש"ע בא"ח סקכ"ח סעיף ל"ה ול"ז והכה אחי הנגזל בא לכאן וצועק חמס כנגד אנשי הק"ק ק שלא יקראו אותו לתורה ולא יצרפוהו עמהם להיותו גואל דם אחיו המת בדאבון נפשו אי לו על אשתו ואי לו על הגזל והחמס הנעשה לו ועדיין לא השיב הגזילה ולא ביקש מחילה למת ולקרובים כראוי זהו תורף המכוון בקצרה בלי שמירת הלשון ושאל השואל אחוה דעי אף אני ועם היות הדברים פשוטים אינם צריכים לי ולמטלעתי ומיעוט ערכי ידעתי גם ידעתי מה גם באתרא דמרא תלא זיינא אית דינא ואית דיינא יש אלהים מומחים שופטים ושוטרים עיר מלאה חכמים וסופרים זקן ויושב בישיבה ודאי שתיקתי יפה מדבורי כי מה מכי יהלוך ואנה אני בא לעמוד במקום גדולים חקרי לב במקום שבעלי תשובה עומדים חלילה לי מרשע חף אנכי מפשע חשוך מזדים רק להיות שאין מסרבין לגדול המפצר בי כו' אשר לרוב ענוותנות ואשתרבובי אשתרביב כסא כבודו ונחית להכא למטה מעשרה והרגיזני להעלות אותי מעומק שפלותי לנערני מעפר להושיבי עם נדיבי עם אלקי יעקב אשר עליהם המשרה. להיו' סניף לאריות לאפושי גברא וכשומר מצות