שתי הלחם עד

רוצח או מומר אם עשה תשובה דישא את כפיו ועל חוטא כזה יש להקל כדי שלא יתבטל ממצוה שהיא חובת גברא המוטלת עליו ולא יוסיף על חטאתו פשע אמנם לרשע נואף גזלן כזה שאנו דנין עליו דעינינו הרואות שעדיין לא קיים עיקר התשובה שסידרו לו לא עם אלקים ולא עם אנשים וגזלת העני בביתו א"כ מאן לימא לן דאנשי הקהל שעומד בו גואל הדם מחוייבים לקרות אותו לתורה שאינו מקיימה בפרט שאפילו אצל הכהן רוצח ומומר שעשה תשובה תברא בצידה סמוך ונראה די"א שלא ישא את כפיו א"כ הכא כל זמן שהרשע הנזכר לא יקיים תביעת הזקן ככל הנזכר שהוא גואל הדם ולו משפט הגאולה דאפי' אם אינו רוצה למחול לו הרשות בידו דאין לך שום רע גדול מזה שהסית והדיח את אשת אחיו שהיא גם היא קרובה להם והנואף הוציאה לתרבות רעה דודאי צריך להחמיר עליו ואין זה נקרא נועל דלת בפני בעלי תשובה כי אדרבה המיקל פותח את הדרך לפני עוברי עבירה ומה יאמרו הגוים דבתשובה כל דהיא יכופרו עבירו' חמורות כאלה ולכן דעת המקנ' לאלהיו מזכה לכל דבריו לתביעת הזקן ומחייב לכל דבר לרשע הנ"ל

לכן הסכמנו לשאול את פי רבותינו שבשאר גלילות הגולה כדי שהם יורו לנו כדת מה לעשות לקרב או לרחק על פי רוב דעות חכמי רבני שאר קהלות שבגולה דעל פי רובם יקום דבר המשפט ולא זולת כאשר צותה תורה אחרי רבים להטות היום יום ששי לסדר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו שנת ועבדו אותו בתמים לפ"ק

תשובה כיון דאמרו רבנן מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא אף אנו נומר להפקת רצון מעל' הרב הכולל גאון הדור נר"ו מלתא דאתי' מסברא בדרך קצרה נביא עליו ראייה מן התורה כבר נתבאר בטי"ד סי' של"ד דהעובר על דבר איסור מנדין אותו מיד ושם בש"ע בהגהה וז"ל ומנדין למי שהוא חייב נדוי ואפי' יש לחוש שעי"כ יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך עכ"ל וכ"ש הרשע הנ"ל שהגדיל לעשות כמה עבירות דאית בהו חיוב מיתה שחייבים לנדותו והוא יבדל מקהל הגולה וראוי להלקותו ולהענישו בכל מה שיוכלו וא"כ איך יוכלו לפטרו מכמה נדויין ולקרותו לס"ת עד שיקבל עליו את הדין העונשים חמורים והרי נתבאר בטח"מ ש"ע סימן ת"ב סעיף ל'א בהגהה וז"ל המדבר רע על שוכני עפר צריך לקבל עליו תענית ותשובה ועונש ממון כפי ראות ב"ד עכ"ל וא"כ מה נומר ברשע הזה שהיה גונב ממון וגונב אשה מתחת בעלה גנוב רצוח ונאוף וקשור לבעל הרי כתוב נואף אשה חסר לב וגו' נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה ומה תשובתו היא זו שאמר חטאתי בפני עשרה הרי כל חייבי מיתות ב"ד מתודים ואע"פי כן מקיימים בהם מיתה הראויה להם ומי שמיקל ומתיר לכהן שהרג את הנפש ולכהן מומר לישא את כפיו אינו אלא כשעשה תשובה כראוי וכמ"ש בש"ע א"ח סי' קכ"ח בהגהה ז"ל וי"א דאם עשה תשובה נושא ויש להקל על בעלי תשובה כדי שלא תנעול דלת בפניהם עכ"ל ומה זו תשובה אם עומד במרדו ואינו מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו וכמ"ש בהלכות יה"כ ואפילו אם היה עושה כך הרי אין לו תקנה עד שיוציא גזלו מתחת ידו' ואם מת הנגזל יחזיר ליורשיו ואם אין לו לשלם כל אשר גזל דאנוס הוא אחר שיתן כל נכסיו ליורשו הנגזל צריך לבקש מהם מחילה על השאר שהרי אפילו מי שפרע כל דמי החבלה תנן בהחובל אע"פי שהוא נותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה וא"כ אפילו עבד תשובה מעלייתא בתעניות ובסיגופים וגדל