שתי הלחם ע

יצאו מפי זקנים ישינים ונוחים בג"ע מלאות כל פרי מגדים ושם ראיתי שתי תשובו' דסתרא חדא לחברתא בענין מי שנשבע שלא יקדש אשה ונשאל על שבועתו והתירו לו דה"ה מהר"א אליגר"י ז"ל הורה שהוא מותר וה"ה המחבר סתר את כל דבריו ושפך חמתו על המתירין בטענה רעועה שהובררה ורואה אני את דברי אלו ואלו דברי אלקים חיים שצ"ל בהם ובמוהר"ר צבי מ"א ובכרם שלמה י"ב שהאירה ארץ מכבודם ואינם מאירים כעת בביתי אם יגזור הי"ת בחיים אני משתדל בקנייתם ובבואם לידי אראה להתיישב עוד בדבר אמנם עתה לנחיצת השעה קצרה היריעה ואין להוסיף על השמועה וה' יהיה לנו לישועה נס'ו: שאלה כט

נשאלתי מאחד מהעניינים לבאר מ"ש רש"י ז"ל במסכת שבת דק"ג סע"ב מכאן רמז לניסוך המים מן התורה בלומר מ"ם דונםכיהם דריש ליה בפתוחה דפתוח ונעשה סתום כשר. ומדפתוח ונעשה סתום כשר ה"ה נמי סתום ועשאו פתוח כגון שם משמעון וכשר להתקיים במקום שם עי"ש דעכ"ל

ובאמת צריך להבין מאי קאמר ולכאורה אמרתי לו דכך למדתי ולמדוני רבותי דקשיא ליה לרש"י ז"ל מאי ראיה מייתי דאטו משום רמז שרמז לנו נסוך המים במ"ם סתומה נכשיר פתוח ונעשה סתום ובפרט דאנא אימא שאני ה"מ דגופא דמ"ם בסוף תיבה וסתומה דרכה להיות אלא שנרמז לנו ברמז ניסוך המים ולזה כתב רש"י ז"ל מ"ם דונסכיהם קא דריש וכו' כוונתו לפי שבפי' בחומש הפקודים בפ' פנחס במוסף הצום כתב ונסכיהם מוסב על המוספים הכתובים ועל תעשו והוא לשון צווי וכו' עי"ש ובמוסף החג ביום שני כתב בשני נאמר ונסכיהם על שני תמידי היום ולא שינה הלשון אלא לידרש וכו' עי"ש ומתוך לשונו נראה בהדיא שהוא דוחק גדול לומר דונסכיהם היינו על שני תמידי היום ולא קאמר הכי בשאר הימים וזה הוא שכתב ולא שינה הלשון אלא לידרש כלומר כל גופו של מקרא לא בא אלא לידרש ולכן כאן בגמ' כתב מ"ם דונסכיהם קא דריש כלומר שאין לה מובן בלי דרוש זה דאי הוה לה מובן בלי דרשה זו ודאי דלא היינו יכולים ללמוד דפתוח ונעשה סתום כשר דהא לגופיה איצטריך אבל מאחר דאין לה מובן בלתי דרשא א"כ ילפינן שפיר דפתוח ונעשה סתום כשר דוק והבן כי נכון הוא

אגב זכרתי מ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה בענין גט שכתוב שמואל באל"ף כאחד כזה אל אם כשר והשיב דכשר ע"ש ראיותיו ובכלל דבריו כתב פסק דין ולא כן לענין ס"ת עי"ש ומוכח משם דיכול לתקנו ולא קרי שם כיון דכתוב כן נקרא כמו נוטריקון וכיוצא וראיתי לא"א ה"ה בעל עץ החיים בהקדמתו לסדר מועד דנשאל אם היה כתוב שם אל בניקוד ציר"י י שהוא קדש ונקד תחתיו נקודה אחרת ועשה את הקדש חול מי הוי כמוחק את ה' ולענין שבת מה דינו וכתב דאפשר דמאחר שלא עשה מעשה בגוף האותיות לאו מילתא היא עי"ש דכ"א א ע"א ואני בעניי שמעתי וראיתי ונסתפקתי הפכא דהיינו שמחק נקודה התחתונה של הסגו"ל ועשה מחול קדש מה דינו לענין שבת והוכחתי דבתר כוונת העושה אזלינן. ואם מחק זה היה לתקן את שם האל שהיה מן הצורך להיות שם קדש ולא חול א"כ הרי זה ודאי ע"י מחק אותה נקודה הוי כאלו כתב שם אל במילואו וכן נמי נימא הפכא בנדון א"א ז"ל דאם ניקוד זה שעשה היה לצורך מקומו