שתי הלחם סט

לגרשה ושלא לישא א"א כ"א ברצונה וברשות ב"ד דכפי נוסחא זו בתרייתא פשיטא לי שתלו דבר הנישואין ברשות ב"ד ואין לומר דאימא תרווייהו בעינן רשות עצמה ורשות ב"ד דזה אינו דהגע עצמך שאירע איזה תקלה שראו ב"ד שיגרשנה איך יעלה בדעת שתקנו לישבע לעבור על ד"ת ושלא יגרשנה כ"א ברצונה זה ודאי אינו ואו או קתני או רשות ב"ד או רשותה וז"ל מוהריב"ל לכתב סי"ר"ב דמהיכא תיתי למימר דתרתי בעינן וכו' עי"ש ולכאורה דברי הרב הם תמוהים הרבה שאיך כתב הדבר בפשיטות דאיך תסיק אדעתין דתרתי בעינן דהרי במחלוק' היא שנויה בסנהדרין פ"ד מיתות ת"ר איש אשר יקלל אביו ואמו אין לי אלא אביו קלל אמו קלל דברי רבי יאשיה רבי נתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע כל א' וא' בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב יחדיו ולימים חלפו נתתי לבי במ"ש רש"י ז"ל שם אין לי אלא אביו ואמו כאחד דאיכא למידק מה חידש לנו בזה. ועוד דלא הוה ליה למיכתב כאחד אלא שניהם אבל א' מהם לא ואמרתי דאולי כיון רש"י ז"ל לומר דלרבי יאשיה דס"ל שהוי"ו עושה יחדיו כמו שבכלאים כך בכל מקום דכתיב ביה וי"ו מצריכין שיהיו שניהם יחד דהיינו שיאמר ביחד אביו ואמו יקוללו ואינו די במה שיקלל שניה' כל או"א בפני עצמו ולזה כיון רש"י ז"ל במה שכתב כא וכפי זה למדנו שמי שאמר ע"מ שאתראה בפני פו"פ צריך שיתראה בפני שניה' כא' והגם שנדחה זה ונומר שלא כיון רש"י לכך מ"מ למדנו מכאן שהדבר תלוי במחלוקת אם נצריך שניהם או אחד מהם וא"כ איך כתב מוהריב"ל ז"ל דמהיכא תיתי למימר דתרתי בעינן וכדי להמליץ בעדו כי שר וגדול היה בישראל אפשר לומר דלישנא דקרא לחוד ולישנא דאינשי לחוד ושוב מצאתי ראיתי למוהרשד"ם ז"ל באה"ע סי' מ"ח שהביא ופירש ג"כ סוגיא זו ונשא ונתן בה בלשון אחר של רש"י ז"ל: ויש לי דרך אחרת הלא הוא כתוב בתשובה א' ואין הפנאי מסכים להעתיק הדבר מנייר לנייר כי שם שם ביארתי מ"ש הב"י בי"ד סי' ר"י בשם תשובת הרשב"א ז"ל על מי שהשביע את בנו שלא ילוה לאחרים אם לא ברשות ראובן ושמעון ומת א' מהם דמותר להלוות ברשות האחד דכל מקום שנאמר פו"פ משמע אפילו אחד עד שיפרט לך שניהם כאחד וכ"כ מוהריב"ל בח"ג סי' ס"ח אמנם מהרשד"ם בסי' הנז' כתב דבלשון בני אדם אין אומרין או או קתני אלא וי"ו קושרת ועם מה דאשכחנא בא"ה סי' קמ"ג ס"ז דאם א"ל ע"מ שתתני לי ר"ז מכאן ועד שלשים יום אפי' לא נתנם לו עד יום שלשים בסופו מגורשת ואע"ג דבלשון בני אדם עד הוא ולא עד בכלל נ"ל דשאני הכא דאמר בוא"ו ל"י נמצא דכלל הל"י כולם א"נ והוא הנכון דכיון דהכא היה מעש' דנתן הגט כל מה דמצינן לפרש דיהיה המעשה קיים מפרשינן ודוק וכבר ידעת דכשיש הכרח לפרש או עד בכלל או עד שלא בכלל מפרשינן וכמו כן ודאי צ"ל ענין זה אך פה די במה שכתבנו כי אין הפנאי לפני לכפול הדברים

וטרם. אני אכלה לדבר צריך אני להודיע לדברים שבאו בסוף השאלה אם הבעל נאמן לומר שכבר התירו לו דנראה ודאי דלמה שנוגע לבין קונו בודאי נאמן וכמ"ש הפוסקים ומכ"ש שאומר ששלשה מב"ד התירו השבועה ולכן אין בידינו להענישו בענין השבוע אעפ"י שהב"ד שהתירו לו ראוים לעונש וכו' עיין בהם ועכ"ז לענין מה שכתבנו שהוא מחוייב לעשות כמשפט שאר הנשים הנושאין על נשותיהן בהא ודאי לפע"ד אינו נאמן וצריך שיברר שלא הפיל דבר ממ"ש הריב"ש ז"ל ובזה יתפקד לשלום בבני חיי ומזוני וברוך יהיה מפי המבורך ברוך הוא וב"ש: (בשעת הדפסה הגיע ובא לידי ספר מגיד מראשית ח"א מתשובו' חדשות