שתי הלחם ו

מדרגת הצרה כדי להציל אח"כ רק רק דה"ית רחם עליו והקדים לו ההצלה כמ"ש

וזה אפשר לומר שסיים המזמור מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה' שר"ל שמי שאינו חכם יבין הדברים כפשטן שלא יודו לה' אלא אם יעברו עליו הסכנות הכתובות במקראות אמנם מי שהוא חכם ויודע להבין מ"ש והכרחנו מכח השתי חלוקות שאינו מוכרח שיבא לידי כך אלא אדרבה יבין חסדי ה' שהקל מעליו זעמו שלא הביע לידי כך שמטבע הנהוג בכל דבר א' מאלו לעבור על הסכנות הכתובו' ואם לא עברו עליו הן הן גדלותיו וחסדיוית כפילות ומכופלות וראוי לו להודות שיר כפול ומכופל על החסדים שגמל לו הי"ת ולא לו לבדו היה הגמול הזה רק רבים אשר אתו נשתתפו בזה אשר גמלו ה' כי כבר נודע גודל חסדיו ית' שתמיד הוא מטה כלפי החסד וקודם שיגמר דינו של אדם אחד להתחייב בו דן אותו לא לפי מעשיו לבד א' לפי הצער שיגיע תחלה לבניו ובני ביתו אם ראוים לכך אם לאו. ואם מצאן ראוים דן אותו לפי הצער המגיע לכל בני משפחתו ואח"כ עם כל שכניו ואח"כ עם כל בני המדינה ואח"כ בכללות כל העולם ואם בכל כלל ופרט מהנזכרים נמצאו חייבים באותו צער אשר יגיע להם או עונש במית' אותו המסוכן שנכנס לקולר אזי ימות או יענש כפי המשפט צדק שנתחייב בו. אמנם אם איזה פרט מהנזכרים אינו ראוי לקבל אותו צער בזכותו של אותו פרטי ניצול אף על פי שהוא מצד עצמו נתחייב בדין והקדמה זו במקו' אחר עשיתי לה סמוכות במ"ש רז"ל מת א' מהחבורה תדאג כל החבורה מטעם שהם ג"כ באו לדין ונתעורר עליה נמצאו חייבין ולפיכך אמרו ת"ח שמת הכל קרוביו לפי שמצטערים במיתתו מטעם שהיה מבני חברתם והואיל ומת נמצא שהם נתחייבו בו

אי לזאת ע"פ הקדמ שכלית ואמתית זו הבנתי לפרש ברכת הגומל לחייבים טובו' שגמלני כל טוב דלפום ריהטא קשה מה לו לחולה זה או לזה שהיה בסכנת הים ובית האסורים להזכיר תואר זה שהקב"ה גומל לחייבים טובות

אמנם לפי האמור שאותו מסוכן כדי להנצל מסכנתו נידון בחברת אנשי ביתו. ומשפחתו ובני עירו ודרך כלל ישראל א"כ הרי זה צריך שיתן הודאה על חלקו ועל חלק השאר שהם היו נידונין עמו כי הרי זה אינו יודע באיזה זכות ניצול אם בזכות עצמו או זכות בניו ובני ביתו או זכות אנשי משפחתו וכיוצא ולפיכך הוא מחוייב לתאר את הי"ת בתואר נאה ויאה זה שהוא גומל תחלה לחייבים רבים טובות מרובו' כדי לגמול ליחיד זה הטוב' אשר גמלו דהרי בדרך משל זה המסוכן שמצד עצמו ומצד אנשי ביתו או משפחתו נמצ' הוא חייב לאותה סכנה והם לאותו צער לולי רחמיו ית אשר גמלם ברוב חסדיו לדון אותם עם השאר פרטים שהזכרנו הרי זה גם אנשי ביתו היו לוקים בצע' מחמת הסכנה שהיתה מגעת לו והיו נכוין בנחלתו אמנם מסיים בטובת עצמו והגמול שגמלו כל טוב עד"ש דאין החולה מתרפא עד שמוחלין לו כל עונותיו שנ' הסולח לכל עוניכי בתחלה ואח"כ הרופא לכל תחלואיכי וגו'

ומענין לענין באותו ענין איתא בפרק הפועלי' רז"ל שכל פעולתם אמת ודברי קבלתם האמת והצדק מצאנו ראינו דהם המודיעים ומגידים את ישראל מעשה אבות הראשונים שכל מגמתם היתה לעשות רצון קונם הן בדברים שיש בהם ישובו של עולם והן בדברי' הנוגעים לתשועת נפשם של של המתיישבים בו כדחזי ואתקיים במה שעד אברהם לא הוה זקנה וכל מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם הוה משתעי בהדי יצחק והכי אפכא עד דאתא