שתי הלחם סח

דעתו שאינו מקפיד על פ"ו על הסתם אמרינן דאדעתא דלבטל פ"ו לא נחית. אלא אדעתא שאם לא תהיה ראויה יפייסנה כדרך שמפייסין שאר בני אנשי אבל מה נעשה שרואה אני דכל הפוסקים האחרונים אשר מימיהם אנו שותים פה א' מחמירים ואין נותנין רשות להתיר כי אם מדעתא ורצונה עיין במוהריב"ל ומוהרא"נח ז"ל בסי' נ' דהחמיר הרבה וכמה רבוותא מהאחרונים ומוהרח"ש בסי' הנז"ל ושאר האחרונים שהרשמתי בלקט שלי על אה"ע מלבד אותם שכבר הרשמתי בלקט י"ד הלכות נדרים ושבועות ע"ע

לבד זה מצאתי שיש לבעל דין לחלוק ולמצוא פתח תקוה בנ"ד שכל הפוסקים יסכימו להתיר מאחר שזאת האשה כבר נתרצית שימתין לה שתי שנים ואם לא תלד שהיא מוחלת השבועה וישא עליה וכיון דאתית להכי בודאי אין הכוונה שאם לא תאבה האשה לתת לו רשות לשום אשה ושבכל אשה תמצא לה עילה א"כ לשוא שקד העני הבעל שהמתין לה לה ב"ש שאחר שעברו היא אומרת אשה בכל אלה לא מצאתי ראויה לך שתשאנה זה ודאי דאיהו אדעתא דהכי לא נחית ובודאי שלא היתה הפשרה על כך אלא כל שאמדן דעתא שאשה כיוצא בה היתה מתרצת. אמרינן שגם היא נתרצת ואין אנו מחוייבים לראות מה שאומרת עתה אלא נומר באומד מה שהיה בדעתה בשעה שויתרה לו השבועה ובודאי שאנו אומדין דעתא שאינה מקפדת אלא שלא יקח אשה שתמיד יקניטנה ויכעיסנה צרתה רק שייחד לה בית בפני עצמה ויקנה לה איזה תכשיט כפי ערכו ככל משפטי אנשים הנוהגים לישא אשה על נשותיהן ויש לנו לסמוך על דברי הריב"ש ז"ל בסי' צ"ט דכתב ומה יש להסתפק שהרי לא נתקיים התנאי דהא פייסה ולא נתפייסה וכו'. בהא יש לעיין שלפי התנאי שעשה שלא ישא א"א כ"א ברצונה כבר נראה שהיתה בדעתה ולפייסה שתתן לו רשות שישא אשה שכבר נראה מענין האשה הזאת שהיתה קלה בעיני' להתרצות בזה שכבר נשאת לו מתחלה בהיותו נשוי אשה אחרת ע"מ לשמשם וכו' א"כ כל שפייס אותה בדברים ובעניינים שאשה אחרת כמותה היתה מתרצת בכך כגון שיוסיף לה על כתובתה ויעשה לה יתרון כראוי ושלא יכניס צרתה לביתה וכו' ואם עדיין לא נתפייסה יש לומר שהוא אנוס דומיא דההיא דאמרינן בפרק כל הגט מי יהיב תרקבה דדינרי הא פייסה ולא נתפייסה וכו' עי"ש. ותידון מינה לפע"נד דאע"פי שלא גלתה דעתה ולא עשתה שום מעשה להורות שאינה מקפדת על הצרה כההיא דהריב"ש מ"מ כיון שנתפייסה ונתנה רשות שאם לא תתעבר בתוך ב"ש שהיא מתרצת שישא עליה א"כ אין לך גילוי דעת גדול יותר מזה שכבר נתרצית שישא עליה ומאחר שיש עתה רשות ממנה אמדינן דעתה שכל שאשה אחרת כמותה תהיה מתרצת אינו מחוייב לעשות יותר

ועוד אפשר למצוא פתח אחר בטוב טעם ודעת כדי שיהיה סניף להתר הנזכר כדי שלא יתבטל מפ"ו דהנה בכתובה כתוב לאמר ולא ישא עליה בחייה ושלא יגרשנה כ"א ברצונה וברשות ב"ד ויכולין אנו לומר דמאי דקאמר וברשות ב"ד מקרא נדרש לפניו ולפני פניו דברשות ב"ד קאי גם התנאי שלא ישא ושאם ב"ד יתירו לו לקיים מפ"ו שיהיה מותר ופלוגתא היא בשני בשבת נחלקו בה ר' חייא ור' יוסי ואפשר דבנ"ד כ"ע מודו שהרי בכתובות פ"ד דרש רבי אב"ע בכרם ביבנה הבנים ירשו והבנות יזונו מה הבנים וכו' גם בנ"ד אפשר שנלמוד ונומר שכמו דלענין גרושין נתן הרשות לב"ד ג"כ לענין הנישואין יהיה הדבר תלוי בב"ד שברצונם ג"כ תליא מלתא ומה גם שראיתי בנוסח כתובות אחרות דכתוב שלא