שתי הלחם סו

על תנאי זה שהרי כתב ה"ה בפ' הנז' לי ואפשר שדעת רבינו המחבר שאם השטר ביד המלוה וא"ל אם לא פרעתיך הנשאר ביום פ' תגבה כולו ומה שנתתי לך מחול וכו' עי"ש הן אמת שגם בזאת יש לדחות ולומר דשאני התם שנתן מקצת פרעון אדעתא דהכי אבל ממ"ש הריב"ש בסי' רס"ד נראה שכל שאינו צריך להוציא וליתן אלא שהוא מוחזק ואין צריך אלא מחילה קנה לדעת הרמב"ם ואין להקשות על זה ממ"ש הרמב"ם ז"ל כשהיו חכמי ספרד עושים להקנות באסמכתא קונין מזה שחייב לחבירו מאה דינרי' ואחר שחייב עצמו קונין מחבירו שכל זמן שיעשה כך מחול לו מעכשיו ואם אמת הוא דמחילה אינו צריך שיאמר מעכשיו למה הצריכו מתקני התקנה שיאמר מעכשיו דהיא משום הא לא קשיא דכל מתקני תקנה עושין חיזוק יותר ממה שצריך מקו הדין כמו שתקנו מיומא דנן ולעלם אע"פי שלא היה צריך. דאלת"ה למה תקנו שיקנו מיד השני שימחול לו הלא כיון דאמר מעכשיו אין כאן אסמכתא ואין צריך קנין אלא שופרא דמילתא עבוד גם מה שתקנו שיאמר מעכשיו היה לשופרא דמלתא

וכשהרצתי דברי לאחד מגדולי המורים הגאון האמיתי צבי תפאר' ישראל והדרו נר"ו כדי שיסמוך ידו עליהם השיב עלי מההיא דכתב מוהריב"ל ז"ל בח"ב סי' ט' על אותו שבשעת כתיבת הגט היה רוצה לכתוב את הגט ע"מ שתתרצה ותמחול ותעשה לו שטר מחילה בדיני ישראל ובעת נתינת הגט לא הזכיר התנאי וכתב הרב ומסתברא דאינו פוסל התנאי אלא היכא דנעשה כהלכתו ולפי מה שכתבתי שבענין מחילה אין צריך שיהיה התנאי כפול ולא מעשה קודם לתנאי איך בטל ועקר הרב התנאי מעיקרו מפני שלא נעשה כהלכתו הלא במחילה לפע"ד אין צריך שום דבר

והיתה זאת תשובתי שבמחילה מכבו' תורתו האמתית אין הנדון דומה לראיה דנ"ד הוא שהתנאי הוא שימתין לה שתי שנים והמעשה הוא שתמחול הכתובה וכיון שהוא מוחזק בחוב של הכתובה אין צריך שיעשה התנאי כהלכות שאר התנאים שאין המעשה חזק אבל ההיא דמוהריב"ל הוא להפך. שהתנאי הוא המחילה והמעשה הוא הגט ואנן בעינן שהמעש' יהיה חזק לא התנאי דהיינו מחילת הכתובה ועוד שיסוד דברינו הוא דלהרמב"ם דם דס"ל דערבוני מחול לך קנה.. ואין צריך מעכשיו וכל תכליתנו אינו אלא לקרב הדבר שהמחיל' היא כאומר מעכשיו ודמוהריב"ל באותה תשובה היא לעשות צד אחד דמעכשיו לא מהניא כיון שכן התנאי בטל והשתא יציבא בארעא ואנן ניקום ונעביד מחילה בשמי שמיא שיהיה יותר ממעכשיו כדי שהרב לא יעשה זה הצד לבקש היתר על הגט ומי שישגיח בעינא פקיחא עינא דאשגחותא, ראה יראה שבדברי מוהריב"ל אין מהם סתיר' לדברינו שאם במחילה יהיה כמעכשיו יהיה זה בכלל בספק שכתב שאפי' במעכשיו צריך משפטי התנאים גם במחילה צריך משפטים הגונים שיהיה הן קודם ללאו וכו' ועוד בה חילוק שלישי דהתם אין רצונו שיהיה גט במחיל' לבד עד שתקום ותעשה מעשה ותכתוב בעש"ג וגם בב"ד של ישראל: שאין לה עליו כלום כך נראה לי פשוט לדברי הרמב"ם ז"ל ואפי' שאר הפוסקים החולקים ואומרים שגם במחילה צריך מעכשיו אפשר דהיינו דוקא כשהוא דרך קנס אבל בנ"ד וכל כיוצא בו שהוא דרך מקח וממכר ולא דרך קנס כיון שקיים התנאי קנה וכל כי האי אמינא דצריך ודאי שיסכימו עמי בעלי ההוראה כי להם משפט הבכורה ועטרת צבי תפארת ישראל נר"ו בראשם כי חסדא איהו וחסדאין מילוי

אשר לזאת חוששני לסמוך על טענה זו