שתי הלחם סד

למחות ליהודי' נמו לגוים אבל תושבי אישקופיא אין כח בידם לא בערלים ולא לישמעאלים העל זאת יתאפק ה' שמפני שאני זכר הפסדתי שאם יבואו כל בני נכר יקנו עורות או מה שירצו כרצונ' ואין מוחה בידם ועדת ישראל ילקה מדה"ד עליהם חלילה ועתידים ליתן את הדין וה' יכפר אם לא ישובו מדרכם זה הרע עכ"ל הרי בפי' דקא פסיק ותני דאינן יכולין בני אישקופיא לעכב על אחיהם כיון דהרשות נתונה לכל באי עול' שוביאו להסתחר העירה ולא הזכיר תשו' מוהרי"ק בשורש קצ"ב דנראה דלא דמיא נ"ד לנדון דמוהרי"ק וכמ"ש לעיל אע"ג דבתשו' ת"ז נסתייע ממנה לזכו' לבני ק"ק יאנינא מ"מ מ"ש כאן בתשו' אמ"ת נראה עיקר דדברי טעם הם וכמ"ש לעיל בשם הרמ"ה א"כ הוי נדון דמוהרשד"ם כנדון דידן ממש ששר העיר קרא דרור דכל הרוצה לבא יבא ויסתחר לפיכך אינן יכולין בני העיר לעכב על האורחי' לא מכח השר ולא בכח חרם ח"ו ואם עשו אין בגזרתם כלום כיון דשלא מן הדין הם מעכבים

ובר מן דין כי כפי הבא בשאלה נראה כי מקדם קדמתא נהגו באותה העיר שלא ליטול שום מס וגאביל"א מהאורחים בימי היריד ועתה רוצים לתקנה מחדש לזה כבר הור' זקן הרב כמוהרש"ק בתשו' ן' ותפס בפשיטות דכגון דא לא מצו שוב לתקן ולעכב על האורחים וז"ל לא מבעיא אם נאמר שעכוב זה לא נתנהג מעולם וכבר מחלו זה לזה שכל א' הולך לעיר של קהל אחר ומה' באים לעירם ולא מיחה שום אדם על זה לעכב מכח הדין והיינו שלא יתבטל המשא ומתן בינינו הנפוצי' בגלות המר כל א' וא' מקצהו נע ונד בארץ להחיות את נפשו ואת נפשות ביתו ואולי כי האי גוונא מחלי אהדדי וכו' עכ"ל וכ"כ הרב הגדול מוהרש"ך בראשונות תשו' קפ"ד דכיון דמשנים קדמוניות נהגו לטובת האורחים שוב אינן יכולים לתקן ולשנות ממה שכבר החזיקו הסוחרים האורחים יע"ש א"כ הכא נמי דכוות' דכיון שנהגו מעולם ומשני' קדמוניו' שלא להכביד על האורחים בימי היריד בשאר ימות השנה שפורעים איזה מס האורחים ממה שקוני' ומוכרי' ודאי מחלי בני העיר לאורחים וכבר החזיקו הסוחרים שאינן מאותה העיר ושוב אינן יכולין לשנות בני העיר לתקן ולהעמיס עליה' כאמור: באופן כי בהא סלקינא ובהא נחתינא כי מכל אלין טעמי נראה שאין בני העיר יכולים לעכב על האורחים לא ע"י השר ולא ע"י גזרת חרם ק"ו לא מן הדין ולא מן התקנ' ואם עשו לא עלתה בידם כלום ועתידין ליתן את הדין אם לא שיעשו כדת וכחק וכמ"ש בשם מוהרשד"ם ז"ל

כל מ"ש הוא על הנחת השאלה אשר נזרקה מפי קדושים הרבנים הנ"ל ה"י ועליהם סמכתי לכתוב הנראה לע"ד

איש צעיר שלמה בכמה"ר יעקב אאליון זלה"ה: שאלה כח

תשובה לק"ק נאאמון רבתי יע"א בהיתר לישא אשה על אשתו אחר עבור זמנה ללדת

שאלה ראובן שארכו לו הימים ועמדה אשתו מלדת וגמר בדעתו לישא א"א עליה לאלתר רק שברוב הפצרות אשתו נתפייס להמתין לה ב"ש רצופים וזה נוסח התנאי שנכתב ביניהם בפנינו ח"מ באה עכשיו אשת ראובן ומחלה לו שבועת כתובתה מחילה גמורה כראוי ע"מ שאם לא תהר בתוך ב' שנים ותלדוש"ק מעתה ומעכשיו השבועה מחולה מחילה גמורה ובהגיע הזמן הנזכר יש לו רשות ממנה מעתה ומעכשיו לישא א"א עליה עפ"י רצונה את אשר תחפוץ היא וקנינא מידה ומיד בעלה על כל הנז"ל הן עתה שחלף