שתי הלחם סב

להולמן אליבא דהני רבוותא ז"ל ואע"ג דהרב גזר אומר שלא יחלוק על דבריו כי אם עקש שלא ידע ולא הגיע להוראה מ"מ ידעתי ערכי השפל וידעתי שלא ידעתי להורות אבל תורה היא וללמוד אני צריך דבשלמ' אי לא הוו אתו אלא מבני עמינו ולא גוי' או אי הוו יכלי לעכב על כל הבאי' בין ב"ב בין שאינו ב"ב הוה אמינא דכיון דפסקי לחיותיהו מצו מעכבי עלייהו אבל היכא דהרשות נתונה וכרוזא קרי בחיל דהרוצ' לבוא להשתח' וגויי הארץ ממשמשי' ובאים ובני העיר לא מצו לעכבם למה תלקה מדת הדין ליש' וכי משום דעם ה' שה יפסדו בודאי דברי תימה הם וכמ"ש הרשב"א ז"ל בסוף התשובה וז"ל עיקר דברים אלו מן היסוד שאמרנו וכו' כאלו אמר המלך שאנשי העיר שמעלים לו מס יתעסקו ולא אחרים וכו' עכ"ל עיין במוהרש"ק תשו' מ"ט בפי' דברי הרשב"א הנ"ל ומסיק ותני שאפילו לא גזר בפי' אמרים כך דעתו ולכן יכולים לעכב בני העיר עד שיפרעו המס עמהם יע"ש דנראה בפי' דדווקא בכי האי גוונא מצו לשעבדם אבל כשהמלך קורא דרור לכל הסוחרים שיבואו להסתחר בלי שום מס לית דינא ודיינא שיאמר רשאי בני העיר לעכב את האורחי' אעפ"י דפסקו לחייותיהו כיון דרוב הסוחרים הבאים הם גוים ומעוטא דמעוטא הם ישראל האורחי' ואם יעכבו אותם יהיה כל ההנאה לגוים והיהודים יעמדו מנגד שורם טבות לעיניהם ולא יאכלו ממנו כן כן לא יעשה וכמ"ש הרב מוהרש"ק ק בתשוב"ן והרב מוהרשד"ם בתחלת התשו' יע"ש

עוד. כי לעד"ן דאינו דומה נדון דמוהרי"ק לנדון דמוהרשד"ם ומוהרש"ק ולא לנ"ד דע"כ לא קא פסיק ותני מוהרי"ק דאם גבר' ידם ע' השר יישר כחם אלא היכא דלית להו הפסד לבני העיר אלא ע"י זה הבא מחדש ומטעם דפסקי לח ותיהו אזי מצו בני העיר לעכב ע"י השר אבל היכא שגויי הארץ באים ג"כ לסחור כנדון דהרבני' הנז' דהרשות נתונה לכולם בשוה שיבואו העיר' לסחור שאפילו אם לא יבואו מבני עמינו שם בשביל זה בני העיר אינן מרווחים כלום דזרים אוכלים אותם בהא ודאי לא קאמר מוהרי"ק ז"ל דמצו בני העיר לעכב בני עיר אחר' דבשביל שהם ישראל יפסידו יפסידו אתמאה ודמיא הא למ"ש בפרק המקבל גבי הא דרבה בר רב הונא הוה ליה ההוא אבא אגודא דנהר פפא א א"ל ניקוץ מר א"ל קוצו עילאי ותתאי והדר ניקוץ אנא ומסיק אבא דבי פרזק רופילא הוה ואמר אי קייצו קייצינא ואי לא קייצו אמאי איקוץ ופרש"י התם פרזק רופילא הוה וכו' וידוע שלא יקוצו ומה תועיל קציצה שלי עכ"ל הרי דהיכא דליכא רווחא לישראל בפסידת ישראל חבירו כיון דעל כל כל פנים מטי להו פסידא או טרחא מחמת הגוים אפסודי בכדי לישראל לא מפסידינן ועוד ראיה אחרת ממ"ש הטור סי' קנ"ו וז"ל ת"ח המביא סחורה לעיר חייבים בני העיר למנוע לכל אדם למכור עד שימכור את שלו וכתב הרמ"ה ז"ל דדוקא דליכ' גוים דמזבני אבל אי איכא גוים דמזבני לא דהא לית ליה רווחא לצורבא מרבנן ולאפסודי להנך ישראל בכדי לא מפסידינן עכ"ל לד והדברים ק"ו ומה התם דחייבו חז"ל ל לאקדומי שוק' לת"ח אפ"ה ה כיון דאיכא פסידא לישראל מחמת דאיכא גוים דמזבני לא מחייבינן לישראל שלא ימכרו כ"ש היכא דאינן יכולים לעכב מצד הדין אלא מצד התקנה דכיון דאיכא גוים רבים הבאים ליריד לית לן לאפסודי לישראל האורחים בכדי באופן כי דברי מוהרי"ק אליבא דהני תנאי מוהרשד"ם ומהרש"ק ז"ל שגבו ממני ובשלמא בנדון דמוהרש"ק איכא למימר דמיירי באתר דהסוחריי שהיו באים לקנות אותם סחורות ידועות היו יהודים דוקא והגוים לא היו מתעסקים בהם ולפי' גזרו אומר דכיון דפסקו לחייותיהו דבני העיר מצו לעכב לאורחי' עד שיתנו הגאביל"א והוי דומה לנדון דמוהרי"ק דאלת"ה קשו דברי מוהרש"ק אהדדי דבתשו' מ"ח הרשה לבני יאנינא