שתי הלחם נח

תורתו מתוכם למדנו היותו אוצר כל כלי חמדה לתורה ולתעודה כאלוף ביהודא ידו הדה על כל שכיות החמדה לשונו כחרב חדה להעמיק שאלה הגבה למעלה ה"ה הרב הכולל אב"ד ור"מ נ"י כמהר"ר יהודה בריאל נר"ו המרביץ תורה בק"ק מנטובה יע"א ואחריו יאיר נתיב האיר וזרח לעזרת ה בגבורים ה"ה הרב המובהק אחי וראש בנן של קדושים אב"ד ור"מ פ"ה ע"ה מר גיסי כמוהר"ר מנשה חפץ נר"ו אשר מכירו הייתי לשעב' ועכשיו ביותר בקי ומומחה לרבים ולעת עתה מושב הדרו והרבצת תורתו היא בק"ק וירונה העדינה יע"א וכל יומא ויומא שמעתתיהו בפומן ולא לאור' הם צריכין ומאחר שכן בכגון דאי לא גזור רבנן דעל תרי מינייהו קא סמיכנא דדבריהם אמת שאינן צריכין חיזוק אך אמנם להפצרת השואל אשר יואל לקיים את הדין במרובין כיהודא ועוד לקרא אמינא ליה דשרי המדינות הרבנים הנז' כתבו נכוחות יישר ויישר כחם בהוראה זו אשר הורו להצדיק את האורחים המתגוררין במשא ומתן העוסקים ביומי דשוקא הנזכרי' ונעשים בכל אותן הערי' דודאי אינם יכולי בני אותן הערים הנקבע בהם השוק להטיל עליהם שום מס או גאבי"לא כללית או פרטית לא בכח ורשות המלכות אשר כבר פטר את כל האורחים ולא בכח תקנה או חרם חדש שירצו לחדש כי מעשיהם בזה מהבל ימעט וזו אינה צריכה לפני' ולא לפני פנים לפי שלא במקום אחד ולא בשתי מקומות מצאנו ראינו שדברו הפוסקים הראשונים גם האחרונים בענין זה כי אם באלפים בת יכיל אם אספרם מחול ירבון והנה רשומים אצלי בחבורי לקט הקמ"ח על חושן המשפט כי שם ביתם וכפי הרשום בהם למי שיודע ספר לגוללו ראה יראה בלשון חכמים מרפא ורפא ירפא לאורחים הללו שאנו דנין עליהם מאחר דאפילו על בני העיר עצמם כל אפיא שוין דאין כח ביד מנהיגי העיר לתקן תקנות חדשות במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ואפילו שעשאום בכל החומרות קלות וחמורות בכל עוז ותעצומות ואפילו לא היו המוחים אלא מעוטא דמעוטא כיון דלא הויא למיגדר מילתא או לאפרושי מאיסורי או מסכנה רק בדבר הרשות דבכי האי גונא דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי וכיוצא בו אין כח ביד הרוב להכריח המעוט חלילה וכמ"ש המרדכי אטו משום דרבים נינהו יגזלו ליחיד אם כן ודאי דכל יחיד שלא הסנים עמהם אינו חייב לקיים הסכמתם וגזרתם ואפי' היתה נעשית ע"י גדולי הדור. כל שכן שאין גדולי העיר כגדולי הדור וכן דעת כל הגאוני' הראשוני' כמו הרמב"ם ז"ל והזקן בדורו ממיץ רבו של ראב"יא ור"ת ז"ל והרא"ש ז"ל ובנו בעל הטורים שאין כח בגדולים שבעירם ככח הגדולים שבדורם. כי הגדולים שבדורם יכולים לגזור לכל אנשי דורם ולתקן ולהנהיג ולנדות ולהחרים לכל מי שיעבור על גזרתם או על תקנתם בין לאותם שהסכימו בגזרתם או בתקנתם ובין לאותם שלא הסכימו בם כלל בין בדברי הרשות ובין במילי דשמיא אבל הגדולים בעירם אעפ"י שאין כמותם בכל אותו המלכות אינם יכולים לגזור על כל אנשי עירם ולא לתקן שום תיקון אלא לאות' שהסכימו בם וקבלום עליהם בלבד אבל האורחים כגון הנדון שאנו דנין עליו ולכל שלא הסכים בגזרתם או בתקנתם או במנהגם אינם יכולים להכריחו בשום הכרח שבעולם לא ע"י קנס ולא ע"י נדוי וחרם אפי' אם יהיו כל גדולי אותה העיר וכל בני העיר יחד בהסכמה אחת וכזה כתב הרא"ם ז"ל בפסקיו בתשובה שהשיב על החרם שהחרימו על הקראים בזמנו והוא ז"ל האריך בראיות והוכיח שאפי' אל העומדים שם ואינם מסכימים בפי' בהסכמתם אינם יכולים להכריח וכ"ש למי שלא נמצא שם בקהלת או בעירם בשעת עשיית ההסכמה ותיקונה תידון מינה בנדון