שתי הלחם נו

ולא נתחייב לגמרי אין נדויו נדוי ואצלי חבילות חבילות של ראיות ע"ז רק אין צורך להביאן כי ידועות וברורות המה בספרים וכ"ש ש אי אמרי החיצונים צייתי דינא אנן שהחרם בטל ואפילו לא אמרוהו אלא לבסוף אחרי שנתפרסם החרם נגדם אמרינן בפ' הגוזל בתרא מכי אמר צייתינא קרעינן לפתיחא לאלתר וכן פסקו כל הפוסקי': וק"ו בנו של ק"ו אי אמרי יהיבנן ערבא למפרע מאי דיתרמא עלן בדיני ישראל ולא שייך בנדון דידן מ"ש הפוסקי' שהרבים מוחזקים והמערער יפרע ואח"כ יערער דלא איתמר הכי אלא ביחיד המדיין עם בני קהלו ולא בחיצוני' ובהני גווני דאיירינן ודע נא וראה כי לא נסתרו מנגד עיני דברי המחברים חדשים גם ישנים המדברים בעניינים כאלה אמנם לא אאריך לפלפל ולחלק ולהשכיל באמרותם ופסקיהם כי שערי הבינה לא ננעלו לכל מבין דבר לאשורו ועיין במשפטי שמואל סימן נ' קצת פרטים וטעמים נוגעים בעניינינו: הכלל העולה שבני העיר אינם יכולים להטיל מס על האורחים ביומא דשוקא כנז' ואם הטילו אף ברשו' שהשיגו מאדוני הארץ גנבו את דעתו והטלתם בטלה ואם החזיקוה בכח החרם או שהחרימו החיצוצים לסרובם בפרעון המוטל עליה מאתם בטל החרם מעקרו וביחוד כדאמרי האורחי צייתי דינא אנן ואם לא יתירו בני העיר החרם וימאנו לרדת לדין לפני דייני ישראל הרי הם מנדין מי שאינו חייב נדוי שהוא מכ"ד דברים כידוע ואם החיצונים יהפכו הנדוי עליהם אדרבה שלהם יעמוד חזק מצור כך דעתי נוטה על הדין ועל האמת וזה מהדברים שמלבד הדין השכל מחייבם ואלולי נכתבו ראויים הם ליכתב והאריכות בהם אך למותר

הן כל אלה ראתה עין בני ק"ק וירונה יע"א והטיבו לעשו' כאשר החלו להתנהג בסדרי הקאסיל"ה היינו בהטלת המסים, בקופה בימי האלוף כמוהר"ר מרדכי בשאן זלה"ה ובהסכמתו כי בהטיל מס על האורחי' המסתחרי' שמה הוציאו מכלל גזרתם העוסק וקונה ומוכר בימי היריד הנהוג באותה העיר כי הכיר הגאון הנז' בדעתו העמוקה ובתבונתו הרחבה מגיים שלא היו יכולים בני הקהל ההוא לעשותו וכן הנהיגו אחריו בני ק"ק מנטובה ותו לא מידי: נאם המדבר בצדקה רב להושיע העשוקים הצעיר יהודה בכמ"ר אליעזר בריאל ז"ל: הכותב במנטובה בכ"ג לחדש אלול תס"ט לפ"ק: וה"ה גיסי מהרמ"ח כתב זה לשונו

ראיתי דברי החכם השלם הדיין המצויין הרב המובהק כמוהר"ר יהודה בריאל אב"ד ור"מ מק"ק מנטובה. וכל דבריו בצדק ובמשפט נאמנים כל פקודיו ואינם צריכים חזוק ומ"מ לדרישת הרב הנ"ל כי לעשות רצונו חפצתי אציגה נא מעט מהבא מידי: ותחילת כל דבר אומר כי ידוע הוא המחלוקת אשר יש בין הראשוני' בפירושא דההיא ברייתא בב"ב דף ח' רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסיע על קצתן דהרמב"ם והטור סברי דההיא מיירי דווק' היכא דהתנו ביניהם מתחלה אבל אם לא התנו כולם מתחלה אין כח לבני העיר כולם להכריח לשום א' מבני עירם למה שירצו אבל רש"י והרמב"ן והרשב"א כתבו דרשאין דברייתא מיירי כי רוב הצבור יכולי' להכריח לכל בני עירם הגם שלא הסכימו עמהם בתחלה ולתקן תקנה חדשה נ"מ בנ"ד כי היהודים הרוצים עתה מחדש להטיל גביל"א על אחיהם ההולכים ליריד יכולים לומר אנן קים לן כרש"י י וכהרשב"א וסיעתם וא"כ זכו בטענתם שיכולים להטיל מס כי הם יכולים