שתי הלחם נה

לכל קורא בם ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דמאי דאיתמר התם דבני מתא מצו מעכבי אבני מתא אחריתי מטעמא דפסקו לחיותייהו איירי במקומו' שלא היו דרים בהם אלא יהודים אמנם במקומות הללו שדרים בין א"ה ואיכא מינייהו מוכרים רבי' לא מצו מעכבי להפסיד את אחיהם ולהרויח לאחרים שהרי אפי' במילתא דאיסורא כשמוצאים הקונים לקנות ממקום אחר לאו איסורא איכא למכור להם וכו' כמו שכתב המרדכי בפ"ק דע"ז והובא בהגהת ש"ע י"ד סי' קנ"א ועיין שם בש"כ סק"ו וטעם זה תמצאנו מפורש בפוסקים האחרונים בנדון דמי לדידן. ועוד הייתי מחלק דדוקא למכור יכולים לעכב אבל לא לקנות כמ"ש מהרשד"ם בי"ד סי' קכ"ב. ברם כיון שבקשו גאוני עולם צדדים ואופנים לחייב החיצונים ונתפשט המנהג בגלילותינו להעמיס האורחים הבאי' באקראי לקנות ולמכור ביומא דלאו שוקא ידי שמתי למו פי ולא אדון ע"ז ובפרט דאפשר לאתויי קצת טעמא כיון שהתושבים במס שפורעים למלך יש להם קיום במקומם ואלולי היה בזה מעמד ליהודים שמה לא היה נקל לחיצונים להתעכב שם להסתחר כי ייראו לנפשם לגור במקום שאין מעמד ליהודים ולפי שיש להם תועלת בקיום התושבים הוא ג"כ מן הראוי שיפרעו גם המה איזה מס לפי הזמן והעסקים שיתעסקו שמה וכ"ז ביומא דלאו שוקא אך ביומא דשוקא כדילן הפטור מכל וכל מצד המלכות שקוראת דרור לכל הרוצה לבוא להסתחר בעת פלוני לית דינא ולית דיינא ולא יעלה על הדעת שיוכלו להכריחם על שום פרעון אב"א א גמרא ואב"א סברא אב"א גמרא זיל קרי התם בפרק לא יחפור ובדברי המפרשים והפוסקים ואב"א א סברא וכי היהודים דרי העיר אדוני העיר המה או להם לבדם נתנה הארץ והלא השליט עליה הנותן להם הקיום התמידי בפרעון המסי' הקצובים הוא הנותן לכל הרוצה לבא בעת היריד קיום זמני בחנם וא"כ שקולים הם בימי היריד אלו ואלו לשבתם בעיר ולסחור אותה ומאין יצא הכח להם לחייב את אשר פטר השר בפטור כולל וקדמון מימות אבותיו ואבות אבותיו ואם לא פרעו לעולם מאומה החיצונים הבאים לאותו היריד מה להם לבני העיר לעשות חדשות בארץ ונגד גזרת השרים שכבר מתו ואשר עודם בחיים אתמהא. ועפ"י הדברים הללו ודאי אסור להם להשתדל להשיג מאת אדוני הארץ רשות להטיל מס על אחיהם הבאים ליריד נגד חקיו ותורותיו ואם ככה עשו שלא כדין עשו ורעה עשו ועליהם לתקן קלקולם לפטור את אחיהם כתורה וכהלכה ואי לא עבדי הכי שרי ושרי לחיצונים למעבד כל טצדקי כדי לבטל הגזרה מצד המלכות להציל את עצמם מן העול והחמס ואם לא יעלה בידם לבטל הורמנא דמלכא מ"מ לא יוכלו בני העיר להכריחם על הפרעון ולא תועיל ולא תציל להם טענת דד"ד דהא דאמרינן הכי ה"מ בדברי' שהמלך שייך בהם וגזרתו שוה על הכל אבל אם רוצה לעשות הפרש בין איש לאיש לאו דינא מיקרי והמשיגים גזלנים הוו וחייבים בהשבת מה שלקחו והרי לך כל זה מפורש בדברי הגאון הר"ף ז"ל שנמצא כתוב בפסקי לקוטותיו הנמצאים בסוף ס' הכלבו וי"ל זה הכלל דבר שיחקוק המלך לכל בני מלכותו אינו גזל אבל אם לוקח מאיש א' בלבד שלא כדין שחקק ה"ז גזל והלוקח זה מן המלך הבעלים מוציאין מן הלוקח אמר הרב אבי הספר כי ראה בתשובה שהשיב ר"ת כמ"ש בו למעלה עכ"ל: וב"ז הוא מוסכם מאין חולק למעיין היטב בפוסקים ובפרט בב"ד שלא יכנס בחדוש זה כלום לאוצר המלך אלא לנים בני העיר ומעתה אף אם בני העיר יגנבו לבב השר וישיגו ממנו כרצונם ויגזרו פרעונות ויחזיקו גזרותיהם בכח החרם אין בו ממש כיון שהושם שלא כדין ככתוב בהגהת אשר"י וז"ל כשכופהו לצורך המס