שתי הלחם נד

פת לתינוק הוא בלא"ה אסורה אע"פ שאינה של תענוג והרי לא נאסרה הרחיצה אלא דוקא כשהיא של תענוג ונ"ל שכך כוונת הר"ן ז"ל. שלהעביר חטטין התירו בסיכה אבל אם היה על האדם טיט או צואה לא התירו להעבירו ע"י סיכה אבל ע"י רחיצה התירו וטעמא דמילת' דסיכה אעפ"י שאינה של תענוג אסורה דהיינו אפי' כדי להעביר הזוהמא אסרו סיכה אבל רחיצה מותרת כדי להעביר את הזוהמא עיין בטור סי' תרי"ג

במ"ש עוד הרן ז"ל עובר במים וכו' יש לומר דשאני הכא כיון שלא התירו לו. כשהוא לבוש כדאמרינן לקמן ובלבד שלא יוציא ידו תחת שפת חלוקו אין כוונתו לומר דמשום הכי אסרו לו שלא יוציא כדי שלא יביא לידי סחיטה שהרי לקמן כתב איפכא שאין אסור להוציא ידו מתחת חלוקו אלא מפני שאסור לצאת בטלית מקופלת אבל כוונת הר"ן היא דמאחר שאסור לו להוציא את ידו משום משוי ממילא מזדהר ולא אתי לידי סחיטה וק"ל וא"ל למה לא חיישינן בנדה שלא תטבול בבגדיה דשם מה זכירה איכא. ושמאחר שאנו אוסרין שלא תטבול הבגדים לבדם אלא טובלת בבגדיה ואגב חדא תרתי אין לה אזהרה גדולה מזו

שם לנטורי פרי כתב הר"ן ז"ל ומשום הפסד ממון התירו לו כמו שהתירו משום מצוה איכא למידק מה אתא להשמיענו ולכאורה אפשר לומר שהשמיענו שכמו שהתירו במקום מצוה החזרה ג"כ גם בהליכה לשמור פירותיו התירו לו החזרה אבל הטור בסי' תרי"ג כתב הפכא שלא התירו לו בחזרה וכתב דטעמא דמלתא דדוקא בדבר מצוה התירו כי היכי דלא למנעו אבל בדבר הרשות אי ממנעי מה איכפת לן ולי נראה טעם אחר דבדבר שהיא משום מצוה איכא למיחש דאתו לאמנועי אבל בדבר שהוא לתועלתו לא ממנע דקרוב אדם אצל עצמו במה שהוא להנאתו ממה שהוא לדבר מצוה ונפקא מינה אי איכא תרווייהו דהיינו שמירת פירות והקבלת פני רבו כפי סברת הרב מותר לו לילך וכפי סברתי אסור וק"ל

שאלה כז מחרב הגאון הגרול האב"ד ר"מ ור"מ דק"ק מנטובה כמוהר"ר יהודה בריאל נר"ו אשר שלח אלי לקיים דבריו ודברי מרגיסי הרב הגאון אב"ד דק"ק וירונה נר"ו

נשאול נשאלתי מה המשפט אם היהודים הדרים בעיר א' יכולים להטיל מס על הבאים מחוץ להסתחר ביומא דשוקא היינו ביריד הנעשה בהכרזת אדוני הארץ גלויה לכל העמים שקורא כל אדם לבא שמה בימי' הנועדים בהודיעו שהיריד יהיו חפשי ומשוחר' עטיר ופטיר מכל משא מלך דלא יתרמא עליהון או אם אין ביכולתם להטיל מס עליהם כיון שהשר פטר אותם ואת"ל ל שאינם יכולים לעשות כן מעצמם אם הותר להם להשתדל להשיג הורמנא דמלכא להכביד על אחיהם ואם לא הותר ועברו והשיגו אם תועיל השגתם ואם קבעוה במסמרות החרם מה דינו ואחרי שהתבוננתי בדבר כיד ה' הטובה עלי ואליו פי קראתי להדריכני בדרך ישרה למען דעת כל עמי הארץ כי משפט לו משפטי ה' אמת כלם ישרים כלם ברורים ונכוחים למבין ואין בהם נפתל ועקש לכבודו יתברך ולכבוד בני עמו זאת חשבתי למשפט והיא תשובתי

עיקרא דהאי מילתא איתא בפ' לא יחפור וכבר הרבו דברים פוסקים שלמים וכן רבים באותה הסוגיא ועל תשובת הרשב"א ז"ל סי' תרס"ד המתחלת שורת הדין וכו' כידוע