שתי הלחם נג

שאלה כג

שאלת עוד מי שנשב' ותלה שבועתו בדבר אחר ואותו דבר עדיין לא התחיל כלל אשיבך בקצרה דבכי האי לא מיקרי דחייל השבועה עד שיתחיל אותו דבר וכיון דהתחיל אע"ג דעדיין לא מטא זמניה שפיר מיקרי חייל וכגון שנשבע לפרוע לכל מי שילוה ממנו דלא חייל השבועה עד שילוה ומכי לוה אע"ג דלא הגיע זמן הפרעון חייל השבועה עיין בחה"מ סע"ג ס"ט דשם פרש דאיירי בחוב לזמן ואפ"ה תלה הרא"ש ז"ל חיילות השבועה בשעת הלואה ונפקא מינה לנשבע שאם יהיה כך בפסח שלא יהיה עצרת בעיר אי נשאל על שבועתו מיד אחר הפסח דשרינן ליה דכבר מי קרי דחל השבועה וכמדומה לי דאיתא כי האי שאלתא במוהריב"ל ח"ב רק שאין התשובה נמצאת אצלי והזמן אינו מספיק לחפש אחריו שאלה כד

וע"ד השטר שכתוב נאמנות כשני עדים נראה לפע"ד פשוט דאפי כתב בשטר שהאמינו כשני עדים על כל ענייני פרעון שטר זה אפ"ה אם באו עדי הודאת פרעון מהני דהודאה מילתא אחריתי היא וכדאיתא בש"ע סע"א ס"ג ועוד צ"ע בש"ע ספ"ב סי"א ואע"ג דכתב על כל ענייני פרעון וכו' אפ"ה אין משמעו' לשון זה ההודאה וכההיא דהרשב"א ז' סי' תתק"צא דכל ענייני שטר זה אין פרעון במשמע ונ"ל דהיינו טעמא משום דפרעון הוא דבר מחוץ לשטר אע"ג דהוי על הפרעון ולענין טענת מחילה צא"ל בב"י סי הנזכרים ובפו"שט אחרת אשוב אנופף לך ידי על כל הפרטים הנזכרים אם יגזור הי"ת בחיים. כי צ"ל בריב"ל ח"א כלל ב' א' וכלל י"ז ק"ב וכל י"ט וח"ג קט"ו ובדברי ובדברי ריבות ק"א וברשד"ם ח"מ דס"ג: ובלחם רב ק"ע ובהר"ש הלוי י"ב. כי לע"ע אין הספרים בידי אך זוכר אני מתוך הלקט שבידי דבאחד מאלה ראשי ישראל יבאר מ"ש הרמב"ן ז"ל דאפי' היכא דבלשון העדים מספקא לן אי אכולא מילתא קמסהדי או דוקא האמנה וכו' היינו דוקא בענין השמות שהסופרים סומכים על שמות שהם מוחזקים בעיר אבל בעניינים אחרים הכתובים בשטרו ודאי לא חתמו וצא"ל הדבר בישוב ואתה שלום ואל"ש

שאלה כה

שאלת ראובן שנתחייב לשמעון מאה מנה ופרע ממנו קצת בכמה פעמים. אח"כ נזדמן לוי לפני ראובן ואמר לו הילך כ"ה דינרים תן אותן לשמעון לקצת פרעון ג"כ ונתנם לו לוי אומר הנני נשבע שכל המעות שנתת לי נתתי כלם לשמעון אבל לא ידעתי כמה היו ובאיזה יום הדין עם מי והא לך תשובתי שישבע שמעון שלא קבל וישבע לוי שעשה שליחות ראובן ויחזור שמעון ויטול מראובן וק"ו הוא מההיא ששנינו החנוני נאמן בפנקסו והדין דין אמת כמבואר בש"ע סי' צ"א עי"ש ובאמת לשון שאלתך בא בספר החתום ולא פרשת בו מה שטוען שמעון אם אומר שלא קבל כל עיקר או שלא קבל כל הכ"ה דינרים ששלח ראובן על ידו וכפי המובן משאלתך השבתי בקיצור כי אין מדרכי להאריך

שאלה כו

בפ'ק דר"ה רב אלפס ז"ל במ"ש ש הרן ואם היה חולה שהיו חטטין בראשו אבל בלא"ה כל סיכה אסורה ואע"פי שאינה של תענוג קשה דגם רחיצה לא התירו אלא בנותנת