שתי הלחם נב

שיש אזהרה עליהן וחייבין כרת כמ"ש התוספות שם ע"ע ואפשר נמי דכיון דלרבנן יש חילוק בין שם המיוחד לכינויים הוא הדין נמי דלענין קריעה יהיה חילוק דעל שם הקריעה המיוחד יתחייב אבל על הכינויים לא נמצא דאין הכרח בסברת רבנן אבל בסברת ר"מ בפירוש משתמע דקורעין על הכינויים דלדידיה היינו שם המיוחד היינו כינויים וזה פשוט א"כ בענין הכינויים הוו להו ר"ח ור"מ בחדא שיטה והם עדיפי מרב יהודא ושמואל בפרט במ"ש דאפשר דרבנן יודו בזה. ולא פליגי עליה דר"מ אלא לענין חיוב סקילה לבד אמנם בשאר מילי אפשר דיודו לו' דשם המפורש והכינויים שוין וא"כ סברת רבנן סתומה ואין בהם הכרח אבל לדידהו משמע בפי' דקורעין על הכינויים הואיל ואיהו סבר דהם שוין בכל והואיל ועצינו דר"ח ור"מ אזלי בחד שיטה צדק הרמב"ם ז"ל דפסק כוותיה ודוק בדרך זה האחרון מן הראשון שהוא נכון

שאלה כב הרמב"ם פ"ג מה' מלכים

כבר בארנו שמלכי בית דוד דנין ודנין אותם וכו' כתב רבינו בכ"מ וקשה דהא מילתא לא תליא בבית דוד וכו' ועוד מאי מייתי קרא בב"ד ועוד וכו' ונראה דכיון שמצינו דהכתוב אמר בית דוד דינו לבוקר משפט אעפ"י שהיה אירע תקלה ע"י ב"ד לא היו גוזרין וכו' עי"ש ונתקשתי על דבריו דאם היה מתדמה שהיתה התקלה הזאת ע"י ב"ד לא היו גוזרין ולא ידעתי מי הכריחו לרבינו לזה דהרי פשט הגמרא כך הוא דס"ד אמינא דמה ששנינו במשנה מלך לא דן ולא דנין אותו אינו מצד הגזרה אלא מן הדין וכמ"ש אין מושיבין מלך בסנהדרין כך אמרו מלך לא לא דן ולא דנין אותו ובא רב יוסף והשמיענו שלא נשנת משנה זו מצד הדין אלא מפני מעשה שהיה בינאי ולהיות התקלה ע"י מלך ישראל. לא גזרו אלא על מלכי ישראל אבל במלכי ב"ד העמידו אותם על דין תורה דדנין לאחרים ודנין אותם כשהם בביתם ולא בסנהדרין ולזה אפקיה קרא בלשון בית דוד לומר שאין דנין בסכהדרין אלא להם לבדן כשאינם בין הסנהדרין יכולים לדון והביא ראיה רב יוסף לדבריו שמן הדין יכולין מלכי ב"ד לדון שנא' ב"ד דינו לבוקר משפט ולא דוקא ב"ד דדהבה דמלכי ישראל דנין ודנין להם אלא דקרא בירושלים משתעי שלא היו שם מלכי ישראל והנה אחרי כותבי מצאתי ראיתי להרב בעל לחם משנה ז"ל דפי' הכי והוא הנכון

עם כל זה ראוי לנו להמליץ בעד רבינו בהכ"מ ז"ל דממה שאמרו אין מושיבין מלך בסנהדרין. מכלל שיכול לדון בביתו כמ"ש התוספות שאם מעיקרא מלך פסול לדון למה איצטריך להשמיענו שאין מושיבין אותו בין הסנהדרין א"כ מאחר שכבר למדנו דהמלכים יכולין לדון למה איצטריך רב יוסף להביא מן המקרא שיכולין לדון אלא בודאי שלא הביא הראיה אלא כדי לומר שאפי' שהיתה התקלה במלכי ב"ד לא היו גוזרים. דהא לא היה להם לרבנן לגזור ולעקור מה שנאמר עפ"י נביא ב"ד דינו לבוקר משפט ויותר נכון נ"ל לומר דרך אמצעי והוא זה דמאחר שאירע תקלה במלכים ראוי לגזור על כולם ומאן פליג לן בין מלכי ב"ד שלא לגזור עליהם לכן הביא ראיה שנא' ב"ד דינו וכיון שהוא מזהיר את ב"ד אין ראוי לגזור עליהם ומדאי איצטריך נביא להזהיר עלא לו ש"מ דהא אחרים לא וכדכתב רבינו הכ"מ ז"ל