שתי הלחם נ

במש"ה איש איש דברה תורה כלשון בני אדם כמ"ש שם התוספות דתירוץ זה אליבא דר"י בר נפחא אליבא דרבנן הוא דוקא ולא אליבא דרר מייישא כמ"ש התוספות משא"כ אליבא דר' מיישא דיש תירוץ נכון כמ"ש התוספות א"כ זכינו לדעת הרמב"ם ז"ל דלהכי פסק כוותיה ולא כר"י בר נפחא וגם דרך זה בעיני נכון למי שעומד בסוגיות הגמרא והתוספות שם ודוק כי מחמת התעוררו' הרב הנ"ל השי"ת יאריך ימים זכיתי להבין גם

מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב דע"ז ז"ל כל השומע ברכת ה' חייב לקרוע ואפי' על הכינויים חייב לקרוע והוא שישמענה מישראל עכ"ל וכתב רבינו בעל כ"מ דהנה דברי רבינו הם דברי הגמרא בפרק ארבע מיתות דף ס"ע"א שם אר"י א"ש השומע אזכרה מפי כותי אינו חייב לקרוע וא"ת רבשקה משומד הוה ואר"י א"ש אין אלא על שם המיוחד לאפוקי כינוי דלא ופליגא דרבי חייא בתרווייהו עי"ש ופסק רבינו בשומע מן הכותי כשמואל ובברכת כינוי כר"ח וצ"ע למה עכ"ל והביא תירוץ מוהריק"ו ז"ל דראוי היה לפסוק כר"ח בכל לפי שהוא רבו של של רב שהיה גדול משמואל ובשומע מן הכותי פסק כר"י אמר שמואל משום דבגמרא מוכח דרבשקה ישראל משומד הוה ור"ח לא קאמר שכשומע מן הכותי חייב לקרוע אלא משום דסבר דרבשקה היה גוי וכיון דבגמרא מוכח דרבשקה ישראל משומד הוה פסק בזה כרב יהודה א"ש עי"ש שהאריך ודעת רבינו בכ"מ שראוי לפסוק כר"י א"ש מפני שהם שנים רב יהודה ושמואל בעל המימרא ובברכת הכינוי פסק כר"ח משום מעשה הירושלמי דמשמע דקורעין על הכינויים עי"ש

ואני איני כמכריח ביניהם חלילה ברם לדידי חזי לי דדברי מוהריק"ו צדקו ושני גדולי ישראל מסייעו ליה הרי"ף בהלכות הביא דברי ר"ח ופסק כוותיה בתרווייהו וכן הרא"ש ז"ל בפסקיו הביא ג"כ דברי ר"ח שקורעין על ברכת הכינויים ואפי' מגוי עי"ש א"כ סברת מהריק"ו ז"ל יש לה סמוכים מהני תנאי והרמב"ם ז"ל ז"ל ודאי דקדק בסוגיא דשמעתין דרבשקה ישראל משומד הוה ולהכי פסק בשומע א הכותי דלא כר"ח וזה הוא דעת מוהריק"ו ז"ל דראוי היה לפסוק כר"ח בתרוייהו לולי דיוק זה וא"ת מה יענו הרי"ף והרא"ש ז"ל אפשר דהם יתרצו תירוץ אחר לההוא דקדוק דמשם הכריח מוהריק"ו ו דסברת הגמרא היא שרבשקה ישראל משומד הוה עי"ש ותראה

והנה הרב שיחי' דעורר אותי בדב' הלכה זו בדברי עמו הקשה עוד על דברי רבינו הכ"מ דסבר דהראוי לפסוק כר"י א"ש לפי שהם שנים אלא דפסק כר"ח בענין הכינויים. משום ההיא דירושלמי דמשמע כוותיה דקורעין על הכינויים דהרי מאותו מעשה עצמו שמביא מהירושלמי משמע נמי דקורעין על ברכת הגוי כדברי ר"ח וא"כ הוי ליה למפסק גם בזה כוותיה שקורעין על ברכת גוי שכן אמר שם רשב"ל הוה מהלך והוה חד כותאי והוה מגדף והוה קורע עי"ש ואע"ג דגם מוהרי"קו מביא האי עובדא דבירושלמי עכ"ז מביאו לסניף ולא לעיקר.. כאשר יראה הרואה שם ע"ע אמנם רבינו בכ"מ עושה עיקר מזה דס"ל דראוי לפסוק כר"י א"ש ומשום האי ירושלמי פסק בכינויים כר"ח ולדידיה קשיא דאי הכי הוה ליה לפסק כר"ח גם בענין ברכת גוי כמו שמשמע מהאי ירושלמי א"כ באמת נמצאו דברי רבינו בכ"מ תמוהים ועומדין ע"כ קושיית הרב נר"ו

העיון נראה לפע"ד דודאי דברי מוהריק"ו צדקו דמן הראוי לפסוק בתרווייהו כר"ח וא"כ נאמר דלהכי פסק בכינוי' כר"ח ח ובשומע מפי כותי פסק כר"י א"ש לפי דאם האמת כן דעל ברכת כותי חייב לקרוע